אנציקלופדיה תלמודית:רוב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - צד של היתר המצוי יותר מצד של איסור, וכן ההיפך, בין אם הצד המרובה מצוי לפנינו ובין אם אינו מצוי לפנינו, לענין איסור והיתר ודיני-נפשות*.

פתיחה

בערך זה יתבארו הדינים, לענין איסור והיתר ודיני-נפשות*, כשיש שני צדדים, אחד להיתר ואחד לאיסור, ואחד הצדדים מצוי יותר מחבירו.

על המוצא אבידה במקום שרוב העוברים שם ישראל, שחייב להכריז, ע"ע אבדה[1]. על הוצאת ממון מידי המוחזק בו, שאין הולכים בזה אחר הרוב, ע"ע אין הולכין בממון אחר הרֹב[2]. ושם: יחסי החזקות להרוב, שכשאין חזקת ממון מנוגדת לרוב, הולכים אחר הרוב אף בממון. על תערובת*, שלעיתים לענין איסור והיתר המיעוט בטל בה מחמת הרוב, ע"ע בטול ברוב. על בת-קול* שיצאה מהשמים והכריעה נגד הרוב, שנחלקו תנאים וראשונים להלכה אם משגיחים בה, ע"ע בת קול[3]. על דבר חשוב, שחכמים גזרו שלא יתבטל ברוב, אלא אוסר התערובת בכל שהוא, ע"ע דבר חשוב. ושם[4], שהדברים הנכללים בגדר דבר חשוב, הם: דבר-שבמנין*; חתיכה-הראויה-להתכבד*; בעלי-חיים* ובריה*, ועל כל אחד ואחד מהם, עי' בערך המיוחד לו. על דבר שיש לו מתירים, שאף על פי שאינו בטל אפילו באלף - לסוברים כן[5], וכן הלכה[6] - כשיש ספק על הדבר עצמו אם הוא מן המיעוט או מן הרוב, הולכים בו אחר הרוב, ע"ע דבר שיש לו מתירין: ברוב. על דיני-ממונות*, שכשעומדים בהם הדיינים למנין מכריעים הדין על פי רוב של אחד, ע"ע דיני ממונות[7]. על דיני-נפשות*, שכשעומדים בהם הדיינים למנין מכריעים הדין על פי רוב של אחד לזכות ושנים לחובה, ע"ע דיני נפשות[8]. על פסיקת ההלכה* על פי הרוב, ע"ע הלכה: על פי הרוב. על דבר החופה את רובו של הטובל[9], והוא מקפיד עליו, שהוא חוצץ[10] מדאוריתא, ע"ע חציצה[11]. ושם[12], שאם חופה את רובו של הטובל ואינו מקפיד עליו, הוא חוצץ מדרבנן. על יוחסין*, שעשו בהם חכמים מעלה, שאין הולכים אחר הרוב להכשיר, ואין מכשירים אםא אם כן יש שם פעמיים רוב ("תרי רובי")[13], ע"ע יוחסין: ברוב להכשיר[14]. על בהמה שניטל רוב החלק של הלשון שלאינו דבוק בחיך, שנחלקו תנאים אם כשר לקרבן[15], ע"ע מומי קרבן[16]. על רוב מנין עצמותיו של המת ורוב בנין עצמותיו של המת, שהם מטמאים באוהל[17] אף אם אין בהם רובע הקב - שהוא השיעור שעצמותיו של המת מטמאות בו באוהל, לסוברים כן[18], וכן הלכה[19] - ע"ע עצמות[20]. על פקוח-נפש*, שנחלקו אמוראים אם הולכים בו אחר הרוב, ע"ע פקוח נפש. על פשרה*, אם הולכים בה אחר רוב הדיינים, או שאינה עד שיסכימו כולם, ע"ע פשרה. על דבר הקבוע* במקומו, שאין אומרים שהולכים בו אחר הרוב, אלא הספק הוא ספק שקול, ע"ע קבוע. על רובו של דבר, שיש שהוא נחשב ככל הדבר, ע"ע רובו ככולו.

מהותו

בלשון תורה[21], הריבוי בא בשם רֹב[22], שניקודו[23] חולם[24], כמו: כי בְרֹב הימים תמצָאנו[25], ובמקף משום הסמיכות[26] - ישוב החולם בזה המשקל לקמץ חטף - קמץ קטן[27] - כמו: רָב אֹכל ניר ראשים[28].

בלשון חכמים[29] רוב בא ככינוי לצד המרובה מחבירו, במקום שיש שני צדדים[30], כגון אותה שאמרו שאף אישה מזנה בניה כשרים, משום שרוב בעילות אחר הבעל[31], ולכן אין לחוש שמא נתעברה מביאת אחר[32], והוא הנידון בערך זה.

אף במקרא מצינו שפירשו חכמים לעיתים רוב במשמעות של מקום שיש מיעוט[33], כגון האמור במרדכי: ורצוי לרֹב אחיו[34], שדרשו: לרוב אחיו, ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין[35]. ויש שאף שם פירשו הכתוב, כאילו נכתב: ורוצה בריבוי אחיו[36].

בירור הספק

דין זה שהולכים אחר הרוב[37], אם הוא מברר הספק, נחלקו בו ראשונים ואחרונים:

א) יש מהראשונים סוברים שרוב ככל[38], שזהו ודאי ומוחלט ואין בו שיור ספק כלל, ואנו עדים ("אנן-סהדי*") שפרש מהרוב[39]. וכן יש מהאחרונים שנקטו, שאף על פי שההליכה אחר הרוב ברוב שלפנינו[40] גזרת-הכתוב* היא ולא סברא*[41], מכל מקום לאחר שלמדנו אותה נתברר הספק על ידי הרוב[42].

ב) ויש מהראשונים סוברים שאין הרוב מכריע הספק[43], וספק נקרא[44], אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורים, ונהפך האיסור להיתר על ידי בטול-ברוב*[45].

ג) ויש מהאחרונים המחלקים: רוב שלפנינו[46] אינו מברר את המציאות כלום, ונשאר הספק כמו במחצה על מחצה[47], רק לענין הכרעת הדין מועיל רוב זה[48], שגזירת הכתוב ללכת אחריו, אבל רוב שאינו לפנינו[49] הוא ענין בירור לברר ולהכריע את המציאות[50], כמו "אנן-סהדי"*[51], שאמרה תורה לנו לסמוך על בירור זה בין להקל בין להחמיר[52].

ויש מהאחרונים שכתבו שמחלוקת אמוראים היא, שלדעת הסוברים שהולכים בפקוח-נפש* אחר הרוב[53], ולכן אם מצא תינוק מושלך במקום שהרוב גוים[54], אין מחללים עליו שבת[55], טעמם שאין כאן ספק כלל, שמהרוב פרש וודאי עובד עבודה זרה הוא[56]. ולדעת הסוברים שאין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב[57], טעמם שמכל מקום ספק הוא, וספק פיקוח נפש דוחה שבת[58].

האנשים שנוהג בהם

הכרעה על פי הרוב אינה נוהגת אלא בישראל, אבל בגוי* אינה נוהגת[59], שכן רוב שלפנינו אנו יודעים שהולכים אחריו מכח הכתוב: אחרי רבים להטֹּת[60], וכתוב זה נאמר על ישראל, שהרי בן-נח* נהרג בדיין אחד[61], ולא נאמרו כל דיני סנהדרין לגבי בן נח, וכן רוב שאינו לפנינו אנו יודעים שהולכים אחריו מכח הכתוב בפסח וקדשים - לסוברים כן[62] - או מהורג את הנפש - לסוברים כן[63] - או משחיטה - לסוברים כן[64] - ופסח וקדשים ושחיטה לא שייך גבי בן נח, וכן הלימוד מהורג את הנפש לא שייך בן נח, שלא נאמר בו: כאשר זמם[65], וגם שמא טרפה* הרג[66], לא שייך לומר בו, שבן נח שהרג את הטריפה נהרג עליו[67], ומכיון שהתורה לא גילתה לנו שבבן נח הולכים אחר הרוב, ממילא יש לחוש לחומרא למיעוט השכיח, ולכן לסוברים שזרעם של בני-קטורה* חייבים במילה*[68], מאחר שנתערבו בני ישמעאל בבני קטורה, חייבים אף בני ישמעאל במילה בשמיני[69], אף על פי שסנחריב בלבל כל האומות ועירבם זה בזה[70], אין אומרים שכיון לא נשארה אומה במקומה, יש לתלות שבני ישמעאל ובני קטורה הם מרוב האומות, שלא נתחייבו במילה[71].

המקרים שהולכים בהם אחר הרוב

בדבר הפורש ממקומו[72], הכל מודים שהולכים אחר הרוב ברוב שלפנינו ("רובא דאיתא קמן", או: "רובא דאיתיה קמן")[73], ועל כך עי' להלן: ברוב שלפנינו[74]. וכן הכל מודים שהולכים אחר הרוב ברוב שאינו לפנינו ("רובא דליתא קמן", או: "רובא דליתיה קמן")[75], כשאי אפשר לברר הספק בענין אחר, ועל כך עי' להלן: ברוב שאינו לפנינו[76]. ברוב שאינו לפנינו, כשאפשר לברר הספק בענין אחר, נחלקו תנאים אם הולכים אחר הרוב, או שחוששים למיעוט, ועל כך עי' להלן: שם[77]. ושם[78], שלהלכה אף במקרה זה הולכים אחר הרוב.

בדבר הקבוע* ממקומו[79], לעולם אין הולכים אחר הרוב, ועל כך ע"ע קבוע.

על הליכה אחר הרוב נגד הכרעות אחרות, עי' להלן: נגד הכרעות אחרות.

כשהוברר

אין סומכים על הרוב, אלא היכן שהוברר היות הדבר ההוא רוב[80].

