אנציקלופדיה תלמודית:ראיה (חוש)

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דינים הקשורים לראית העין.

במצוות

בציצית

ציצית*, יש מן הראשונים שכתבו שמצוה להסתכל בה, שנאמר: וראיתם אתו[1]. ויש חולקים וסוברים שאינה מצוה בפני עצמה, והכתוב אינו אלא טעם למצות ציצית[2], ואף לדעתם טוב וראוי להסתכל בציצית בשעת העטיפה, כשמברך עליה[3].

על הסתכלות בציצית בעת קריאת-שמע* ע"ע קריאת שמע.

על הסוברים שלילה*, שאין רואים בו, אינו זמן ציצית, משום שנאמר: וראיתם אתו[4], ע"ע ציצית.

על סומא*, שאינו בכלל הכתוב בציצית: וראיתם אותו[5], אם הוא חייב בציצית, ע"ע סומא וע' ציצית.

בקידוש

בשעת הקידוש* בשבת* וביום-טוב*, יש ראשונים שכתבו שצריך לתת עיניו בנרות[6]. ואחרונים כתבו שבשעת הקידוש עצמו צריך ליתן עיניו בכוס, ובנרות יתן עיניו בשעה שאומר ויכולו[7]. על פרטי הדברים וטעמיהם ע"ע קידוש.

בהגבהת ספר תורה

כשמגביהים ספר-תורה* – ע"ע הגבהה – מצוה לכל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר פסוק וזאת התורה וגו'[8], ופסוקים נוספים[9]. והרואה האותיות עד שיוכל לקרותם, מגיע אליו אור גדול[10]. על פרטי הדין והמנהגים ע"ע הגבהה[11].

נדה* בימי ראייתה, יש שכתבו שתיזהר שלא לראות בספר התורה בשעה שהחזן מראה לעם[12]. וע"ע נדה.

בברכת הנר

נר שמברכים עליו במוצאי-שבת* - ע"ע ברכת-הנר - צריך ליהנות לאורו[13]. על גדר ההנאה, והדברים שנוהגים לראות לאורו, ע"ע ברכת הנר[14].

בעבודת יום הכפורים

ביום-הכפורים* מצוה על הרבים לראות כהן-גדול* בעת קריאת-התורה*, ולראות את שריפת פר ושעיר של יום הכפורים, משום ברב-עם-הדרת-מלך*[15], וע"ע ברב עם הדרת מלך[16].

בעשיית פרה אדומה

הפרה-אדומה* הראשונה שעשה משה, שנינו בספרי, וכן אמר שמואל בתלמוד, שצריך היה לשחטה לעיני אלעזר הכהן, שנאמר: ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה ושחט אותה לפניו[17], ודרשו: שיהיה זר* שוחט ואלעזר רואה[18]. ורב חולק וסובר שאלעזר בעצמו שחט, ולא לעיניו שחטו[19]. על פרטי הדין והמחלוקת, ע"ע פרה אדומה.

בנר חנוכה

מי שלא הדליק נר חנוכה*, יש ראשונים שסוברים שהוא חייב לראות נר חנוכה שהדליק אחר[20], ויש חולקים וסוברים שאינו חייב לראות[21]. על פרטי הדין ע"ע חנוכה[22].

ראיות אסורות

ראית איש באשה

אסור לאיש להסתכל באשת איש ובשאר עריות, שנאמר: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם[23]. על פרטי האיסור, ואם הוא איסור מן התורה או מדרבנן ע"ע גלוי עריות[24] וע' לא תתורו.

וכן אסור לאיש להביט ביפיה של כל אשה[25], שכן דרשו: ונשמרת מכל דבר רע[26], שלא יסתכל אדם באשה נאה, ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת[27], וכן אמרו שאסור להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה[28], שאז הן מגלות מבשרן[29], והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה – כדי ליהנות[30] - הרי זה כמי שנסתכל במקום התורף[31], ואסור אפילו להסתכל בבגדי צבעונים של אשה[32], שהוא מכירה, שלא יבא לידי הרהור[33]. על פרטי הדינים ומקורותיהם ע"ע גלוי עריות. אם דוקא ראיה לשם זנות אסורה, או אף סתם ראיה, ע"ע לא תתורו.

בחומרת ההסתכלות בנשים אמרו שכל הצופה בנשים, סופו בא לידי עבירה[34], ועוד אמרו שטוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה, שנאמר: טוב מראה עינים מהלך נפש[35]. וכתבו ראשונים שהסתכלות בעריות היא מהדברים המעכבים את התשובה[36].

ראיה והסתכלות

בראיה האסורה בנשים, וכן בראיות אסורות נוספות, יש שחילקו בין ראיה לבין הסתכלות, שדוקא הסתכלות אסורה, אבל ראיה בעלמא מותרת[37].

בפנויה לצורך נישואין

מותר להסתכל בפני הפנויה ולבדקה, בין בתולה ובין בעולה, כדי שיראה אם היא נאה בעיניו וישאנה[38]. על פרטי הדין, ואם ראוי לעשות כן ע"ע גלוי עריות.

סוטה בניוולה

סוטה, בעת שמנוולים אותה בבית-המקדש* - שקורעים את בגדיה עד שמגלים את לבה, וסותרים את שערה[39] - יש סוברים שכל הנשים הנמצאות שם חייבות לראותה, וכן כל איש שיחפוץ לראותה יבא ויראה[40], ויש חולקים וסוברים שפורסים סדין של בוץ בינה לבין העם[41], על פרטי הדינים והשיטות ע"ע השקאת-סוטה[42].

בעלי חיים שנזקקים זה לזה

אסור להסתכל בחמור וחמורה או חזיר וחזירה או עופות בזמן שהם נזקקים זה לזה, שנאמר: ונשמרת מכל דבר רע[43]. על פרטי הדין, ואם מותר להרביע בעלי חיים, ע"ע הרהור עבירה[44].

הסתכלות בערות אשתו

הסתכלות איש במקום ערות אשתו, יש סוברים שהיא גורמת שיהו להם בנים שאינם מהוגנים[45], או סומים[46], ושהיא אסורה[47], ויש חולקים וסוברים שהיא מותרת[48]. על פרטי הדין ע"ע תשמיש המטה.

הסתכלות באשתו נדה

לא יסתכל אדם באשתו כשהיא נדה במקומות שהדרך לכסותם[49], שמא יבא לידי הרגל דבר[50].

במקומות בגוף אשתו שאין דרך לכסותם, כתבו ראשונים ואחרונים שמותר להסתכל אפילו כשהיא נדה, אף על פי שנהנה בראייתה[51].

על פרטי הדינים ע"ע נדה.

בכלי המקדש

אסור לראות את כלי המשכן בזמן הכנסתם לנרתק שלהם, שנאמר: ולא יבֹאו לראות כבלע את הקֹדש[52], ובגמרא נראה שאסור לראותם אף שלא בשעת הכנסתם לנרתק[53]. האיסור היה נוהג בזמן שהיו ישראל במדבר, ובזמן בית שני, אבל לא בזמן בית ראשון[54].

על פרטי הדין וטעמיו, ועל מחלוקת הראשונים אם האיסור הוא בכל כלי המשכן הנישאים, או רק בארון, והמחלוקת אם המצוה נמנית במנין המצוות, ע"ע כלי המקדש[55].