בדיני נפשות

בדיני-נפשות*, ממיתים אדם על פי רוב[81], בין ברוב שלפנינו בין ברוב שאינו לפנינו[82], ולכן בן-סורר-ומורה* ימיו הם שלושה חודשים - לסוברים כן[83], וכן הלכה[84] - שלמדים בגזרת-הכתוב*: בן[85], ולא אב[86], שאינו נעשה בן סורר ומורה כשהוא ראוי להיעשות אב[87], שאילו היה בא על אישה תיכף כשהביא שתי עשרות היה מעבר אותה, ואחרי שלושה חודשים מהעיבור ראוי הולד להיות ניכר[88], ואף על פי שיש נשים היולדות לשבעה[89], אין אומרים ששליש העיבור הניכר הוא חודשיים ושלושה שבועות, ואין פוטרים כל אדם מדין בן סורר ומורה חודשיים ושלושה שבועות לאחר הבאת שתי שערות[90], שכן הולכים אחר רוב נשים שיולדות לתשעה ואין עוברה ניכר בפחות משלושה חודשים[91]. וכן אם נמצא הרוג בין טבריה לציפורי, ובאו עדים והעידו שרצחו פלוני לאחר שהתרו[92] בו, אמרו בירושלמי, שנהרג עליו, שאף אם איננו יודעים אם ההרוג ישראל הוא או גוי, חזקה ישראל היה[93], לפי שרוב ישראל מצויים שם[94], וכל הפורש מהרוב פורש, ואין זה קבוע, שאנשי טבריא וציפורי אינם קבועים שם בדרך, אלא ניידים[95].

ויש המחלק בין רוב שלפנינו, שאינו מועיל בדיני נפשות[96], ורוב שאינו לפנינו, המועיל בדיני נפשות[97].

ויש הסובר שבדיני נפשות אין הולכים כלל אחר הרוב[98].

בעמידה למנין הדיינים בדיני נפשות, מכריעים הדין על פי רוב של אחד לזכות ושנים לחובה, ועל כך ע"ע דיני נפשות[99].

באיסור אשת איש

באיסור אשת-איש*, יש מהראשונים ואחרונים הסוברים משום חומר הדבר אין הולכים אחר הרוב[100], אלא מעמידים האישה בחזקת אשת איש[101], וכן יש מהאחרונים שכתבו שבמקום עריות החמירו שאין הולכים אחר הרוב[102]. ויש מהראשונים ואחרונים החולקים וסוברים שלא נאמר דרך כלל, שבאיסור אשת איש אין הולכים אחר הרוב[103]. ויש מהראשונים הסוברים שאדרבא, במקום איסור אשת איש, משום עיגון האישה מקילים והולכים אחר הרוב[104].

רוב נגד רוב אחר

היה רוב אחד העומד מול רוב אחר, נראה מדברי ראשונים שבוחנים איזה רוב עדיף והולכים אחריו[105], וכתבו שרוב של רוב נשים בתולות נישאות[106], עדיף מהרוב של רוב הנישאת בתולה יש לה קול[107].

יש מהאחרונים שכתבו שרוב שלפנינו[108] הוא רוב שמכריע ומברר יותר מרוב שאינו לפנינו[109]. ויש מהאחרונים שכתבו להיפך, שרוב שאינו לפנינו הוא רוב מכריע ומברר יותר מרוב שלפנינו[110].

היה רוב אחד העומד מול פעמיים רוב ("תרי רובי"), הפעמיים רוב מכריע[111].

על רוב המנוגד להכרעות אחרות, עי' להלן: נגד הכרעות אחרות.

כשהורע הרוב

במקום שהורע הרוב, אין סומכים עליו[112]. כגון האישה שנתגרשה, היא אומרת: בתולה נשאתני וכתובתי מאתים, והוא אומר: אלמנה נשאתיך וכתובתך מאה, שאם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים[113], ואם אין עדים, הבעל נאמן[114], שהרוב של רוב נשים בתולות נישאות ומיעוט אלמנות מורע, כיון שרוב הנישאת בתולה יש לה קול, וזו הואיל ואין לה קול, הורע הרוב[115], ומכל מקום מועילה עדות קטן המעיד על מה שראה בקטנותו ואחר עימו להחזיק שנישאה בתולה[116], כיון שהרוב של רוב נשים בתולות נישאות, עדיף מרוב נשים הנישאות בתולות יש לה קול, וכשאין לה קול אינו מורע כל כך רוב של בתולות נישאות שלא יועיל עדות שראה בקוטנו ואחר עימו[117].

לשונות רוב וכל

לעיתים מצינו בתלמוד "כל" ובא במשמעות רוב, משום שרובו-ככולו[118].

"רוב" במשמעות כל, נחלקו בו ראשונים: יש מהראשונים הסוברים שלעיתים נמצא בתלמוד "רוב" במשמעות של כל[119], ולדעתם אותה שאמרו: רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם[120], היינו שכל המצוים אצל שחיטה מומחים הם[121]. ויש הסוברים שלא נמצא בתלמוד "רוב" במשמעות כל, שבמקום שצריך הכל דוקא שיוציאו אותו בלשון ריבוי, לא שמענו מעולם[122], ורוב מצויים אצל שחיטה מתפרש כפשוטו[123].

מיניו

מצד מציאות הספק

מצד מציאות הספק, שני מיני רוב נזכרו בתלמוד:

א) רוב שלפנינו ("רובא דאיתא קמן", או: "רובא דאיתיה קמן")[124], כגון תשע חנויות[125] כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה[126], ומצא אדם חתיכה של בשר בארץ[127], הלך אחר הרוב[128], שאנו אומרים: כל הפורש מהרוב פרש ("כל דפריש מרובא פריש") וכשרה[129], שהרי אנו רואים[130] לפנינו שהרוב הוא של היתר[131], שרובן מוכרות בשר שחוטה[132], והוא רוב שנמצא לפנינו, שהרי החנויות לפנינו[133]. ועל כך עי' להלן: רוב שלפנינו. ברוב שלפנינו, הכל מודים שהולכים אחר הרוב, ועל כך עי' להלן: שם[134].

ב) ורוב שאינו לפנינו ("רובא דליתא קמן", או: "רובא דליתיה קמן")[135], כגון קטן וקטנה[136], שיבם קטן שבא על יבמה קטנה, אמרו - לסוברים כן[137] - שמותרים ביבום[138], ואין חוששים שמא תימצא אילונית* או הוא סריס* ונמצא פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה[139], שרוב קטנים בעולם אינם סריסים ורוב קטנות אינן איילוניות[140], והרוב הוא רוב שבעולם[141]. ועל כך עי' להלן: רוב שאינו לפנינו. ברוב שאינו לפנינו, אם אי אפשר לברר הספק בענין אחר[142], הכל מודים שהולכים בו אחר הרוב, ועל כך עי' להלן: שם[143]. ואם אפשר לברר הספק בענין אחר[144], נחלקו תנאים אם הולכים אחר הרוב, או שחוששים למיעוט, ועל כך עי' להלן: שם[145]. ושם[146], שלהלכה אף במקרה זה הולכים אחר הרוב.

בביאור החילוק בין רוב שלפנינו ורוב שאינו לפנינו, כתבו ראשונים שרוב שלפנינו אנו רואים לפנינו[147], ורוב שאינו לפנינו, אין אנו רואים אותו עכשיו באותו ענין שאנו הולכים אחריו[148], והרוב הוא רוב שבעולם[149]. ובביאור הדבר נחלקו אחרונים: א) יש סוברים שרוב שלפנינו פירושו כמשמעו, שהרוב לפנינו, ורוב שאינו לפנינו, היינו שהרוב איננו שם[150]. ב) ויש סוברים שרוב שלפנינו, היינו שידיעת הרוב היא על ידי שנדע מכל פרט ופרט בפני עצמו, וברוב שאינו לפנינו, ידיעת הרוב היא מהכלל על הפרט ולא מהפרטים אל הכלל, כי כל פרט בפני עצמו אינו ידוע לנו, כמו רוב בהמות כשרות הן[151], היא רק ידיעה כללית, וממנה נדון על כל בהמה בפרט שהיא כמו הרוב, אבל בכל בהמה בפני עצמה אפשר לומר שהיא טרפה*[152]. ג) ויש סוברים שברוב שלפנינו אין הספק על החתיכה עצמה מה היא, כי אם מנין היא באה, וכגון תשע חנויות[153], שאנו מסופקים אם בשר זה בא מחנות הכשירה או מחנות הטריפה, מה שאין כן ברוב שאינו לפנינו, ששם הספק הוא על החתיכה עצמה מה היא, וכגון קטנה שיובמה[154], שהספק הוא אם היא עצמה איילונית או לא[155].

מצד בירור הספק

מצד בירור הספק אמרו בתלמוד ששני מיני רוב הם:

א) רוב שאפשר לברר בו הספק בענין אחר[156], כגון בהמה שנשחטה, שאף על פי שרוב בהמות כשרות הן ולא טריפות[157], מכל מקום אפשר לבדוק הבהמה מרוב הטריפות[158]. ברוב זה, אם הוא רוב שלפנינו[159], הכל מודים שהולכים בו אחר הרוב, ועל כך עי' להלן: ברוב שלפנינו[160]. ואם הוא רוב שאינו לפנינו[161], נחלקו תנאים אם הולכים אחר הרוב, או שחוששים למיעוט, ועל כך עי' להלן: ברוב שאינו לפנינו[162]. ושם[163], שלהלכה הולכים אחר הרוב.

ב) ורוב שאי אפשר לברר בו הספק בענין אחר[164], כגון בהמה שנשחטה, שאי אפשר לבדוק אם נשחטה במקום הנקב ונטרפה, ולענין זה הוא רוב שאי אפשר לברר בו הספק בענין אחר[165]. ברוב זה הכל מודים שהולכים בו אחר הרוב, ועל כך עי' להלן: ברוב שאינו לפנינו[166].

מצד הפרישה

מצד הפרישה מהמקום, אמרו בתלמוד ששני מיני רוב הם[167]: א) דבר הפורש ממקומו, כל הפורש מהרוב פרש ("כל דפריש מרובא פריש")[168], ולכן תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה - שהוא רוב שלפנינו[169], שהכל מודים בו שהולכים אחר הרוב[170] - ומצא ברחוב חתיכת בשר, ואינו יודע מהיכן היא, הלך אחר הרוב, והבשר כשר[171]. ב) דבר הקבוע* במקומו, אף כשיש רוב ומיעוט, אין הולכים אחר הרוב[172], וכל קבוע דומה למחצה ומחצה[173], ולכן תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה, ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח, הבשר אסור[174]. ועל פרטי ודיני הדין בקבוע, ע"ע קבוע.

מצד המעשה

מצד המעשה, אמרו בתלמוד ששני מיני רוב הם: א) רוב התלוי במעשה ("רובא דתלי במעשה")[175], כגון רוב בעילות אחר הבעל, שתלוי במעשה ביאה[176], ורוב בהמות מתעברות ויולדות, שתלוי בהרבעה[177]. ב) ורוב שאינו תלוי במעשה ("רובא דלא תלי במעשה")[178], אלא בא מאליו[179].