הסתכלות בדיוקנא

דיוקנא, אסור להסתכל בה, שנאמר: אל תפנו אל האלילים[56], ודרשו: אל תפנו אל מדעתכם[57], כלומר אל תפנו אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם[58], ופרשו ראשונים שאסור להסתכל אפילו בצורה שנעשתה לנוי[59], לפי שזהו דבר המושך לבו של אדם, ומפנה אותו לבטלה, ומיאש אותו מעבודת בוראו[60], ואין ראוי להסתכל אלא במעשה השם כדי להכיר נפלאותיו[61]. ויש ראשונים שחולקים וסוברים שמותר להסתכל בדיוקנאות העשוים לנוי, והאיסור לא נאמר אלא באותם שנעשו לשם עבודה-זרה*[62], עי' על כך בע' עבודה זרה.

ראיה בעלמא בדיוקנא העשויה לנוי, כתבו אחרונים שהיא מותרת לדברי הכל, שלא נאסרה אלא הסתכלות[63].

צורה של נוי שרגילים לראות בה תדיר, כגון צורת הזוז, כתבו ראשונים שמאחר שלא שייך בה הפנאת הלב, מותר להסתכל בה לדברי הכל[64].

על הסתכלות בדיוקנא או בכתב שתחתיה בשבת ע"ע שטרי הדיוטות.

הסתכלות בקשת

המסתכל בקֶשֶת, רבי אבא אמר שעליו נאמר שכל מי שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם[65], וכן אמרו שהמסתכל בקשת עיניו כהות[66], וטעם הדבר, שנאמר: כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'[67]. וכתבו ראשונים שזה דוקא כשמסתכל ומדקדק בהבטתו יותר מסתם ראיה, אבל ראיה בעלמא מותרת[68], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה, שאסור להסתכל בקשת הרבה[69].

הסתכלות במראה לאיש

איש, יש ראשונים שכתבו שאסור לו להסתכל במראה, משום האיסור: לא ילבש גבר שמלת אשה[70], לפי שהסתכלות במראה היא מתכשיטי הנשים[71]. על פרטי וטעמי הדין, והדין במקומות שדרך האנשים להסתכל במראה, ואופנים מסוימים שמותר להסתכל, ע"ע לא ילבש[72].

הסתכלות במראה ממתכת בשבת

בשבת, אסור להסתכל במראה של מתכת, שהיא חריפה כאזמל, מפני שאדם עשוי להשיר בה נימים המדולדלים[73], ויש לחוש שיעשה כן בשבת[74], ויעבור על איסור גוזז*[75]. ורבי מאיר מתיר במראה הקבועה בכותל[76], שאי אפשר לגזוז בה, ושיביא מספרים לגזוז אין חוששים, כי עד שלך להביאם ודאי יזכר שהיא שבת[77], ואין הלכה כדבריו, אלא אסור אפילו במראה הקבועה[78]. על פרטי הדין וטעמיו ע"ע גוזז[79].

הסתכלות בלבנה

יש ראשונים שכתבו שאסור להסתכל בלבנה[80].

הנאה מאור נר חנוכה

על מחלוקת האמוראים אם מותר להשתמש לאור נר חנוכה*[81], ע"ע חנוכה[82].

עיון בשבת לאור הנר

בדיקת דבר הצריך עיון - כגון הסרת כינים מן הבגדים, או קריאה, או הבחנה בין בגדים וכלים דומים – לאור הנר, אסורה בשבת[83], גזירה שמא יטה את הנר[84] כדי להביא את השמן לפי הפתילה שתדלק יפה, ונמצא מבעיר[85]. על פרטי הדין, ועל אופנים שבהם לא נאמר האיסור, ע"ע מבעיר[86] וע' שבות וע' שמנה עשר דבר.

ראיית מלך כשהוא מסתפר או ערום או בבית המרחץ

מלך*, אין רואים אותו כשהוא מסתפר, ולא כשהוא ערום, ולא כשהוא בבית המרחץ, שנאמר: שום תשים עליך מלך[87], שתהא אימתו עליך[88]. על פרטי הדינים ע"ע מלך.

הסתכלות בזמן נשיאת כפים

אסור לעם להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכים את ישראל[89], משום הסח הדעת[90], וכן הכהנים המברכים את העם לא יביטו בעם, כדי שלא יסיחו דעתם, אלא יהיו עיניהם כנגד הארץ, כמי שעומד בתפלה[91], וכן הכהנים לא יסתכלו בידיהם[92]. על פרטי הדין ע"ע נשיאת כפים.

על המנהג שהכהנים מתכסים בטלית בעת ברכת כהנים, ע"ע נשיאת כפים.

המסתכל בכהנים בזמן שבית-המקדש* קיים, כשהם עומדים על הדוכן* ומברכים את ישראל בשם המפורש[93], אמר רבי יהודה ברבי נחמני שעיניו כהות[94].

קריאות אסורות

על קריאת שטרי-הדיוטות* בשבת, שהיא אסורה, ע"ע שטרי הדיוטות; על קריאת כתב של חברו, שאסור לקראו משום חרם-דרבנו-גרשום*, ע"ע חרם דרבנו גרשום; על איסור קריאת ספרים חיצונים ע"ע חכמות-חיצוניות.

בהלכות ודינים

ראיית דם נדה

דם-נדה*, שדינו תלוי במראה המדויק שלו - שחמשה מיני דמים הם שטמאים[95], והשאר טהורים[96], מעיקר הדין[97] - צריך לראותו דוקא במקום ובאופן שניתן להבחין היטב בצבעו, לפיכך אמרו חכמים שאין רואים אותו אלא על גבי מטלית לבנה[98], שמראה הדם ניכר בה[99]. ואמר רב אמי בר שמואל שאין בודקים אלא בין חמה לצל, ורבה בר אבוה אמר בחמה ובצל ידו[100]. בלילה, במקום אחד בגמרא אמרו שאין רואים את הדם[101], ובמקום אחר אמרו שרבי היה בודק בלילה לאור הנר[102], ועוד אמרו שר' ישמעאל ב"ר יוסי בדק ביום המעונן בין העמודים שהיו לומדים שם, אף על פי שאין שם כל כך אור[103].

אם ההלכות הללו נוהגות בזמננו, שאיננו בקיאים במראות הדמים ואנו מטמאים כל דם הנוטה לאדום[104], ועל שאר פרטי ודיני ראיית דם נדה ע"ע דם נדה וע' מראות.

הזק ראיה

ראיה שאדם רואה בתוך חצר חבירו, נחלקו לשונות בגמרא אם היא חשובה היזק, ואם יכולים שכנים לכפות זה את זה למנוע את האפשרות לראות האחד ברשות חברו[105]. על גדר ההיזק, ופרטי הדינים של הזק-ראיה* ע"ע הזק ראיה וע' הרחקת נזיקין.

ערוה במקום מלחמה ודברים שבקדושה

על האיסור שתיראה ערוה* במחנה המלחמה*, והאיסור שתראה ערוה במקום שאומרים דברים-שבקדושה*, ע"ע לא יראה בך ערות דבר וע' מחנה קדוש וע' ערוה.

דברים שבקדושה כנגד צואה

אסור לומר דברים שבקדושה כנגד צואה, עד שירחיק ממנה כמלא עיניו[106]. על פרטי הדין ע"ע מחנה קדוש וע' צואה.

צניעות בעשיית צרכים

הנפנה בבקעה, אמר איסי בר נתן שצריך שלא יהא חבירו רואהו[107], ואמר רב אשי שהכוונה שלא יהא רואה פירועו, אבל מותר שיהא רואהו[108], וכן הלכה[109]. ויש סוברים בגמרא שצריך שלא יהא רואהו כלל[110]. אוכלי טהרות, שהם שומרים על הטהרות שלא יגעו בהם עמי הארץ ויטמאום, ולפיכך אינם יכולים להתרחק כדי ליפנות, הקלו חכמים שמותר להם לפנות אף במקום שרואים אותם[111]. על פרטי הדין ע"ע בית-הכסא וע' צואה וע' צניעות.

בשר שנתעלם מן העין

בשר-שנתעלם-מן-העין*, נחלקו אמוראים אם הוא אסור מחשש שהחליפוהו, רב אסר, ולוי התיר[112]. על גדר בשר שנתעלם מן העין, ועל פרטי הדינים בו, ע"ע בשר שנתעלם מן העין.

עצימת עינים בתפלה

על התפילה*, שיש סוברים שצריך לעצום בה את עיניו, ויש סוברים שצריך ליתן את עיניו למטה או למעלה, ע"ע תפלה.

על נתינת יד על הפנים בעת קריאת הפסוק הראשון של קריאת-שמע*, כדי שלא להסתכל בדבר אחר שמונע מלכוין, ע"ע קריאת שמע.

איסור בל יראה

על איסור בל-יראה* שנאמר בחמץ* בפסח*, שנחלקו ראשונים ואחרונים אם עוברים עליו דוקא בחמץ הנראה לעינים, או אף בחמץ טמון, שאינו נראה[113], ועל שאר דיני האיסור, ע"ע בל יראה[114].

דיני סומא

על דיני סומא בכל המצוות בכלל, ובפרט במצוות הקשורות לראיה, ע"ע סומא.

נדר מרואי החמה

הנודר מרואי החמה, אסור אף בסומים, שלא נתכוין אלא למי שהחמה רואה אותו[115], וכוונתו אינה אלא להוציא דגים ועוברים[116], עי' על כך בע' נדר ובע' סומא.

מומים בראיה

בין מומי-כהן* שנמנו במשנה, יש כמה שהם בראיה: מי שרואה את החדר ואת העליה כאחת[117], כלומר שראייתו מעורבבת, עד שעינו אחת רואה למעלה ועינו אחת רואה למטה[118], או שמדבר עם חבירו ואחר אומר לי רואה[119], כלומר שמתוך שראייתו מעורבבת, כשמדבר עם אחד נראה כאילו הוא מסתכל באיש אחר[120], וכן סכי שמש[121] – ויש שקראוהו סני שמש[122] – שהוא מי שאינו יכול לראות מקום שהחמה זורחת שם[123]. על פרטי המומים ודיניהם ע"ע מומי כהן[124].

תליית זיבה בראיה

מראֶה הוא אחד מן הדברים שבהם בודקים את הזב[125], שאם ראה אשה ולאחר מכן ראה זוב, אינו נעשה זב מחמת אותה זיבה[126], לפי שתולים את הזיבה בראיה[127], וכן טיפת הזוב אינה מטמאה משום זוב[128]. רבי יהודה מוסיף שאפילו ראה בהמה חיה ועוף מתעסקים זה עם זה, ואפילו ראה בגדי צבע האשה, אינו נעשה זב בזיבה שראה לאחר מכן[129]. על פרטי הדין ע"ע זב.

עבד שרבו הכהו על עינו

עבד* שרבו הכהו על עינו וסימאו, יוצא לחירות, אבל הכהו נגד עינו, אף על פי שסימאו, אינו יוצא לחירות[130]. על פרטי הדין ע"ע עבד.

הבטה בהפקר

על הבטה, שנחלקו בה אמוראים בדעת תנאים אם היא קונה בדבר שהוא הפקר*[131], ע"ע הפקר.

טבילת אשה במקום שבני אדם מצוים

טבילת אשה לטהרתה, כתבו ראשונים שלא תיעשה בנמל, היינו מקום שבני אדם מצויים שם, מפני שהאשה מתביישת מפני הרואים, ואינה טובלת כהוגן[132], עי' על כך בע' טבילה[133].

צירוף לזימון ולמנין

ראיה מצרפת לזימון*, לפיכך שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד, בזמן שמקצתם רואים אלו את אלו, הרי אלו מצטרפין לזמון, ואם לאו, אלו מזמנים לעצמם ואלו מזמנים לעצמם[134]. על פרטי הדין ע"ע זימון[135].

וכן לענין דבר-שבקדושה*, כתבו גאונים וראשונים שראיה מצרפת לעשרה, לפיכך מי שעומד אחורי בית הכנסת, ומראה פניו לציבור דרך חלון, הוא מצטרף עמהם לעשרה[136]. על פרטי הדין ע"ע דבר שבקדושה[137].

נר שבת

על הדלקת נר-שבת, שהיא משום שלום ביתו[138], שבמקום שאין נר אין שלום, לפי שההולך נכשל באפילה[139], ע"ע נר שבת.

טביעות עין

על טביעות-עין*, שהיא הכרת אדם או חפץ שהורגל בראייתו ושֹבעתו עינו, ע"ע טביעות עין.

במעילה

הנאה מראית דבר של הקדש*, אמר רבי שמעון בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי בשם בר קפרא שאין בה משום מעילה*[140], משום שאין בה ממש[141]. ולפי לשון אחד בגמרא, אף על פי שאין בראיה משום מעילה, איסור יש בה[142], וכן כתבו ראשונים להלכה[143].

על האומנים שהיו נכנסים לבית קדשי הקדשים כדי לתקן בדקו, שהיו משלשלים אותם בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם ויהנו[144], אם הוא מטעם מעלה מיוחדת שעשו בבית קדשי הקדשים[145], או שהוא מטעם שמראה, אף על פי שאין בו מעילה, איסור יש בו[146], ע"ע בדק הבית[147] וע' היכל[148] וע' לול[149] וע' מעילה וע' קדש הקדשים.

שינוי מראה במקוה

על מקוה* שהשתנה מראה מימיו ממראה מים, אם הוא כשר לטבילה*, ע"ע מקוה וע' מראות; על מים שאובים* שנשתנו מראיהם, אם הם פוסלים את המקוה ע"ע שאובים.

מראה יין

על יין*, אם הוא כשר לכוס-של-ברכה* דוקא כשיש בו מראה יין, ע"ע יין וע' כוס של ברכה.

ברכות הראיה

על ברכות שתקנו חכמים על ראיות שונות, כגון ראיית מקומות שנעשו בהם ניסים, ראיית דברים ממעשה בראשית, בריות משונות, מבנים מסוימים, קברים, אוכלוסיה, חכמים ומלכים, ועל ראיית חבריו, ע"ע ברכות הראיה.

ברכת פוקח עורים

כשאדם פוקח את עיניו בבוקר הוא מברך: ברוך את ה' אלהינו מלך העולם פוקח עורים[150]. על פרטי ודיני הברכה, ואם סומא מברך אותה, ע"ע ברכות השחר[151].

ראית כהן בנגעים

טומאת וטהרת-נגעים* תלויה בראית הכהן*, שאין המצורע* טמא עד שיראנו הכהן ויאמר לו טמא אתה, וכן אינו נטהר מצרעתו עד שיראנו הכהן ויאמר לו טהור אתה[152]. על פרטי הדינים ומקורותיהם ע"ע כהן וע' נגעים.

אין רואים את הנגעים בלילה[153], וכן לא בשחרית ולא בין הערבים, ולא בתוך הבית, ולא ביום המעונן, לפי שבאופנים אלו הבהרת הכהה נראית עזה, וכן אין רואים בצהרים, לפי שאז העזה נראית כהה, אימתי רואים, בשלש בארבע ובחמש ובשבע ובשמנה ובתשע דברי רבי מאיר[154], וכן הלכה[155]. רבי יהודה אומר בארבע בחמש בשמנה ובתשע[156].

על פרטים נוספים בדיני ראיית הנגעים, זמנה, אופניה ותנאיה, ע"ע נגעים.