יש מהראשונים הסוברים שאף תשמיש האדם חשוב דבר הבא מאליו[180], שדוקא עיבור בהמות חשוב רוב שתלוי במעשה, שצריכים הבעלים להביא בהמה להרביע על בהמתם[181], אבל עיבור נשים לא חשוב תלוי במעשה, שממילא כל אדם נזקק לאשתו[182].

מצד המעשה, כתבו ראשונים שאף במיעוט יש שני מינים: א) מיעוט הבא על ידי מעשה, כגון רוב בעילות אחר הבעל, שאף המיעוט של בעילות שאינן של בעל, באו על ידי מעשה[183]. ב) מיעוט שאינו בא על ידי מעשה, אלא בא מאליו[184], כגון רוב בהמות מתעברות ויולדות, שהמיעוט של בהמות שאינן מתעברות, היינו מפני שלא עליה עליהן זכר[185], והוא דבר שבא מאליו[186].

במקום שמיעוט ורוב שניהם תלויים במעשה, וכן במקום שרוב אינו תלוי במעשה ומיעוט במעשה, נחלקו תנאים אם הולכים אחר הרוב, ועל כך עי' להלן: ברוב שאינו לפנינו[187]. ולדעה שהולכים אחר הרוב במקרים הללו, נחלקו אמוראים במקום שהרוב תלוי במעשה והמיעוט אינו תלוי במעשה, אם הולכים אחר הרוב, ועל כך עי' להלן: שם[188]. ושם[189], שלהלכה במקום שהמיעוט והרוב שניהם תלויים במעשה, וכן במקום שהרוב אינו תלוי במעשה והמיעוט תלוי במעשה, הולכים אחר הרוב, אבל במקום שהרוב תלוי במעשה והמיעוט אינו תלוי במעשה, אין הולכים אחר הרוב.


מצד מציאות המיעוט

מצד מציאות המיעוט, כתבו אחרונים ששני מיני רוב הם: א) רוב האפשרי, שהוא רוב שיתכן להיות בו מיעוט אבל אינו מוכרח, כמו רוב בהמות כשרות הן[190], שיש מיעוט של טריפות פנימיים שאינו ידוע, אבל אינו מוכרח בטבעו, רק ענין התהוות מקרי, ומיעוט זה אינו נחשב כלל[191]. ב) רוב הטבעי, שהוא רוב שמדרך הטבע יש בו מיעוט, כמו רוב נשים בתולות נישאות ומיעוט אלמנות[192], שהמיעוט הוא טבעי שהמה אלמנות, שמיתה הוא ענין מונח ממפעלות הבורא בחוק הטבעי, שם המיעוט נחשב כמי שישנו, ואף על פי שאין הולכים אחריו, מכל מקום מצטרף לחזקה* לענין הכרעה[193].

רוב שלפנינו

גדרו

בגדרו של רוב שלפנינו וההבדל בינו לבין רוב שאינו לפנינו[194], נחלקו אחרונים, ועל כך עי' לעיל: מיניו[195].

מהותו

רוב שלפנינו ("רובא דאיתא קמן", או: "רובא דאיתיה קמן"), הכל מודים[196] שהולכים בו אחר הרוב[197], שאנו אומרים: כל הפורש מהרוב פרש ("כל דפריש מרובא פריש")[198]. ושתי דוגמאות לרוב זה ניתנו בתלמוד: א) תשע חנויות[199] כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה[200], ומצא אדם חתיכה של בשר בארץ[201], הלך אחר הרוב[202], שאנו אומרים: כל הפורש מהרוב פרש וכשרה[203], שהרי אנו רואים[204] לפנינו שהרוב הוא של היתר[205], שרובן מוכרות בשר שחוטה[206], והוא רוב שנמצא לפנינו, שהרי החנויות לפנינו[207]. ב) סנהדרין[208], שאם היו שנים עשר מזכים ואחד עשר מחייבים, זכאי[209], הואיל ורוב מזכים, ולפנינו הם[210].

יש מהאחרונים המפרשים בדעת ראשונים, שר' עקיבא חולק וסובר שחוששים למיעוט ברוב שלפנינו, אפילו במקום שאי אפשר לברר הספק[211].

מקורו

מנין שהולכים אחר הרוב ברוב שלפנינו, שנאמר לגבי דיינים: אחרי רבים להטֹּת[212], ואחר שהכתוב אמר: לא תהיה אחרי רבים לְרָעֹת[213], מזה נלמד, כי אם יהיו הרבים לטובה, שהיא מצוה ללכת אחריהם[214], והוא דין מהתורה[215]. ואף על פי שפשט הכתוב מתפרש בענין אחר[216], אין דרשה זו אלא לזכר ואסמכתא*[217], כי כל ישראל ידע פירוש הפסוק שהוא כמשמעו ופשוטו[218], והוסיפו ממנו אסמכתא למה שהיה מקובל בידם[219]. ויש שפירשו שפשט הפסוק מתפרש בהכרעת הדין במנין דיינים[220], ופירושו: בענין הרעות הגדולות, כמו דיני נפשות, אין ראוי שתטה אחרי רבים, שאם היו במחייבים יותר מן המזכים אחד, אין ראוי שנחייבהו מיתה על פיהם[221], ומזה יתבאר שאם עברו זה הגבול, שיהיו המחייבים יותר מן המזכים יותר מאחד, הנה יטו אחריהם[222], ואומרו "לרעֹת" היינו בדיני נפשות, כי בדיני ממונות הרעות לזה טובות לזה, ומבואר שהולכים בזה אחר הרוב[223].

לימוד זה מאחרי רבים להטֹּת[224], כתבו אחרונים שהוא גזרת-הכתוב*[225], ואינו תלוי בסברא*, שאדרבא מסברא יכול להיות שפרש מהן המועט כמו ממרובה[226].

בטעם שנצרכנו ללימוד מהכתוב שהולכים אחר הרוב, אף על פי שרוב עדיף מחזקה*, ואנו יודעים מלימוד מהכתוב שהולכים אחר החזקה שמקודם ("חזקה דמעיקרא")[227], ואם כן קל-וחֹמר* שהולכים אחר הרוב, משום שיש הסוברים שאין למדים הליכה אחר החזקה מהכתוב, אלא מהלכה-למשה-מסיני*[228]. ועוד, שעצם הלימוד שרוב עדיף מחזקה, אנו למדים - לסוברים כן[229] - מכח הלימודים שמהם אנו למדים שהולכים אחר הרוב ברוב שאינו לפנינו[230].

רוב שלפנינו היתרו הוא כהיתר בטול-ברוב*[231], שנהפך האיסור להיתר על ידי ביטול ברוב[232], שכיון שהמיעוט והרוב נמצאים לפנינו, יש לומר שהמיעוט בטל ברוב[233].

רוב שאינו לפנינו

גדרו

בגדרו של רוב שאינו לפנינו וההבדל בינו לבין רוב שלפנינו[234], נחלקו אחרונים, ועל כך עי' לעיל: מיניו[235].

כשאי אפשר לברר הספק

רוב שאינו לפנינו ("רובא דליתא קמן", או: "רובא דליתיה קמן"), אם אי אפשר לברר הספק בענין אחר, הכל מודים שהולכים בו אחר הרוב[236], ולכן בקרבן-פסח*, שנאמר בו: ואכלו את הבשר[237], ובשלמים*, שנאמר בו: ואכלו אֹתם אשר כֻּפר בהם[238], מלמד שהכפרה תלויה אף באכילת הכהנים[239], אוכלים אותם, ואין חוששים שמא היה נקב במקום השחיטה, והבהמה טרפה*, שכן לא ניתן לברר הדבר[240].

מקורו

בתלמוד נאמרו מספר רב של לימודים לכך שהולכים אחר הרוב שאינו לפנינו[241] במקום שאי אפשר לברר הספק בענין אחר[242], ואלו הם שאין התלמוד דוחה אותם:

א) לדעת רב ששת בריה דרב אידי, אנו למדים שהולכים אחר הרוב שאינו לפנינו - במקום שאי אפשר לברר הספק[243] - מעגלה-ערופה*, שאף לאחר שנערפה צריכה להישאר שלימה[244], ולא ניתן לנתח אותה ולבדוק אם היא טרפה*[245], וכיון שנאמר בה לשון כפרה: כפר לעמך ישראל[246], יש ללמוד דינה מקורבנות שבהם אסורה טריפה[247], ולאסור עגלה ערופה שהיא טריפה[248], אלא שאנו אומרים: הלך אחר הרוב[249], ורוב בהמות כשרות הן ולא טריפות[250].

ב) לדעת רבה בר רב שילא, אנו למדים שהולכים אחר הרוב שאינו לפנינו - במקום שאי אפשר לברר הספק[251] - מפרה-אדומה*, שצריכה - לכתחילה[252] - להיות שלימה בשעת שריפתה[253], וכיון שנאמר בה לשון חטאת: למי נדה חטאת היא[254], יש ללמוד דינה מקורבנות שבהם אסורה טריפה[255], ולאסור עגלה ערופה שהיא טריפה, אלא שאנו אומרים: הלך אחר הרוב[256], ורוב בהמות כשרות הן ולא טריפות[257].

ג) לדעת רב אחא בר יעקב, אנו למדים שהולכים אחר הרוב שאינו לפנינו - במקום שאי אפשר לברר הספק[258] - משעיר-המשתלח*, שאין הגורל* הקובע איזה משני השעירים הוא להשם ואיזה לעזאזל[259], קובע לעזאזל אלא כשהשעיר ראוי לשם[260], שהרי בשעת הגורל אין ידוע איזה יעלה לשם, וממילא נשמע מכאן שאין להביא טריפה[261], וכיון שלא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה איברים איברים[262] - משום שיש שם צוק, ודין זה מן התורה הוא[263] - אי אפשר לבודקו אחר שילוחו, שאין לדעת איזו שבירה מחיים[264], אלא שאנו אומרים: הלך אחר הרוב, ורוב בהמות כשרות ולא טריפות[265].