קידוש החודש על פי ראיה

על קידוש-החודש* על פי ראיית ראיית הירח לאחר המולד*, ע"ע מולד וע' קידוש החודש.

רוק בחליצה

בחליצה*, כשהיבמה רוקקת בפני היבם[157], צריך שהרוק ייראה לדיינים[158]. על פרטי הדין ע"ע חליצה[159].

ראית אשתו לפני קידושיה

אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ויעבור על מצות: ואהבת לרעך כמוך[160], עי' על כך בע' אהבת ישראל[161] ובע' חתן-וכלה[162].

שליטת יצר הרע במה שהעינים רואות

אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות[163], לפיכך אמר רבי יהודה שהאשה נסקלת ערומה – אלא שמכסים אותה שני פרקים, אחד מלפניה ואחד מאחריה, במקומות שערוותה נראית – ואין חוששים להרהור* עבירה אצל הרואה, לפי שהיא מסתלקת ומתה, ובאחרות אין לחוש שיתגרה על ידי שרואה את זו ערומה, שהרי אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות[164].

על פרטי הדין, ועל החולקים וסוברים שהאשה אינה נסקלת ערומה, ע"ע אשה[165] וע' הרהור עברה[166] וע' סקילה.

דברים שבכתב שלא בראיה

דברים שבכתב, אסור לאמרם בעל פה, שלא בראיה מתוך הספר[167]. על פרטי הדין וטעמו ע"ע תורה שבכתב.

קריעה על ראיית ערי יהודה והמקדש בחורבנם

הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר: ערי קדשך היו מדבר[168], וקורע, והרואה ירושלים בחורבנה אומר: ציון מדבר היתה ירושלים שממה[169], וקורע, והרואה בית המקדש בחורבנו אומר: בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה[170], וקורע[171]. על דיני הקריעות ע"ע קריעה.

התייחסות לדברים שאינם נראים מחמת קטנם

על בריות קטנות, שאין העין יכולה לראותן, שכתבו אחרונים שהן אינן אסורות באכילה משום שרץ[172], ע"ע שרצים.

על אתרוג* שיש שיש בו חזזית קטנה מאד, שמחמת דקותה אינה נראית לעין אלא בהסתכלות הרבה, או לאדם שיש לו ראיה זכה, שאינו נפסל, אלא עדיין הוא נחשב הדר, וכשר[173], ע"ע אתרוג.

על דגים* שיש להם קשקשים קטנים, שאינם נראים אלא בזכוכית מגדלת, אם הם כשרים, ע"ע דגים[174].

בהנהגות ודרך ארץ

ראית כבוד מלכים

מצוה להשתדל לראות מלכים, אפילו מלכי אומות העולם[175], שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם[176], כשיחזור כבוד ישראל למקומו[177]. וע"ע כבוד מלכים[178].

על הדין שהתירו לכהן* להיטמא בטומאה* דרבנן כדי לראות מלכים, ע"ע ארון המת[179] וע' טמאת כהנים[180] וע' כבוד מלכים[181].

הסתכלות במי שאוכל

אין מסתכלים בפני האוכל, ולא במנתו, כדי שלא לביישו[182], עי' על כך בע' הלבנת פנים[183].

ראית אדם בשעת קלקלתו

אין להשתדל לראות אדם בשעת קלקלתו[184], כלומר בשעה שהוא מתקלקל בחטא, לפי שאז הוא מתבייש מכל אדם[185].

הסתכלות בפני אדם כשמדברים עמו

יש ראשונים שכתבו הנהגה של מוסר, שלא להביט בפני אדם כשמדברים עמו[186].

ראיית חכמים

ראיית חכמים, נראה בגמרא שהיא גורמת לחידוד המֹחַ, שכן אמר רבי, שזה שהוא מחודד יותר מחבריו הוא משום שראה את רבי מאיר מאחריו, ואם היה רואה אותו מלפניו, היה מחודד עוד יותר, שנאמר: והיו עיניך רואות את מוריך[187].

וכן מצינו בכמה תנאים שהיו מקבילים פני חכמים, ואמרו שזה משום שנאמר: ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו[188], ומה הרואה חכמים במיתתם, יחיה, בחייהם על אחת כמה וכמה[189].

הכנעה על ידי הסתכלות בשמים

הסתכלות כלפי שמים, כתבו ראשונים שהיא מביאה הכנעה[190], ולדעתם זה הטעם למה שאמרו שאל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות[191], שהם גורמים לו שיכוון לבו, שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע[192]. על פרטי דין חלונות בתפלה ע"ע תפלה.

שחות עינים

מדרכי ההכנעה והענוה, שיהיו עיניו של האדם תמיד שחות, כענין שנאמר: ושח עינים יושיע[193]. וע"ע ענוה.

יש מן האמוראים והראשונים שהיו מקפידים לכבוש את עיניהם ולא לזקפם, ושלא להביט לצדדים או לפנים[194].

הסתכלות באשתו

חסידים הראשונים וגדולי החכמים, יש מהם מי שמעולם לא התבונן בצורת אשתו, מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהן אוחזות לבב הקדושים[195].

הסתכלות במילה

חסידים הראשונים וגדולי החכמים, התפאר אחד מהם שמעולם לא נסתכל במילה שלו, מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהן אוחזות לבב הקדושים [196].

בשיעורים

מקום שרואים ממנו את משכן שילה

בזמן שהמשכן היה בשילה, קדשים-קלים* ומעשר-שני* היו נאכלים בכל הרואה[197], היינו במקום שרואים משם את שילה[198], וכמה מקורות נאמרו לדבר: א) ר' אושעיא אמר שנאמר: השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה[199], בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה, אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה[200]. ב) רב אבדימי בר חסא אמר שזה נרמז בשם המקום: תאנת שילה[201], מקום שכל הרואה אותו מתאנח עליו על אכילת קדשים שלו[202], כלומר שהיו מתאנחים ורואים, שמשם היו זוכרים אכילת קדשים שהיתה במקום מראיתו[203]. ג) רבי אבהו אמר שנאמר ביוסף: בן פֹרת יוסף בן פֹרת עלי עין[204], עין שלא רצתה לזון וליהנות מדבר שאינו שלו, כלומר מאשת אדוניו, תזכה ותאכל כמלא עיניה, רמז לשילה, שהיתה בחלקו של יוסף[205]. ד) רבי יוסי ברבי חנינא אמר שנאמר ביוסף: ורצון שוכני סנה[206], עין שלא רצתה ליהנות מדבר שאינו שלו, תזכה ותאכל בין השנואים[207], שזה רמז לקדשי שילה, שנאכלים אף במקום רחוק קצת, בגבולי שאר השבטים ששנאו את יוסף[208].

רואה שאמרו, בברייתא שנינו שהיינו דוקא כשרואים את כל המשכן[209]. ורב פפא אמר שלא דוקא רואה כולו אלא אפילו מקצתו[210], וכן כתבו ראשונים להלכה[211].

רואה שאמרו, צריך שלא שיהיה דבר המפסיק בינו לבינו[212].

עומד ורואה, יושב ואינו רואה, נסתפק רב פפא אם הוא בכלל הרואה[213]. עומד על גבי הנחל ורואה, בתוך הנחל ואינו רואה, נסתפק רב ירמיה אם הוא בכלל הרואה[214]. הספקות לא נפשטו[215].

על פרטי הדין ע"ע אכילת-מעשר-שני וע' אכילת-קדשים-קלים וע' מעשר-שני וע' קדשים-קלים.

מרחק ראיית רועה את בהמותיו

עין הרועה שולטת בבהמותיו עד מרחק של ששה עשר מיל[216], ולפיכך שבהמות מצטרפות למעשר-בהמה* עד כמלא רגל בהמה רועה, שהוא ששה עשר מיל[217].