ד) לדעת רב מרי, אנו למדים שהולכים אחר הרוב שאינו לפנינו - במקום שאי אפשר לברר הספק[266] - ממכה-אביו-ואמו*, שאנו הורגים אותו[267], ואין אומרים שאין ממיתים את האדם מספק, שיש לחוש שמא אביו אינו אביו, משום שאנו אומרים שאף אם אימו זינתה, רוב בעילות אחר הבעל[268], ואין לומר שאין הורגים מכה אביו, אלא במקרה שהיו אביו ואימו חבושים בבית האסורים, ושם עיברתו אימו, ושניהם לבדם היו עד שהוכר העובר, שאז אנו יודעים שהוא אביו, שאף שם יש לחוש שמא בא עליה אחר, לפי שאין-אפוטרופוס-לעריות*[269].

ה) לדעת רב כהנא, אנו למדים שהולכים אחר הרוב שאינו לפנינו - במקום שאי אפשר לברר הספק[270] - מהורג את הנפש[271], שאנו הורגים את הרוצח[272], ואיננו חוששים שמא הנרצח היה טריפה, ואין נהרגים עליו[273], משום שאנו אומרים: הלך אחר הרוב, ורוב בני אדם אינם טריפות, ואף אם נאמר שידחה איסור ניוול המת[274], כדי שלא נהרוג מי שאינו חייב מיתה, לא תועיל הבדיקה, שאף אם נבדוק את המת, יש לחוש שמא היה הנקב במקום הסייף[275].

ו) לדעת רבינא, אנו למדים שהולכים אחר הרוב שאינו לפנינו - במקום שאי אפשר לברר הספק[276] - מעדים-זוממים*, שנאמר עליהם: ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו[277], וכשהעידו שהוא אחד מחיבי-מיתות-בית-דין* והוזמו, הורגים אותם, אף על פי שיש לחוש שמא טריפה[278] הוא, והעדים אינם נהרגים כשהעידו בטריפה[279], ולא יתכן שיבדקו למי שהעידו עליו אם הוא טריפה, שהרי אם הוא בחיים, לא ניתן לבודקו[280], ואם הוא נהרג, אין הורגים את העדים[281], אלא שהורגים אותם משום אנו אומרים: הלך אחר הרוב, ורוב אנשים אינם טריפות[282].

ז) ולדעת רב אשי, אנו למדים שהולכים אחר הרוב שאינו לפנינו - במקום שאי אפשר לברר הספק[283] - משחיטה*, שמותר לאכול בשר הנשחט, ואין לחוש שמא במקום נקב שחט והבהמה טריפה, שאנו אומרים: הלך אחר הרוב[284], ורוב בהמות כשרות ולא טריפות[285].

למסקנת התלמוד, הלימודים מהכתובים הנ"ל אינם מועילים במקום שאפשר לברר הספק[286], ונחלקו ראשונים מהי מסקנת התלמוד בנוגע למקום שאי אפשר לברר הספק:

א) יש שנראה מדבריהם שפירשו שאף במקום שאי אפשר לברר הספק, נדחו הלימודים מהכתוב[287], וכתבו ראשונים שתי אפשרויות אחרות ללימוד דין זה: א) הלכה-למשה-מסיני*[288]. ב) מהכתוב: אחרי רבים להטֹּת[289], שאנו למדים ממנו שהולכים אחר הרוב ברוב שלפנינו[290], אנו למדים אף שהולכים אחר הרוב ברוב שלפנינו, שאין בכתוב משמעות המלמדת רק על רוב שלפנינו[291].

ב) ויש מהראשונים הסוברים שאף למסקנת התלמוד למדים דין רוב שאינו לפנינו מהכתובים הנ"ל[292].

כשאפשר לברר הספק

רוב שאינו לפנינו, כשאפשר לברר הספק בענין אחר, אם הולכים בו אחר הרוב, נחלקו תנאים:

א) לדעת חכמים - ור' אליעזר[293]. ויש הסוברים כן בדעת ר' ישמעאל[294] - הולכים בו אחר הרוב[295], ואומרים: כל הפורש מהרוב פרש ("כל דפריש מרובא פריש")[296], ועל מקור הלימוד לכך עי' להלן[297]. ולדעתם תינוק - שיש לחוש לטומאתו, משום שהוא דבר-שאין-בו-דעת-להשאל*, לסוברים כן[298]. או שהוא ודאי טמא, לסוברים כן[299] - שנמצא בצד עיסה טהורה וחתיכה של עיסה זו בידו, העיסה טמאה[300], שדרך התינוק לטפח[301] - בשרצים ונבלות שבאשפה, לסוברים שהוא ספק טמא[302]. או שדרכו לטפח בעיסה, לסוברים שהוא ודאי טמא[303] - ומן העיסה לקח הבצק וטימאה[304], ואף על פי שמיעוט תינוקות אינם מטפחים, הולכים אחר הרוב ואין חוששים למיעוט[305], שהמיעוט בטל לגבי הרוב[306], ואף על פי שהעיסה בחזקת טהרה[307] עומדת, רוב עדיף מחזקה*[308]. ולדעתם קטן וקטנה מותרים ביבום*, אף על פי שיש לחוש שמא ימצא הקטן סריס* או שמא תימצא הקטנה אילונית*, ונמצאו פוגעים בערוה[309], שכיון שאינם בני הקמת שם, אינם ראוים ליבום[310], ופוגע היבם באשת-אח* שלא במקום מצוה, וחייבים משום ביאה על אשת אח[311], מפני שהולכים אחר הרוב, ורוב קטנים אינם סריסים ורוב קטנות אינן איילוניות[312].

יש מהראשונים הסוברים שאף לדעה זו, במיעוט המצוי, חוששים לו, ולכן הגוסס*, אין מעידים עליו להשיא אשתו, אף על פי שרוב גוססים למיתה, מפני המיעוט שאינם מתים[313]. ויש מהראשונים החולקים על זה[314], אם משום שלדעתם במקום שיש רוב להקל ומיעוט להחמיר וחזקה* מסייעת למיעוט, חוששים למיעוט, ומטעם זה הגוסס אין מעידים עליו להשיא אשתו, שיש לסמוך המיעוט החיים לחזקת אשת-איש*[315], ועל כך עי' להלן: נגד הכרעות אחרות[316], או משום שלדעתם אין סומכים על הרוב באיסור אשת איש[317].

ב) ולדעת ר' מאיר - ויש הסוברים כן בדעת סתם משנה[318], ובדעת ר' ישמעאל[319], ור' עקיבא[320] ור' טרפון[321] - חוששים ברוב שאינו לפנינו למיעוט[322], במקום שאפשר לברר הספק[323]. חשש זה אם הוא מדאורייתא, או מדרבנן, עי' להלן[324]. ולדעתו תינוק שנמצא בצד עיסה טהורה וחתיכה של עיסה זו בידו, העיסה טהורה[325], אף על פי שרוב תינוקות מטפחים, שכן מיעוט אינם מטפחים, ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת, וסומכים מיעוט לחזקה[326], שכן לדעתו המיעוט במקומו עומד[327], והוא כמחצה על מחצה[328]. ולדעת ר' מאיר קטן וקטנה אסורים ביבום, שיש לחוש שמא ימצא הקטן סריס או שמא תימצא הקטנה אילונית, ונמצאו פוגעים בערוה[329]. ומכל מקום ר' מאיר אינו חושש למיעוט של מיעוט[330], שכשהמיעוט אינו שכיח, אין חוששים לזה[331], ולכן סתם גבינה של הכפר ששמו בית אונייקי אסר ר' מאיר בהנאה[332], מפני שרוב עגלים של אותה עיר נשחטים לעבודה-זרה*[333], אבל אם היו מיעוט עגלים הנשחטים לשם עבודה זרה, לא היה אוסר ר' מאיר הגבינה, שכיון שרוב עגלים אין נשחטים לשם עבודה זרה ושאר בהמות שהם הרוב לעומת עגלים אין נשחטים לשם עבודה זרה, אין לחוש למיעוט של מיעוט ולאסור הגבינה[334]. וכן ר' מאיר מודה שאין חוששים למיעוט, כשחזקה מסייעת לרוב[335], שכן לדעתו סומכים על החזקה, ועל כך ע"ע חזקה (ב)[336].

להלכה כתבו ראשונים שהולכים אחר הרוב, אפילו במקום שאפשר לברר הספק[337] ואין חוששים למיעוט[338] אפילו מדרבנן[339], ותינוק טמא שנמצא בצד העיסה והבצק בידו, הרי העיסה טמאה[340], וקטן וקטנה מייבמים[341], שאין הלכה כר' מאיר[342] אלא כחכמים[343], למרות שסתם משנה שנויה כר' מאיר[344]. ויש מהראשונים הסוברים שבמקום שאפשר לברר הספק, אם היה מיעוט שכיח, חוששים למיעוט[345]. ויש מהראשונים הסובר שבכל מקום שאפשר לברר הספק, מתקנת חכמים שאין הולכים אחר הרוב[346].

לדעת הסוברים - וכן הלכה[347] - שתינוק הנוגע בעיסה, העיסה טמאה[348], נחלקו אמוראים אם העיסה טמאה ודאית, או מספק, ועל כך ע"ע דבר שאין בו דעת להשאל[349].

מקור החשש למיעוט

לדעת הסוברים שברוב שאינו לפנינו, כשאפשר לברר הספק אין הולכים אחר הרוב, אלא חוששים למיעוט[350], נחלקו ראשונים במקור דין זה: א) יש סוברים שמן התורה אין חוששים למיעוט, ואין זה אלא גזירה מדרבנן[351], ולכן אמרו בתלמוד שלדעת ר' מאיר, צלמים שאינם נעבדים במקום אחד אלא פעם אחת בשנה אסורים משום עבודה-זרה* בכל המקומות, שכיון שחוששים למיעוט, יש לגזור בשאר המקומות משום אותו מקום[352]. ומכל מקום במקום שהחזקה* מסייעת למיעוט, סבור ר' מאיר שמן התורה יש לחוש למיעוט[353], ולכן לדעתו תינוק שנמצא בצד עיסה טהורה וחתיכה של עיסה זו בידו, העיסה טהורה[354], אף על פי שרוב תינוקות מטפחים, שכן מיעוט אינם מטפחים, ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת, וסומכים מיעוט לחזקה[355], שכן לדעתו המיעוט במקומו עומד[356], והוא כמחצה על מחצה[357]. ב) ויש סוברים שלדעת ר' מאיר - כשאין המדובר במיעוט של מיעוט[358], או בחזקה המסייעת לרוב[359] - מדין תורה חוששים למיעוט ואין סומכים על הרוב[360].

מקור ההיתר

לסוברים - וכן הלכה[361] - שאף במקום שאפשר לברר הספק בענין אחר, הולכים אחר הרוב[362] - וכן לסוברים שמן התורה הולכים אחר הרוב במקרה זה, אלא שמדרבנן גזרו שאין הולכים אחריו[363] - הסתפק התלמוד מהו מקור הלימוד מהכתוב, ולא הסיק דבר[364], וכתבו ראשונים שתי אפשרויות ללימוד: א) הלכה-למשה-מסיני*[365]. ב) מהכתוב: אחרי רבים להטֹּת[366], שאנו למדים ממנו שהולכים אחר הרוב ברוב שלפנינו[367], אנו למדים אף שהולכים אחר הרוב ברוב שלפנינו, שאין בכתוב משמעות המלמדת רק על רוב שלפנינו[368]. ויש שנראה מדבריהם, שאנו למדים שהולכים אחר הרוב ברוב שאינו לפנינו, במקום שאפשר לברר הספק, מאותם הכתובים שמהם אנו למדים שהולכים אחר הרוב ברוב שאינו לפנינו, במקום שאי אפשר לברר הספק[369].

רוב התלוי במעשה

לסוברים - וכן הלכה[370] - שבמקום שאף במקום שאפשר לברר הספק, הולכים אחר הרוב[371], אם הדברים אמורים כשהמיעוט והרוב שניהם תלויים במעשה[372], כגון מכה-אביו-ואמו*, שתולים שבעל האם הוא האב, כיון שרוב בעילות אחר הבעל[373], כיון שהן המיעוט והן הרוב תלויות במעשה ביאה[374], וכל שכן ברוב שאינו תלוי במעשה - אלא בא מאליו[375] - ומיעוט תלוי במעשה[376], שבזה הוא שנחלקו תנאים[377]. אבל כשהרוב תלוי במעשה והמיעוט אינו תלוי במעשה, נחלקו אמוראים אם נחלקו תנאים בדבר[378]:

א) לדעת רבא אף ברוב התלוי במעשה נחלקו תנאים אם הולכים אחר הרוב[379], ולכן הלוקח בהמה מן גוי, ואינו יודע אם ביכרה אם לא ביכרה, לסוברים שלאחר זמן מסויים הולד ספק בכור[380], אף על פי שרוב בהמות מתעברות ויולדות, מפני שלדעתם חוששים למיעוט[381], ועיבור בהמה הוא תלוי במעשה, שתלוי בהרבעה, והצד של המיעוט הוא שמא לא עליה כלל זכר ולא נתעברה, ולא היה כאן מעשה כלל[382].

ב) ולדעת רבינא, רוב התלוי במעשה - והמיעוט בא מאליו[383] - הכל מודים שאין הולכים אחריו[384], שמיעוט התלוי במעשה עדיף מרוב שאינו תלוי במעשה[385], כיון שמיעוט הבא מאליו הוא מיעוט שכיח[386], ואף הסוברים הלוקח בהמה מן גוי, ואינו יודע אם ביכרה אם לא ביכרה, לסוברים שלאחר זמן מסויים הולד ספק בכור[387], מודים שהולכים אחר הרוב, ומכל מקום אין חוששים לכך שרוב בהמות מתעברות ויולדות[388], אין הולכים אחר הרוב שתלוי במעשה[389].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים, שברוב התלוי במעשה @ ומיעוט בא מאליו[390] @ אין הולכים אחר הרוב[391].

לסוברים - וכן הלכה[392] - שחוששים למיעוט במקום שהמיעוט אינו תלוי במעשה והרוב תלוי במעשה[393], במקור הדין שאין הולכים בזה אחר הרוב, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש הסוברים שדין זה הוא מן התורה[394]. ויש הסוברים שאין זה אלא מגזירת חכמים[395].

רוב מצד המנהג

לסוברים - וכן הלכה[396] - שאף במקום שאפשר לברר הספק בענין אחר, הולכים אחר הרוב[397], כתבו אחרונים שהדברים אמורים ברוב הקבוע מצד טבע העולם, אבל כשהוא מצד מנהג, והמנהג עשוי להשתנות, אין סומכים עליו, כיון שאפשר לעמוד עליו בבדיקה שמא נשתנה ממנהגו[398].

נגד הכרעות אחרות

נגד חזקה

רוב העומד מול חזקה* רוב עדיף[399], אפילו אם מכריעים על פי הרוב להקל[400], אף על פי שהליכה אחר הרוב והליכה אחר החזקה שניהם דינים מהתורה[401], ולכן לדעת חכמים תינוק המטפח, העיסה טמאה[402], למרות שיש לה חזקת טהרה, שכן הרוב של תינוקות המטפחים עדיף ממנו[403].

במקור הלימוד שרוב עדיף מחזקה, כתבו ראשונים מספר דרכים: א) הדבר נלמד מסברא*[404]. ב) הדבר נלמד מפרה-אדומה*, שאפר פרה מטהר טמאים, אף על פי שטמא בחזקת טמא, ופרה ספק טריפה, אלא שהולכים אחר הרוב, שרוב בהמות כשירות[405]. ג) הדבר נלמד משעיר-המשתלח*, שיש חוטאים המתכפרים בו[406], וחזקה הראשונה בהם שהם שרויים בחטא, ושעיר ספק טריפה, אלא שהולכים אחר הרוב, שרוב בהמות כשירות[407].

יש מהראשונים ואחרונים סוברים שבמקום שיש רוב להקל ומיעוט להחמיר, וחזקה מסייעת למיעוט, חוששים למיעוט[408] ולא אמרו שרוב עדיף מחזקה אלא להחמיר[409], ולדעתם לא נחלקו חכמים על ר' מאיר על תינוק שנגע בעיסה[410], אלא משום שר' מאיר חושש למיעוט שהחזקה מסייעת לו אף להקל, ולכן לדעתו העיסה טהורה[411], שכן חזקת טהרה מסייעת למיעוט תינוקות שאינם מטפחים[412]. ומהם שכתבו שאף כשהרוב בא להחמיר, אין הולכים אחר הרוב אלא כשהחשש הוא משום איסור דאורייתא, אבל כשאין החשש אלא משום איסור דרבנן, והרוב בא להחמיר, סומכים המיעוט לחזקה ומקילים[413].

ויש מהאחרונים הסוברים בדעת ראשונים, שר' מאיר וחכמים נחלקו אף במקום שיש חזקה עם המיעוט, שלדעת חכמים הולכים בזה אחר הרוב, ולדעת ר' מאיר חוששים למיעוט, אלא שבזה אנו פוסקים כר' מאיר[414].

במה דברים אמורים שרוב עדיף מחזקה[415], בחזקה סתם, שאינה באה לא מכח סברא*[416] ולא מכח רוב, אלא שאנו אומרים העמד דבר על חזקתו[417], כגון העמד טמא על חזקתו[418], אבל חזקה הבאה מכח סברא[419], שאנו עדים ("אנן-סהדי*") שכך הדבר או חזקה הבאה מכח רוב[420], עדיפה מרוב[421], ולכן חזקה אין-אדם-פורע-תוך-זמנו* שבאה מכח סברא שהלואי שיפרע אדם בזמנו[422], עדיפה מרוב, שאנו עדים ("אנן-סהדי*") שלא פרע[423], וכן נשחטה בחזקת היתר עומדת[424], שבאה מכח הרוב שרוב בהמות כשרות הן ולא טריפות, עדיפה על רוב[425].

ובמה דברים אמורים שרוב עדיף מחזקה[426], בחזקת הדין[427], אבל חזקת הגוף[428] עדיפה מרוב[429], שכן חזקה זו היא דבר המסתבר[430]. ויש הסוברים שרוב עדיף גם מחזקת הגוף[431].

רוב העומד נגד חזקת האדון הראשון ("חזקת-מרא-קמא*"), נחלקו בו אחרונים: א) יש סוברים שכשם שאין הולכים אחר הרוב להוציא ממון מהמוחזק[432], כך אין הולכים אחר הרוב להוציא קרקע מחזקת האדון הראשון, אפילו שמי שהרוב מסייעו מחזיק בהקרקע, שקרקע בחזקת בעליה עומדת[433], והוא הדין במטלטלים המונחים ברשות הרבים, ואין אחד מוחזק בהם, שמעמידים אותם בחזקת מרא קמא, אף על פי שהרוב מסייע לשכנגדו[434]. ב) ויש סוברים שהולכים אחר הרוב להוציא מחזקת האדון הראשון[435], לפי שחזקת האדון הראשון היא - לסוברים כן[436] - בגדר חזקה שמקודם ("חזקה דמעיקרא") באיסורים, ורוב וחזקה רוב עדיף[437], ומיד המוחזק בלבד אין מוציאים על פי הרוב[438]. ולדעתם, לסוברים שחזקת האדון הראשון היא בגדר חזקת-ממון*[439], חזקה זו מכריעה נגד הרוב[440]. ג) ויש שכתבו בדעת ראשונים שרוב נגד חזקת מרא קמא הרי זה ספק שקול וחולקים[441].

היה הרוב מנוגד לחזקה, וקרוב מסייע לחזקה, הסתפקו אחרונים אם הולכים אחר הרוב או אחר החזקה[442].

על חזקת אשת-איש* כשהיא מנוגדת לרוב, שנחלקו בה ראשונים אם הולכים אחר הרוב או אחר החזקה, עי' לעיל: מהותו[443].

נגד קרוב

היה הרוב מנוגד לקרוב*, שבא הדבר לפנינו ויש בו להלך אחר הרוב והוא כך, ואם תלך בו אחר הקרוב אינו כך[444], כגון שהיו שני שובכות, ויוני האחד מרובים על השני, ומצא גוזל המדדה - שאינו יכול לפרוח, שאם יכול לפרוח הרי הוא של המוצא[445] - בין שניהם, בתוך חמישים אמה - שמחוץ לזה הרי הוא של המוצא[446] - קרוב לשובך המועטים, שאם הולכים אחר הרוב, יחזיר לרחוק, שיוניו מרובים, ואם הולכים אחר הקרוב, יחזיר לקרוב, שיוניו מועטים[447], נחלקו בו אמוראים: א) לדעת ר' חנינא - ורבא[448] - רוב וקרוב, הולכים אחר הרוב[449], ואף על פי שרוב דאורייתא - שנאמר: אחרי רבים להטֹּת[450] - וקרוב דאורייתא - שנאמר בעגלה-ערופה*: והיה העיר הקרֹבה וגו' ולקחו זקני העיר ההיא[451] - למרות זאת רוב עדיף[452], ואפילו בקרוב שמוכח[453], כגון חבית יין הנמצאת טמונה בפרדס של ערלה, שמצד הקורבה מוכח שהיא ערלה*, אלמלא הסברא שהגונב משדה איננו מחביא השלל באותה השדה[454], וכל שכן בקרוב שאינו מוכח[455], כגון חבית שצפה בנהר, שאין קורבתה לבית ישראל, מוכיח על המקום ממנו יצאה[456]. ב) ולדעת ר' זירא, כשרוב מנוגד לקרוב, קרוב עדיף[457].