על פרטי השיעור ודיני הצירוף ע"ע מעשר בהמה.

גובה שליטת העין

העין אינה שולטת בגובה של יותר מעשרים אמה[218], לפיכך נר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה פסול[219], עי' על כך בע' חנוכה.

ואמר רבה שזה הטעם שסוכה שהיא למעלה מעשרים אמה פסולה[220], שנאמר: למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל[221], ועד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה, משום שהעין אינה שולטת שם[222]. עי' על כך בע' סוכה.

וכן יש סוברים בגמרא שזה הטעם שקורָה* שהיא למעלה מעשרים אמה, אינה מתירה לטלטל במבוי* בשבת*[223], לפי שמאחר והעין אינה שולטת בה, היא אינה היכר למבוי, שלא יטעו להחליפו ברשות הרבים[224], ומטעם זה לדעתם, כשיש לקורה אמלתרא*, שמחמתה אנשים מסתכלים בה, אף כשהיא למעלה מעשרים אמה, הקורה כשרה[225]. על פרטי הדינים והטעמים ע"ע אמלתרא וע' מבוי וע' קורה.

מקום שרואים ממנו את ירושלים

כל עיר שהיא רואה את ירושלים* – והיא גם שומעת וקרובה ויכולה לבא – תוקעים בה בשופר* בראש-השנה* שחל בשבת*, כדרך שתוקעים בירושלים עצמה, ושלא כשאר מקומות, שאין תוקעים בהם[226]. אבל עיר שאינה רואה את ירושלים, אף על פי שהיא שומעת וקרובה ויכולה לבא, וכגון שהיא יושבת בנחל, שלפיכך אינה רואה אף על פי שהיא קרובה, אין תוקעים בה[227]. על פרטי הדין ע"ע תקיעת שופר.

מקום הנראה עם כרך

מקום הנראה עם כרך המוקף חומה מימות יהושע, אף על פי שאינו סמוך אליו, כגון שיושב בראש ההר ורואה למרחוק, נידון ככרך עצמו לענין פורים*, וקוראים בו מגילת-אסתר* בחמשה עשר באדר*, ולא בארבעה עשר באדר כבשאר מקומות[228]. על פרטי הדין ע"ע פורים וע' קריאת מגילה.

מן הצופים ולפנים

סמוך להר-הבית*, מהצופים, כלומר מהמקום שאפשר לראות ממנו את הר-הבית, ולפנים, אסור להקל ראש כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים, וזה דוקא בזמן שהשכינה שורה, כלומר שהמקדש בנוי, ודוקא למי שרואה את מקום המקדש, להוציא הנמצא במקום נמוך שם, שאינו רואה, וכן דוקא כשאין גדר שמפסיק בינו לבין מקום המקדש[229].

קימה בפני חכם במרחק כמלא עיניו

רב מובהק, צריך לעמוד מפניו ממרחק כמלא עיניו[230], וכן אב-בית-דין* ונשיא*, צריך לעמוד מפניהם במרחק כמלא עיניו[231], על פרטי הדין ע"ע אב בית דין[232] וע' כבוד רבו[233] וע' נשיא וע' קימה והידור.

בטבעים וסגולות

הסתכלות ברשע

אסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר: לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נֹשֵֹא אם אביט אליך ואם אראך[234], או משום שנאמר: שאת פני רשע לא טוב[235]. והמסתכל ברשע, עיניו כהות, שנאמר: ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת[236], וזה משום שהסתכל בעשו הרשע[237]. ויש מן החכמים שאמר שהאריך ימים משום שמימיו לא נסתכל בדמות אדם רשע[238].

יש אחרונים שכתבו שדוקא להסתכל ברשע ביותר ולהתבונן בצלמו ודמותו אסור, אבל ראיה בעלמא מותרת[239].

הסתכלות בגוי

יש מן החכמים שהשתבח שלא הסתכל בגוי[240].

הסתכלות בפני המת

הסתכלות בפני המת היא אחד מן הדברים הקשים ללימוד[241], וראשונים כתבו שהיא מכהה עיניו של אדם[242].

קריאת כתב שעל גבי הקבר

קריאת כתב שעל גבי הקבר, יש אומרים שהיא מן הדברים הקשים ללימוד[243].

הסתכלות בנשיא

המסתכל בנשיא עיניו כהות, שנאמר: ונתתה מהודך עליו[244].

פסיעה גסה

פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ותקנתו, שיחזירנו בקידוש* של ליל שבת[245], על ידי ששותה מהכוס של הקידוש[246], עי' על כך בע' קידוש.

עין הרע

על עין-הרע*, שהוא שרואה את חבירו או את נכסיו בדרך קנאה ושנאה, ודבר זה מזיק אותו ואת נכסיו[247], ע"ע עין-הרע.

ראיית המאכל בעת אכילתו

אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל[248], שנאמר: המאכִלך מן במדבר וגו' למען ענֹתך[249], שאוכלי המן היו טועמים טעם כל המינים, אבל אינם רואים אלא מן, ודבר זה נחשב להם עינוי[250], ואמר רבי זירא שזהו שנאמר: טוב מראה עינים מהלך נפש[251]. ואמר רב יוסף שמכאן רמז לסומים, שאוכלים ואינם שבעים[252]. לפיכך אמר אביי שמי שיש לו סעודה, לא יאכלנה אלא ביום[253].

בהשבת דעת אדם

מראה הוא אחד מן הדברים שמשיבים דעתו של אדם[254].

בולמוס

בולמוס הוא חולי שיש בו סכנה, האוחז אדם מחמת רעבון, וסימנו הוא שעיניו כהות ואינו רואה, וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא[255]. על דיני החולה הזה ע"ע חולה וע' פקוח נפש.

התבוננות בדרך

בני אדם, אין דרכם להתבונן בדרכים, לפיכך מי שהניח את הכד ברשות הרבים, ובא אחר ושברו, פטור, ואם הוזק בו, בעל הכד חייב בנזקו[256].

הערות שוליים

  1. במדבר טו לט. סמ"ק מ' כח.
  2. ריב"ש סי' תפו, ושם בדעת שאר מוני המצוות שלא מנאוה.
  3. ריב"ש שם; שו"ע או"ח כד ג.
  4. במדבר טו לט.
  5. במדבר טו לט.
  6. מהרי"ל (מנהגים) הל' שבת סי' ב, הובא בדרכ"מ או"ח רעא אות ח, וע"ש כמה טעמים לדבר, וע"ע קדוש.
  7. דרכ"מ שם, וכעי"ז רמ"א בשו"ע שם י, שכשמתחיל יתן עיניו בנרות, ובשעת הקידוש יתן עיניו בכוס של ברכה. על אמירת ויכולו בקידוש ע"ע קידוש.
  8. דברים ד מד.
  9. עי' מס' סופרים פי"ד; שו"ע או"ח קלד ב.
  10. מ"א שם ס"ק ג בשם הכוונות.
  11. ציון 40 ואילך.
  12. ט"ז או"ח סי' פח ס"ק ב בשם מהרש"ל בביאור סמ"ג.
  13. משנה ברכות נא ב, ורש"י שם ד"ה שיאותו; רמב"ם שבת פכ"ט הכ"ה; טוש"ע או"ח רצח ד.
  14. ציון 80 ואילך.
  15. עי' יומא ע א: ומאי מצוה וגו', ורש"י שם ד"ה ומאי מצוה.
  16. ציון 38.
  17. במדבר יט ג.
  18. ספרי במדבר פיסקא קכג; שמואל ביומא מב א.
  19. יומא שם, ורש"י שם ד"ה ורב.
  20. מרדכי שבת רמז רסז; רמ"א בשו"ע או"ח תרעז ג.
  21. פר"ח שם ס"ג.
  22. ציון 526 ואילך.
  23. במדבר טו לט. שע"ת לר"י ש"ג אות סד. ועי' בית שמואל סי' כא ס"ק ב.
  24. ציון 128 ואילך.
  25. רמב"ם איסו"ב פכ"א ה"ב; טוש"ע אה"ע כא א.
  26. דברים כג י.
  27. ברייתא ע"ז כ א.
  28. עי' ב"ב נז ב: רשע הוא וגו'; רמב"ם שם הכ"א; טוש"ע שם.
  29. עי' רשב"ם ב"ב שם ד"ה לפי שאין.
  30. רמב"ם דלהלן.
  31. רב ששת בשבת סד ב; רמב"ם שם.
  32. עי' ברייתא ע"ז כ ב, מהכתוב שהובא לעיל: ונשמרת מכל דבר רע, עי' ציון 26; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  33. עי' ע"ז שם א; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  34. רב אחא ברבי יאשיה בנדרים כ א.
  35. קהלת ו ט. ריש לקיש ביומא עד ב.
  36. רמב"ם תשובה פ"ד ה"ד.
  37. ע"ע לא תתורו ציון 130 ואילך, לענין הסתכלות בנשים; עי' להלן ציון 68 ואילך, לענין הסתכלות בקשת; עי' להלן ציון 63, לענין הסתכלות בדיוקנא, וציון 239 לענין הסתכלות ברשע.
  38. עי' קידושין מא א: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה; רמב"ם איסו"ב פכ"א ה"ג; טוש"ע אה"ע כא ג.
  39. משנה סוטה ז א.
  40. עי' משנה סוטה ז ב, וגמ' שם ח ב בבאורה; עי' ספרי במדבר נשא פיסקא יא: אמרו לו; רמב"ם סוטה פ"ג ה"ה.
  41. ר' יוחנן בן ברוקה בספרי שם.
  42. ציון 334 ואילך.
  43. דברים כג י. ברייתא ע"ז כ ב; רמב"ם איסו"ב פכ"א ה"כ; טוש"ע אה"ע כג ג.
  44. ציון 46 ואילך.
  45. עי' ד' רבי אחא ברבי יאשיה נדרים כ א, שהמסתכל בעקבה של אשה יהיו לו בנים שאינם מהוגנים (ובמס' כלה פ"א, שיהיו לו בנים בעלי מומים) וד' ר"ש ב"ל בנדרים שם: עקבה דקתני במקום הטינופת, ור"א מן ההר נדרים שם בשם רש"י, ובעה"נ שער הפרישה פ"א בשם י"מ, שמקום הטינופת היינו מקום התשמיש. ועי' בעה"נ שם, פירוש נוסף.
  46. ר' יוחנן בן דהבאי בשם מלאכי השרת בנדרים כ א ובמס' כלה פ"א ה"ט. ועי' נדרים שם ב, שמלאכי השרת הכוונה רבנן. ועי' כלה רבתי פ"א הי"ג: מדה כנגד מדה, הוא נסתכל בדבר הנסתר מכל, לפיכך הכל יהיה נסתר מזרעו, ושם שמדובר בולדות שנוצרו באותה ביאה.
  47. פסקי תוס' נדרים פ"ב אות לח; בעה"נ שם; שו"ע או"ח רמ ד.
  48. עי' ד' ר' יוחנן בשם חכמים בנדרים שם, וכ"ה ד' חכמים במס' כלה שם ובכלה רבתי שם, שכל מה שרוצה לעשות באשתו יעשה, ור"א מן ההר נדרים שם, וב"י אה"ע סי' כה בד' רמב"ם מאכ"א פכ"א ה"ט, בבאור דבריהם, שאף להסתכל באותו מקום מותר, ועי' בעה"נ שער הקדושה, שחולק וסובר שחכמים לא התירו הסתכלות בערוה.
  49. טוש"ע יו"ד קצה ז, ועי' ב"י שם שמקורו מנדרים כ א: רבי אחא ברבי יאשיה אומר וגו' כל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינם מהוגנין, אמר רב יוסף ובאשתו נדה, אמר רבי שמעון בן לקיש עקבה דקתני מקום הטינופת שהוא מכוון כנגד העקב, ותוה"ב הארוך פ"ז ש"ב שמן העקב נלמד לכל מקום מכוסה.
  50. תוה"ב שם.
  51. רמב"ם איסו"ב פכ"א ה"ד, וב"י יו"ד קצה בדעתו; שו"ע שם ז.
  52. במדבר ד כ. ע' ד' רב יהודה בשם רב ביומא נד א, ורש"י סנהדרין פא ב ד"ה כבלע, ועי' יראים סי' שנב.
  53. עי' יומא שם.
  54. עי' יומא נד א, ורש"י שם ד"ה נתגרשה. ועי' סהמ"צ לרמב"ם שורש ג שנ' מדבריו שלא נהגה אלא במדבר, ולא בבית שני.
  55. ציון 604 ואילך.
  56. ויקרא יט ד. שבת קמט א.
  57. רב חנין בשבת שם.
  58. רש"י שבת שם ד"ה אל מדעתכם. וע"ש שדרשו אלילים מלשון חללים, והכוונה מה שעושים מדעת חלל לבבם.
  59. עי' תוס' ע"ז נ א ד"ה ה"ג, ומ"א סי' שז ס"ק כג בדעתו; מאירי וריטב"א שבת שם.
  60. מאירי שבת שם.
  61. ריטב"א שם.
  62. תוס' שבת קמט א ד"ה ודיוקני, ורא"ש שם פכ"ג סי' ב, והוכיחו מע"ז נ א, שרק רבי מנחם ברבי סמאי לא הסתכל בצורת הזוז, ומטעם זה הוא נקרא בנן של קדושים, אבל אחרים מסתכלים, ועי' תוס' ע"ז נ א ד"ה ה"ג; עי' רמב"ם ע"ז פ"ב ה"ב וסהמ"צ ל"ת י; עי' שו"ע יו"ד קמב טו.
  63. מ"א סי' שז ס"ק כג. ועי' ציון 37.
  64. עי' תוס' ע"ז נ א ד"ה ה"ג, ומ"א שם בדעתו.
  65. עי' משנה חגיגה יא ב, וד' רבי אבא שם טז א.
  66. רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמנו של ריש לקיש בחגיגה טז א.
  67. יחזקאל א כח. רבי אבא ורבי יהודה ברבי נחמני שם. ועי' מהרש"א שם.