ויש מהראשונים הסוברים שהכל מודים שכשרוב מנוגד לקרוב, רוב עדיף[458].

בטעמם של הסוברים שבמקום שהרוב מנוגד לקרוב הולכים אחר הרוב[459], נחלקו גאונים וראשונים: א) גאונים כתבו שסברא* היא שרוב שכיח יותר מקרוב[460]. וכן יש מהאחרונים שכתבו, ששני מיני הבירור של רוב וקרוב, שניהם בירור מענין הרוב, שאף מה שאמרה תורה שהולכים אחר הקרוב, הוא מטעם רוב - לסוברים כן[461] - שעל פי הרוב העוברים והשבים מצויים ממקום הקרוב, ומיעוט המתנגד לרוב קטן ממיעוטו של קרוב המתנגד לו[462]. ב) ויש מהראשונים המצדדים שמה שהולכים אחר רוב במקום שהוא מנוגד לקרוב, הוא הלכה-למשה-מסיני*[463].

להלכה פסקו ראשונים שכשרוב מנוגד לקרוב, רוב עדיף[464], ואפילו אם הקרוב הוא קרוב המוכח[465], שההלכה כר' חנינא[466], שכן רבא שהוא "בתראי" סבר כמותו[467]. ויש מהראשונים שכתבו שאין הדברים אמורים אלא כשמצוי הדבר לבוא מהרוב[468]. וכתבו אחרונים שדין זה הוא אף בדין דרבנן[469]. היה הרוב מנוגד לקרוב, וחזקה מסייעת לקרוב, הסתפקו אחרונים אם הולכים אחר הרוב או אחר הקרוב[470].

ויש מהאחרונים החולקים על כל זה, וסוברים בדעת ראשונים, שאין הלכה כר' חנינא[471]. מהם הסוברים שלהלכה מחלקים בין קרוב שאינו מוכח, שכשהוא עומד נגד רוב, הולכים אחר הרוב, לקרוב המוכח, שכשהוא עומד נגד הרוב, הרי זה ספק אם הולכים אחר הקרוב או אחר הרוב[472]. ומהם הסוברים שלהלכה מחלקים בין קרוב שאינו מצוי, שכשהוא עומד נגד רוב, הולכים אחר הרוב, לקרוב ומצוי שכשהוא עומד נגד הרוב, הולכים אחר הקרוב[473].

על הסוברים שמה שאמרה תורה שהולכים אחר הקרוב, הוא מטעם רוב, שעל פי הרוב העוברים והשבים מצויים ממקום הקרוב, ע"ע קרוב.

נגד עדות

כשעדות* מנוגדת לרוב, הולכים אחר העדות[474], ואפילו בעדות של עד-אחד*[475].

נגד המנהג

כל מקום שדרך העולם לעשות דבר מסויים הגורם לכך שהמיעוט חזק יותר מהרוב, אין הולכים בספיקו אחר הרוב[476], שהמנהג* עדיף מרוב[477] מפני שהמנהג חשוב כאילו אנו עדים ("אנן-סהדי*") שכך הדבר[478], ומטעם זה[479] מעות שנמצאו בירושלים בשעת הרגל מעשר[480], ואין אומרים שהולכים אחר רוב ימות השנה, והמעות חולין, שכן שווקי ירושלים עשויים להתכבד בכל יום מפני הטיט, ואם נפלו קודם הרגל היו נמצאים בשעת כיבוד[481], ולכן אין להתיר ליקח ביצים מן הגוי ביום-טוב* משום שהולכים אחר הרוב שנולדו קודם יום טוב, שדרך העולם שמיד שנולדו הביצים אוכלים אותם[482].

נגד ספק ספיקא

ספק-ספיקא* עדיף מרוב[483].

נגד מיגו

רוב נגד מִגו*, נחלקו בו אחרונים: א) יש סוברים שהולכים אחר הרוב[484], שהרי רוב עדיף מחזקה*[485], וכיון שמיגו במקום חזקה ספק הוא אם מועיל[486], כל שכן שאינו מועיל נגד רוב[487]. ועוד, שאין אומרים מיגו להוציא ממון - לסוברים כן[488] - ומכל מקום יש הסוברים שהולכים בממון אחר הרוב[489]. ב) ויש סוברים שכשיש רוב נגד מיגו הולכים אחר המיגו[490], שאף במיגו נגד חזקה לא נסתפקו בתלמוד אלא בחזקה כדוגמת אין-אדם-פורע-תוך-זמנו*, שמועילה אף להוציא ממון[491], אבל ברוב, שאינו מועיל להוציא ממון[492], לא נסתפקו[493], והרי מצינו שכוח מיגו עדיף מכוח רוב, שמיגו מועיל להוציא ממון - לסוברים כן[494] - ואילו רוב אינו מועיל להוציא ממון[495].