  68. עי' אבודרהם ברכת הראיה השבח וההודאה, בשם הרא"ש, הובא בב"י או"ח רכט. ועי' ציון 37.
  69. טוש"ע או"ח רכט א.
  70. דברים כב ה. עי' ע"ז כט א, ותוספתא שם פ"ג, שישראל המסתפר מן הגוי רואה במראה, ותוס' שם ד"ה המסתפר, שמ' שלשאר ישראל אסור, ושהטעם הוא משום לא ילבש; טוש"ע יו"ד קנו ב וקפב ו.
  71. טור יו"ד קפב.
  72. ציונים 196 ואילך, 414 ואילך.
  73. ברייתא בשבת קמט א, ורב נחמן בשם רבה בר אבוה שם בבאורה; רמב"ם שבת פכ"ב הי"ד; טוש"ע או"ח שב יג.
  74. רש"י שבת שם ד"ה אין רואין; רמב"ם שם; שו"ע שם.
  75. ע"ע.
  76. שבת שם.
  77. שבת שם.
  78. רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  79. ציון 133 ואילך.
  80. שושן סודות עמ' נח בשם רבינו מאיר הלוי, הובא בחרדים מל"ת מד"ק ומד"ס פ"ב אות ה. ועי' שיירי כנה"ג הגה"ט או"ח סי' תכו אות ה ומ"א שם ס"ק ח ומ"ב שם ס"ק יג.
  81. שבת כא א וב.
  82. ציון 433 ואילך.
  83. עי' משנה שבת יא א וברייתא שם יב א; רמב"ם שבת פ"ה ה"ב והי"ד והט"ז; טוש"ע או"ח רעה א ויא. ועי' מ"ב סי' רעה ס"ק א: וכל כהאי גונא דבר הצריך עיון.
  84. שבת יב א וב.
  85. רש"י שבת יא א ד"ה ולא יקרא.
  86. ציון 480 ואילך.
  87. דברים יז טו.
  88. משנה סנהדרין כב א; רמב"ם מלכים פ"ב ה"ג.
  89. ר' יוסה בירושלמי מגילה פ"ג ה"ח, הובא בתוס' חגיגה טז א ד"ה בכהנים; רמב"ם תפילה פי"ד ה"ז; עי' טוש"ע או"ח קכח כג.
  90. ר' חגיי בירושלמי שם, הובא בתוס' שם; רמב"ם תפילה פי"ד ה"ז; טוש"ע שם.
  91. רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  92. רמ"א בשו"ע שם.
  93. ע"ע נשיאת כפים.
  94. חגיגה טז א.
  95. משנה נדה יט א; רמב"ם איסו"ב פ"ה ה"ז.
  96. רמב"ם שם.
  97. עי' ציון 104.
  98. נדה כ א. וע"ש מחלוקת אמוראים בדם שחור.
  99. רש"י שם.
  100. נדה כ ב.
  101. עי' מגילה יד סוע"א. ועי' ירושלמי נדה פ"ב ה"ז: גדולים הן דברי חכמים שאמרו אין רואין כתמין בלילה.
  102. נדה כ ב, וע"ש שאף רבי אמר: בלילה הוא דלא אתחזי שפיר.
  103. נדה שם ורש"י שם.
  104. ע"ע דם נדה ציון 125.
  105. עי' ב"ב ב ב וג א.
  106. ברכות כא א, לענין ק"ש, ושם כו א אף לענין תפלה; רמב"ם ק"ש פ"ג ה"ח; טוש"ע או"ח עט א.
  107. ברכות סב א.
  108. ברכות שם.
  109. רמב"ם דעות פ"ה ה"ו; טוש"ע או"ח ג ח.
  110. עי' ברכות שם: מיתיבי כמה ירחקו וגו' כדי שיהא רואהו.
  111. ברכות שם: שאני אוכלי טהרות דאקילו בהו רבנן.
  112. עי' חולין צה א.
  113. עי' רא"ש פסחים פ"א סי' ט, וקרבן נתנאל שם אות ג בדעתו, שנ' שעובר אפ' כשאינו נראה, ועי' כ"מ חו"מ פ"א ה"ג, בד' רמב"ם, שכשאינו נראה אינו עובר. ועי' פר"ח או"ח תמג א.
  114. ציון 9 ואילך.
  115. משנה נדרים ל ב; רמב"ם נדרים פ"ט הי"ט; טוש"ע יו"ד ריז לו.
  116. גמ' נדרים שם.
  117. משנה בכורות מג ב; רמב"ם ביא"מ פ"ח ה"ו.
  118. עי' בכורות מד א: וקיימי כסדרן וגו', ורמב"ם שם.
  119. ברייתא בכורות מד א.
  120. עי' רמב"ם שם.
  121. משנה בכורות מג ב.
  122. תני רב יוסף שם מד א.
  123. עי' רש"י שם מג ב ד"ה סכי ושם מד א ד"ה סכי.
  124. ציון 179 ואילך.
  125. זבים פ"ב מ"ב.
  126. רע"ב שם. ועי' רמב"ם מחו"כ פ"ב ה"ב: ראה אשה ונתאוה שכיבתה, ופיהמ"ש לרמב"ם שם: ראה דמות יפת מראה והתאוה שכיבתה.
  127. עי' רמב"ם מחו"כ שם.
  128. רע"ב שם.
  129. משנה זבים שם. ועי' פיהמ"ש לרמב"ם ורא"ש ורע"ב שם שאין הלכה כרבי יהודה.
  130. תוספתא ב"ק פ"ט; קידושין כד ב; ב"ק צא א וצח א; רמב"ם עבדים פ"ה ה"ז; טוש"ע יו"ד רסז לה.
  131. עי' ב"מ קיח א.
  132. עי' ד' רב שמואל בר רב יצחק בנדה סו ב וסז א: אשה לא תטבול בנמל, ותוס' שם סו ב ד"ה אשה בשם ר"ח; רמב"ם מקואות פ"א הי"א; טוש"ע יו"ד קצח לד. ועי' טור שם, פי' אחר בגמ' שם, וע"ע טבילה.
  133. ציון 801 ואילך.
  134. ברכות נ א; רמב"ם ברכות פ"ה הי"ב; טוש"ע או"ח קצה א.
  135. ציון 180 ואילך.
  136. ב"י או"ח נה ד"ה תנן תו, בשם ארח"ח בשם רבינו האיי; עי' שו"ת רשב"א ח"א סי' זו: אפשר; שו"ע שם יד. ועי' או"ז ח"א הל' ק"ש סי' ה בשם תשובות הגאונים, וע"ע דבר שבקדושה.
  137. ציון 169 ואילך.
  138. שבת כג ב וכה ב.
  139. רש"י שם כה ב ד"ה הדלקת.
  140. פסחים כו א וכריתות ו א; רמב"ם מעילה פ"ה הט"ז.
  141. רב פפא בפסחים שם.
  142. עי' פסחים כו א: איכא דאמרי.
  143. עי' רמב"ם שם.
  144. מדות פ"ד מ"ה, הובאה בפסחים כו א.
  145. עי' פסחים שם, לפי הלשון הראשון.
  146. עי' פסחים שם: איכא דאמרי.
  147. ציון 28.
  148. ציון 110.
  149. ציון 44 ואילך.
  150. ברכות ס ב; עי' רמב"ם תפילה פ"ז ה"ד: כשמעביר ידיו על עיניו מברך וגו'; עי' טוש"ע או"ח מו א: כשיניח ידיו על עיניו יברך וגו'.
  151. ציונים 54 ואילך, 178 ואילך.
  152. עי' נגעים פ"ג מ"א; רמב"ם טומאת צרעת פ"ט ה"ב.
  153. מו"ק ח א; רמב"ם טומאת צרעת פ"ט ה"ו.
  154. נגעים פ"ב מ"ב.
  155. רמב"ם שם.
  156. משנה נגעים שם.
  157. ע"ע חליצה.
  158. משנה יבמות קו ב; רמב"ם יבום פ"ד ה"ז; טוש"ע אה"ע קסט לח.
  159. ציון 442 ואילך.
  160. ויקרא יט יח. רב יהודה בשם רב בקידושין מא א; רמב"ם אישות פ"ג הי"ט; עי' טוש"ע אה"ע לה א.
  161. ציון 17 ואילך.
  162. ציון 43.
  163. רבא בסוטה ח א: גמירי.
  164. סוטה ח א.
  165. ציון 383 ואילך.
  166. ציון 80 ואילך.
  167. גיטין ס ב.
  168. ישעיהו סד ט.
  169. ישעיהו שם.
  170. ישעיהו שם י.
  171. עולא ביראה בשם רבי אלעזר במו"ק כו ב; רמב"ם תעניות פ"ה הט"ז; טוש"ע או"ח תקסא.
  172. ערוה"ש יו"ד סי' פד סל"ו.
  173. עי' שו"ת מבי"ט ח"ג סי' מט ומ"א סי' תרמח ס"ק טז.
  174. ציון 109.
  175. עי' ברכות יט ב, וטוש"ע או"ח רכד ט. ועי' רמב"ם אבל פ"ג הי"ד וטור יו"ד שעב.
  176. ברכות שם.
  177. רמב"ם אבל פ"ג הי"ד.
  178. ציון 50 ואילך.
  179. ציון 29 ואילך.
  180. ציון 458 ואילך.
  181. ציון 61 ואילך
  182. עי' ארחות חיים צוואת ר"א הגדול אות כו; רמב"ם ברכות פ"ז ה"ו; טוש"ע או"ח קע ד.
  183. ציון 70.
  184. רבי שמעון בן אלעזר באבות פ"ד מי"ח.
  185. רע"ב שם.
  186. עי' אגרת הרמב"ן.
  187. ישעיהו ל כ. עירובין יג ב. ועי' המעשה בירושלמי ביצה פ"ה ה"ב: חמא קדליה דר"מ וגו'.
  188. תהלים מט י יא.
  189. חגיגה ה ב.
  190. רש"י דלהלן.
  191. ברכות לד ב.
  192. רש"י שם ד"ה חלונות. ועי' חרדים מ"ע מד"ק ומד"ס פ"ב אות ג.
  193. איוב כב כט. שע"ת לר"י ש"א אות כט; חרדים מ"ע מד"ק ומד"ס פ"ב אות ד.
  194. עי' תשוה"ג שע"ת סי' שעח, שרב נהג שלא להביט לצדדים ולפנים, ושרב יוסף ורב ששת נהגו כן אחריו ולא יכלו לעמוד בזה, עד שסימאו את עיניהם, וכעי"ז ברמב"ן קידושין לא א; עי' רש"י מנחות קי א ד"ה שימי, שרב לא היה זוקף את עיניו אלא כובשן כל שעה משום צניעות. ועי' מרדכי עירובין רמז תקכח, שרשב"ם היה שפל עינים, ופעם רצה לעלות לקרון ולא ראה שסוס ופרד מושכים בו, והתרחש לו נס ונזדמן שם אחיו ר"ת, שאמר לו אל תהי צדיק הרבה, שא מקום עיניך והנה סוס ופרד לקראתך וגו' ונמנע ולא עלה.
  195. עי' שבת נג ב: כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו; רמב"ם איסו"ב פכ"א הכ"ד; שו"ע אה"ע כג ז.
  196. עי' ד' רבי יוסי בשבת קיח ב: מימי לא נסתכלתי במילה שלי; רמב"ם איסו"ב פכ"א הכ"ד; שו"ע אה"ע כג ז. ועי' חרדים מל"ת מד"ק ומד"ס פ"ב אות ד.
  197. משנה זבחים קיב ב.
  198. רש"י שם ד"ה בכל הרואה.
  199. דברים יב יג.
  200. זבחים קיח א.
  201. יהושע טז ו.
  202. זבחים קיח ב.
  203. רש"י שם ד"ה תאנת.
  204. בראשית מט כב.
  205. זבחים שם, ורש"י שם ד"ה בן פרת.
  206. דברים לג טז.
  207. זבחים שם.
  208. רש"י שם ד"ה בין השנואים.
  209. ברייתא זבחים קיח ב: את כולו.
  210. זבחים שם.
  211. פיהמ"ש לרמב"ם זבחים פי"ד מ"ו. ועי' שושנים לדוד שם.
  212. ברייתא זבחים קיח ב.
  213. זבחים קיח ב.
  214. זבחים שם.
  215. זבחים שם: תיקו.
  216. בכורות נד ב.
  217. עי' משנה וגמ' בכורות שם; עי' רמב"ם בכורות פ"ז ה"ב.
  218. עי' סוכה ב א ועירובין ג א, ועי' שבת כב א ורש"י שם ד"ה פסולה.
  219. עי' שבת כב א, ורש"י שם ד"ה פסולה; רמב"ם מגילה פ"ד ה"ז; טוש"ע או"ח תרעא ו.
  220. עי' משנה סוכה בא, ורבה בגמ' שם; עי' רמב"ם שופר פ"ד ה"א; טוש"ע או"ח תרלג א. ועי' גמ' שם, שיש שאמרו טעמים אחרים.
  221. ויקרא כג מג.
  222. סוכה שם.
  223. עי' עירובין ב א וג א; עי' רמב"ם שבת פי"ז הי"ד; טוש"ע או"ח שסג כו. ועי' גמ' שם, שיש שאמרו טעמים אחרים.
  224. עי' עירובין ג א.
  225. עי' עירובין שם.
  226. משנה ר"ה כט ב; רמב"ם שופר פ"ב ה"ח.
  227. עי' משנה שם, וגמ' שם ל א בבאורה; רמב"ם שם.
  228. רבי יהושע בן לוי במגילה ב ב, ורש"י שם ד"ה נידון, וגמ' שם ג ב בבאור דבריו; רמב"ם מגילה פ"א ה"י, וכ"מ שם בבאור דבריו; טוש"ע או"ח תרפח ב. ועי' מ"ב שם ס"ק ו.
  229. משנה ברכות נד א, וגמ' שם סא ב בבאורה, ורש"י שם; רמב"ם בית הבחירה פ"ז ה"ח; .
  230. קידושין לג א; רמב"ם ת"ת פ"ה ה"ז; טוש"ע יו"ד רמד ט.
  231. קידושין לג ב; רמב"ם ת"ת פ"ו ה"ו; טוש"ע יו"ד רמד יג ויד.
  232. ציון 19 ואילך.
  233. ציון 331 ואילך.
  234. מלכים ב ג יד. רבי יוחנן במגילה כח א.
  235. משלי יח ה. רבא במגילה שם.
  236. בראשית כז א. רבי אלעזר במגילה שם, וע"ש שמטעם נוסף כהו עיניו, אלא שזה וזה גרם.
  237. רבי אלעזר במגילה שם.
  238. רבי יהושע בן קרחה במגילה כח א.
  239. מ"א רכה ס"ק כ. ועי' ציון 37.
  240. עי' מגילה כח א: אבוה בר איהי ומנימן בר איהי, חד אמר תיתי לי דלא אסתכלי בגוי וגו'.
  241. הוריות יג ב.
  242. כלבו סי' קיח ד"ה שלשה פעמים.
  243. הוריות יג ב.
  244. במדבר כז כ. רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמנו של ריש לקיש בחגיגה טז א. ועי' כלבו סי' קיח ד"ה שלשה פעמים: המסתכל בפני נשיא כשהוא דן.
  245. ברכות מג ב ושבת קיג ב ותענית י ב.
  246. עי' רש"י שבת שם ד"ה בקדושא.
  247. עי' מגן אבות לרשב"ץ אבות פ"ב מי"א.
  248. יומא עד ב.
  249. דברים ח טז. עי' יומא שם: חד אמר.
  250. עי' רש"י שם ד"ה אינו רואה.
  251. קהלת ו ט.
  252. יומא שם. וע"ע סומא.
  253. יומא שם, ושם עה ב.
  254. ברכות נז ב: קול ומראה וריח.
  255. עי' משנה יומא פג א, ורש"י שם ד"ה מי שאחזו.
  256. עי' משנה ב"ק כז א, וגמ' שם ב שאמרו במערבא בשם מר עולא בבאור טעמה. ועי' גמ' שם שיש אמוראים שהסבירו את המשנה באופנים אחרים.