הערות שוליים

  1. ציון 24 ואילך.
  2. ושם ציון 3, שי"ח וסוברים שמוציאים הממון, ושם ציון 7, שאין הלכה כמותם.
  3. ציונים 17 ואילך, 39 ואילך.
  4. ציון 2 ואילך.
  5. ע"ע דבר שיש לו מתירין ציון 30 ואילך. ושם ציון 33 ואילך, שי"ח.
  6. ע"ע הנ"ל ציון 36 ואילך.
  7. ציון 417 ואילך.
  8. ציון 175 ואילך. ושם ציון 167 ואילך, שמ"מ אם כולם מחייבים, פוטרים אותו.
  9. ע"ע טבילה.
  10. ע"ע חציצה.
  11. ציון 77 ואילך.
  12. ציון 80 ואילך.
  13. ע"ע יוחסין ציון 726 ואילך.
  14. ושם ציון 716 ואילך, בטעם הדבר. ושם ציון 367 ואילך, שי"ח וסוברים שסומכים על רוב אחד.
  15. ע"ע קרבנות.
  16. ציון 785 ואילך.
  17. ע"ע טמאת אהל.
  18. ע"ע עצמות.
  19. ע"ע הנ"ל.
  20. ושם, שי"ס שאף רובע הקב שמטמא באוהל, אינו מטמא אא"כ היה מרוב בנין או רוב מנין.
  21. ע"ע לשון תורה; לשון חכמים: לשון תורה נביאים וכתובים.
  22. עי' אונקלוס בראשית ו א ו-ויקרא כה טז ות"י ישעיהו א יא וירמיהו ל יד ועוד, שתרגמו רֹב מענין הריבוי; עי' מחברת מנחם ע' רב מחלקה א'; עי' ס' השרשים לרד"ק שורש רבב.
  23. ע"ע נקוד; נקודות.
  24. עי' דייקות לרשב"ם פי' התנ"ך בראשית ו א; עי' ס' השרשים שם. ועי' דייקות שם, שפי' שבא בחולם מפני שהוא מגזרת רבב (ועי' מחברת מנחם שם, שפי' בע"א), והחולם בא במקום הב' השניה.
  25. קהלת יא א. ס' השרשים שם.
  26. ע"ע הנ"ל, שיש שהניקוד משתנה בסמיכות.
  27. ע"ע הנ"ל, שנקרא בל' הראשונים קמץ חטף.
  28. משלי יג כג. ס' השרשים שם.
  29. ע"ע לשון תורה; לשון חכמים: לשון חכמים.
  30. עי' גמ' וראשונים שבציונים 31 ואילך, 125 ואילך, 208 ואילך, 136 ואילך.
  31. עי' ר' אבהו בסוטה כז א.
  32. עי' רש"י שם ד"ה היתה פרוצה ביותר.
  33. עי' ציון 35.
  34. אסתר י ג, ועי' ראבי"ה מגילה סי' תקמח שנכתב רוב, ומנחת שי שם, שנ' שמצדד שנכתב רב.
  35. מגילה טז ב; עי' רש"י אסתר שם. ועי' רש"י שם ומאירי מגילה שם, ע"פ גמ' שם, שנח' בפי' הדבר. ועי' ראב"ע ואור חדש למהר"ל שם, שפי' שם ג"כ רוב במשמעות רוב ומיעוט, ועי' רשב"ם שם שפי' פשט הכתוב בע"א, אך נ' מל' שמודה לעיקר פי' המילה.
  36. עי' תרגום א' שם; עי' תרגום ב' שם.
  37. עי' ציון 74 ואילך.
  38. כ"מ מתוס' שבת קלה א ד"ה ולא, בשם ר"י; תוס' כתובות יג ב ד"ה מסייע ותוס' רא"ש שם, בשם ר"ת; עי' תוס' ב"מ ו ב ד"ה קפץ; עי' תוס' רא"ש שם, בתי' הא', והובא בשטמ"ק שם, בשמו.
  39. פלתי סי' סג סק"א, בד' ר"ת שבציון הקודם.
  40. עי' להלן ציון 124 ואילך, ולהלן: רוב שלפנינו.
  41. עי' ציון 224 ואילך.
  42. עי' שו"ת שרידי אש ח"א סי' קיג.
  43. עי' תוס' רא"ש שם, בתי' הב', והובא בשטמ"ק שם; עי' ריטב"א שם ז א; עי' מ"מ מאכ"א פ"ח הי"ב לפי פלתי שם; עי' שו"ת מהרי"ק שורש קסט. ועי' שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' קח, בשאלת השואל, מה שתמה, ועי' שו"ת רעק"א שם וקונטרסי שעורים ב"מ שעור ח סי' ג, מה שיישבו.
  44. תוס' רא"ש שם, בתי' הב'; עי' שו"ת מהרי"ק שם.
  45. עי' ציון 231 ואילך. תוס' רא"ש שם, בתי' הב'.
  46. עי' להלן ציון 124 ואילך, ולהלן: רוב שלפנינו.
  47. שער"י ש"ג פ"א; עי' קוב"ש ח"ב סי' מה אות יא, בפי' ש"ש ש"ב פט"ו.
  48. שער"י שם.
  49. עי' להלן ציון 135 ואילך, ולהלן: רוב שאינו לפנינו.
  50. שער"י שם; עי' קוב"ש שם, בד' ש"ש שם.
  51. קוב"ש שם, בד' ש"ש שם.
  52. שער"י שם.
  53. ע"ע פקוח נפש.
  54. ע"ע גוי.
  55. כ"מ מיומא פה א, בד' רב בגמ' שם פד ב; כ"מ מכתובות טו ב, בד' רב בגמ' שם.
  56. פלתי סי' סג סק"א, בד' רב.
  57. ע"ע הנ"ל.
  58. פלתי שם, בד' שמואל ביומא פד ב -פה א וכתובות שם.
  59. עי' פמ"ג יו"ד פתי' שער התערובות חקירה ג; עי' תשו' ר' שמואל בן הנוב"י בשו"ת נובי"ת אה"ע סי' מב, בשמו, והסכים לו; עי' מנ"ח מ' ב סק"ג (ס"ק יב במהד' מ"י), בשם פמ"ג ובן הנוב"י, ונ' שהסכים להם.
  60. שמות כג ב. עי' להלן ציון 212 ואילך.
  61. ע"ע בן נח ציון 439 ואילך.
  62. עי' ר' אלעזר בחולין יא א, הלומד ד"ז מעולה, ומר בריה דרבינא הלומד "ז משבירת עצם של ק"פ, ועי' גמ' שם, הדוחה הלימודים הללו.
  63. עי' ציון 271 ואילך.
  64. עי' ציון 284 ואילך.
  65. דברים יט יט. ע"ע עדים זוממים.
  66. עי' להלן ציון 273 ואילך.
  67. ע"ע בן נח ציון 103 ואילך.
  68. ע"ע בני קטורה ציון 20 ואילך.
  69. ע"ע הנ"ל ציון 24.
  70. עי' ר' יהושע בידים פ"ד מ"ד; עי' ר' עקיבא בתוספ' קדושין פ"ה.
  71. עי' תשו' ר' שמואל בן הנוב"י שם, בישוב תמיהת שו"ת שאג"א סי' מט על רמב"ם מלכים פ"י ה"ח מכח רמב"ם אסו"ב פי"ב הכ"ה, והובא בקצור במנ"ח שם (ועי' מנ"ח שם, שהשיג על בן הנוב"י בהבנת קו' השאג"א).
  72. עי' ציון 168 ואילך.
  73. עי' להלן ציון 124 ואילך, ולהלן: רוב שלפנינו.
  74. ציון 196 ואילך. ועי' ציון 211, שי"ח.
  75. עי' להלן ציון 135 ואילך, ולהלן: רוב שאינו לפנינו.
  76. ציון 236 ואילך.
  77. ציון 295 ואילך.
  78. ציון 337 ואילך. ועי' ציון 346, שי"ח.
  79. עי' ציון 172 ואילך.
  80. שלט"ג ב"ב יב ב בדפי הרי"ף אות א; כנה"ג כלליח רובא וחזקה ומגו וחזקה סי' ו, בשמו.
  81. עי' סנהדרין סט א, במסקנה; עי' ראב"ד בהשגות אסו"ב פט"ו הכ"ז; עי' תוס' סנהדרין ג ב ד"ה דיני; עי' מ"מ ומער"ק שם, בד' רמב"ם שם, ועי' ציון 96, שי"מ בע"א; עי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שעח, והובא בב"י יו"ד סי' שעד; עי' הגמ"ר יבמות רמז קכח, בשם מהר"ם.
  82. עי' תוס' שם, ע"פ גמ' שבציון 84 ואילך.
  83. ע"ע בן סורר ומורה ציון 95 ואילך.
  84. ע"ע הנ"ל ציון 96.
  85. דברים כא יח.
  86. תנא דבי ר' ישמעאל בגמ' שם סט א; ירו' סנהדרין פ"ח ה"א.
  87. ע"ע הנ"ל ציון 95.
  88. ע"ע עֻבר.
  89. ע"ע הנ"ל.
  90. עי' גמ' שם סט א, ורש"י ד"ה זיל בתר רובא.
  91. רש"י שם.
  92. ע"ע התראה.
  93. עי' ר' יוחנן בירו' סנהדרין פ"ה ה"א.
  94. פ"מ שם.
  95. עי' שו"ת הרשב"א שם.
  96. שער"י ש"ג פ"א, בד' רמב"ם שם, ועי' ציון 81, שי"מ בע"א.
  97. שער"י שם, בד' רמב"ם שם פ"ג ה"ב.
  98. עי' ש"ש ש"ד פ"ח.
  99. ציון 175 ואילך. ושם ציון 167 ואילך, שמ"מ אם כולם מחייבים, פוטרים אותו.
  100. עי' תשו' מהר"ם מר"ב במרדכי קדושין רמז תקכא; עי' רא"ש בכורות פ"ג סי' ב; עי' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקכו.
  101. עי' שו"ת רדב"ז שם.
  102. עי' שו"ת בנימין זאב סי' כא.
  103. עי' ראשונים שבציונים 313, 315, 408 ואילך; כ"מ משו"ת מהר"י מברונא סי' קעד; עי' שו"ת בנימין זאב סי' כו.
  104. עי' שו"ת מהרי"ק שורש עב.
  105. עי' תוס' כתובות טז ב ד"ה זו.
  106. עי' גמ' שם טז א וכח א.
  107. עי' גמ' שם. עי' תוס' טז ב שם.
  108. עי' להלן ציון 124 ואילך, ולהלן: רוב שלפנינו.
  109. עי' להלן ציון 135 ואילך, ולהלן: רוב שאינו לפנינו. עי' פנ"י פסחים ט ב; שער"י ש"ג פ"א, ע"פ חולין יא א ויבמות קיט א והראשונים שבציון 196; עי' חי' רמ"ש סנהדרין סט א.
  110. חי' רעק"א כתובות יג ב ואמרי ברוך לש"ש ש"א פ"א, לפי שער"י שם; שער"י שם, בד' רמב"ם אסו"ב פט"ו הכ"ז. ועי' ציון 46 ואילך.
  111. עי' תה"ד פסקים סי' קכט; עי' כנה"ג כללי רובא וחזקה ומגו וחזקה סי' ח, בשמו.
  112. עי' רבינא בגמ' שבציון 115.
  113. עי' משנה כתובות טו ב.
  114. גמ' שם טז א, ע"פ משנה שם טו ב.
  115. עי' רבינא בגמ' שם טז א-ב.
  116. עי' משנה שם כח א, לפי רב הונא בריה דרב יהושע בגמ' שם.
  117. תוס' שם טז ב ד"ה וזו.
  118. משמרת הבית ב"א ש"א; עי' שכנה"ג כללי רובא וחזקה סי' ד, בשמו.
  119. בדה"ב לרא"ה ב"א ש"א; עי' שכנה"ג כללי רובא וחזקה סי' ד, בשמו.
  120. חולין ג ב ויב א.
  121. עי' בדה"ב שם.
  122. כ"מ מהראשונים שבציון הבא; משמרת הבית שם; עי' שכנה"ג שם, בשמו.
  123. עי' תוס' בכורות כ ב ד"ה חלב; עי' משמרת הבית שם; עי' מרדכי יבמות רמז פב; עי' הגמ"ר כתובות רמז שח.
  124. עי' יבמות קיט א וחולין יא א ובכורות יט ב.
  125. גמ' שם ושם ושם.
  126. עי' ברייתא כתובות טו א וחולין צה א; רבינו גרשום שם יא א; רש"י שם ד"ה תשע חנויות ובכורות שם ד"ה תשע חנויות.
  127. עי' ברייתא שם ושם; רבינו גרשום יא א שם; עי' רש"י שם.
  128. עי' ברייתא שם ושם; עי' רש"י יא א שם.
  129. רבינו גרשום שם.
  130. רש"י שם ויבמות שם ד"ה תשע חנויות.
  131. רש"י חולין שם.
  132. רש"י יבמות שם.
  133. רש"י בכורות שם.
  134. ציון 196 ואילך. ועי' ציון 211, שי"ח.
  135. עי' יבמות קיט א וחולין יא א ובכורות יט ב.
  136. יבמות שם וחולין שם; עי' בכורות שם.
  137. ע"ע יבום ציון 1142 ואילך. ושם ציון 1140 ואילך, שי"ח.
  138. עי' רש"י חולין שם ד"ה קטן וקטנה.
  139. רש"י שם.
  140. עי' יבמות שם; עי' רש"י חולין שם.
  141. עי' רש"י יבמות שם ד"ה דליתא קמן.
  142. עי' ציון 164 ואילך.
  143. ציון 236 ואילך.
  144. עי' ציון 156 ואילך.
  145. ציון 295 ואילך.
  146. ציון 337 ואילך.
  147. עי' רש"י חולין יא א ד"ה תשע חנויות; עי' מאירי שם.
  148. עי' מאירי שם.
  149. עי' רש"י יבמות קיט א ד"ה דליתא קמן.
  150. עי' קוב"ש ב"ב סי' פג, בד' ש"ש ש"ד פ"א, ועי' ציון 155, שי"מ הש"ש בע"א.
  151. עי' חולין יא א.
  152. קוב"ש שם.
  153. עי' ציון 125 ואילך.
  154. עי' ציון 136 ואילך.
  155. עי' שעורי ר' שמואל ב"ב סי' סח, בד' ש"ש שם, ועי' ציון 150, שי"מ בע"א.
  156. עי' חולין יא ב - יב א.
  157. עי' גמ' שם יא א-ב. וע"ע טרפה (ב).
  158. עי' גמ' שם יא ב, ורש"י ד"ה היכא דאפשר.
  159. עי' ציון 124 ואילך.
  160. ציון 196 ואילך. ועי' ציון 211, שי"ח.
  161. עי' ציון 135 ואילך.
  162. ציון 295 ואילך.
  163. ציון 337 ואילך. ועי' ציון 346, שי"ח.
  164. עי' חולין יא ב - יב א.
  165. עי' גמ' שם יא ב, ורש"י ד"ה לרבי מאיר.
  166. ציון 236 ואילך.
  167. עי' כתובות טו א.
  168. עי' גמ' שם.
  169. עי' ציון 124 ואילך.
  170. עי' ציון 196 ואילך. ועי' ציון 211, שי"ח, ומ"מ אף לד' זו הוא רוב שאי אפשר לברר והולכים אחר הרוב.
  171. עי' ברייתא שם; עי' ירו' שקלים פ"ז ה"ב.
  172. עי' גמ' שבציון הבא.
  173. עי' ר' זירא בגמ' שם.
  174. ברייתא שם: ספיקו אסור; עי' ירו' שם.
  175. עי' בכורות כ א.
  176. עי' חולין יא ב, לפי רמב"ן שם.
  177. עי' בכורות שם, לפי רש"י שם ד"ה רובא דתלי במעשה והל' בכורות לרמב"ן שם (יג ב).
  178. עי' בכורות שם.
  179. רמב"ן חולין שם.
  180. עי' תוס' יבמות קיט א ד"ה רבי, בתי' הב', ובכורות כ א ד"ה רבינא; עי' תוס' רא"ש יבמות שם, בתי' הב'.
  181. עי' תוס' בכורות שם, ע"פ ב"מ צא א; תוס' רא"ש יבמות שם, בתי' הב'.
  182. עי' תוס' יבמות שם, בתי' הב', ובכורות שם; תוס' רא"ש שם, בתי' הב'.
  183. עי' רמב"ן חולין יא ב; עי' רשב"א שם יב א.
  184. עי' רמב"ן שם יא ב; עי' רשב"א שם יב א.
  185. עי' רש"י בכורות כ א ד"ה רובא דתלי במעשה; עי' תוס' יבמות קיט א ד"ה רבי, בתי' הא'; עי' הל' בכורות לרמב"ן שם; עי' רמב"ן חולין יא ב; עי' תוס' רא"ש יבמות שם, בתי' הא'; עי' ר"ן חולין יא א (ג א).
  186. רשב"א שם יב א.
  187. ציונים 337 ואילך, 371 ואילך.
  188. ציון 378 ואילך.
  189. ציונים 371 ואילך, 391.
  190. עי' חולין יא א-ב.
  191. עי' חי' רמ"ש חולין צו א.
  192. רבינא בכתובות טז א.
  193. עי' חי' רמ"ש חולין שם.
  194. עי' להלן: רוב שאינו לפנינו.
  195. ציון 150 ואילך.
  196. עי' יבמות קיט א וחולין יא א ובכורות יט ב, שנ' שאף ר"מ שבציון 322 ואילך מודה לזה; עי' תוס' יבמות קיט א ד"ה כגון ובכורות יט ב ד"ה ברובא, שנ' שאף ר"מ שבציון הנ"ל ואילך מודה לזה; עי' מרדכי חולין רמז תשלז, שאף ר"מ שבציון הנ"ל ואילך מודה לזה.
  197. עי' גמ' שם ושם ושם.
  198. עי' יומא פד ב.
  199. יבמות וחולין ובכורות שם.
  200. עי' ברייתא חולין צה א; רבינו גרשום שם יא א; רש"י שם ד"ה תשע חנויות ובכורות שם ד"ה תשע חנויות.
  201. עי' ברייתא צה א שם; רבינו גרשום יא א שם; עי' רש"י שם.
  202. עי' ברייתא צה א שם; עי' רש"י יא א שם.
  203. רבינו גרשום שם.
  204. רש"י שם ויבמות שם ד"ה תשע חנויות.
  205. רש"י חולין שם.
  206. רש"י יבמות שם.
  207. רש"י בכורות שם.
  208. עי' גמ' שם ושם ושם.
  209. משנה סנהדרין מ א. רש"י חולין שם ד"ה וסנהדרין ויבמות שם ד"ה וסנהדרי; עי' רש"י בכורות שם ד"ה וסנהדרין. ועי' משנה שם ורש"י שם לב א ד"ה ודיני נפשות, שהדברים אמורים בדיני נפשות, וע"ע דיני נפשות ציון 175 ואילך, ושם ציון 176 ואילך, שהוא דוקא לזכות, אבל לחובה אין מטים אחר הרוב אא"כ רבו שנים. וע"ע דיני ממונות ציון 417 ואילך, שה"ה בדיני ממונות שהולכים אחר רוב הדיינים.
  210. רש"י יבמות שם.
  211. תיבת גמא פ' אמור, בד' תוס' חולין יא ב ד"ה ליחוש, וצ"ב מל' התוס'. ועי' תוס' מכות ז א סוד"ה דלמא, שכ' במפורש לא כן.
  212. שמות כג ב. עי' חולין יא א. ועי' מרדכי שם רמז תקצג, בשם מורו רבינו יקר.
  213. שמות שם.
  214. ראב"ע (הארוך) שם: נלמוד; עי' ראב"ע (הקצר) שם.
  215. עי' ספה"מ לרמב"ם מ"ע קעה, לגבי הליכה אחר רוב בדיינים (עי' ציון 209 ואילך): ובבאור אמרו רובא דאורייתא, ועי' ב"ב כג ב וכד א, ועי' תוס' שם ד"ה ושמע בהג"ה וש"ש ש"ד פ"א.
  216. עי' ראב"ע (הקצר) שם. ועי' רש"י ורשב"ם שם.
  217. עי' ראב"ע (הקצר) שם וכא ח.
  218. ראב"ע (הקצר) כא שם.
  219. עי' ראב"ע (הקצר) שם.
  220. עי' רלב"ג שבציון הבא ואילך.
  221. ע"ע דיני נפשות ציון 176 ואילך.
  222. ע"ע הנ"ל שם. רלב"ג שם.
  223. ע"ע דיני ממונות ציון 417 ואילך. עי' רלב"ג שם.
  224. עי' ציון 212 ואילך.
  225. עי' שער"י ש"ג פ"ג; עי' קוב"ש ח"ב סי' מה אות יא, בפי' ש"ש שבציון הבא; עי' שו"ת שרידי אש ח"א סי' קיג.
  226. ש"ש ש"ב פט"ו. ועי' צפנ"פ כללי התורה והמצוות ח"ב רוב אות ט, שהסתפק אם רוב הוא גזה"כ או סברא.
  227. ע"ע חזקה (ב) ציון 8 ואילך.
  228. ע"ע הנ"ל ציון 18 ואילך, בד' רב אחא בר יעקב. ושם ציון 17, שי"ח וסוברים שאינו מודה בחזקה זו. עי' תוס' חולין יא א ד"ה מנא, בתי' הא', לפי מהרש"א שם.
  229. עי' ציון 405 ואילך.
  230. עי' תוס' שם, בתי' הב', בד' רבינו חיים, שהוא מהלימוד מפרה אדומה (עי' ציונים 253 ואילך, 405); עי' תוס' רא"ש שם, בשם ר"מ, שהוא מהלימוד משעיר המשתלח (עי' ציונים 259 ואילך, 406 ואילך). ועי' תוס' רא"ש שם, בשם י"מ, שאחר שאנו יודעים מהכתוב שהולכים אחר הרוב, שוב אנו למדים שכשיש רוב וחזקה רוב עדיף, ודחה, שכן איננו יודעים שרוב עדיף מחזקה אלא מסברא (ע"ע) שהיא עדיפה מלימוד מהכתוב.
  231. עי' תוס' רא"ש שבציון הבא; כ"מ מריטב"א שם ז א (והובא בשטמ"ק שם ו ב); עי' חי' רמ"ש שבציון 233.
  232. תוס' רא"ש שם, בתי' הב' (והובא בשטמ"ק שם), לשיטתו שבציון 43 ואילך, שאינו בירור המציאות אלא ספק, וצ"ב אם הראשונים שבציון 38 ואילך, יודו לזה.
  233. עי' חי' רמ"ש חולין צו א. ועיי"ש סנהדרין סט א, שרמז לזה בקיצור.
  234. עי' לעיל: רוב שלפנינו.
  235. ציון 150 ואילך.
  236. עי' חולין יב א, במסקנה, שכ"ה אף לד' ר"מ הסובר שחוששים למיעוט (עי' ציון 322 ואילך), ועי' ציון 323.
  237. שמות יב ח. עי' רש"י ד"ה פסח, בפי' גמ' שם. וע"ע אכילת פסחים.
  238. שמות כט לג.
  239. עי' ברייתא פסחים נט ב. עי' רש"י חולין שם, בפי' גמ' שם.
  240. עי' גמ' שם יא ב - יב א, ורש"י יב א שם.
  241. עי' י' למודים בחולין יא א-ב, ועי' גמ' שם א, שהלימודים של ר' אלעזר ומר בריה דרבינא ורב נחמן בר יצחק, נדחים.
  242. עי' גמ' שם יב א, שכל הלימודים אינם מועילים במקום שאפשר לברר הספק.
  243. עי' חולין יב א.
  244. ע"ע עגלה ערופה. ושם, הלימודים לכך, ושי"ח וסוברים שאי"צ להיות שלימה.
  245. עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה שלמה תהוי.
  246. דברים כא ח.
  247. ע"ע טרפה (ב) ציון 889 ואילך.
  248. עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה כפרה כתיב. וע"ע הנ"ל ציון 1023 ואילך.
  249. גמ' שם.
  250. עי' גמ' שם.
  251. עי' חולין יב א.
  252. עי' גמ' שם, לפי תורה תמימה במדבר יט ה ס"ק כו, שלא יסתור לפרה פ"ד מ"ג, ועיי"ש שכ"מ מרמב"ם פרה אדומה פ"ד הי"ב, ושר"ש ורע"ב שם, פי' המשנה בע"א.
  253. ע"ע פרה אדומה. ושם, הלימוד לכך.
  254. במדבר יט ט. עי' גמ' שם. וע"ע טרפה (ב) ציון 1027, שי"ס שהלימוד הוא בע"א.
  255. ע"ע הנ"ל ציון 889 ואילך.
  256. גמ' שם.
  257. עי' גמ' שם.
  258. עי' חולין יב א.
  259. ע"ע גורל: בשעירי יום הכפורים.
  260. עי' גמ' שם יא א-ב.
  261. ע"ע טרפה (ב) ציונים 1023, 1028. ועיי"ש ציון 1030, שי"ס שהלימוד הוא בע"א. רש"י שם ב ד"ה אין הגורל.
  262. משנה יומא סז א.
  263. ע"ע שעיר לעזאזל. עי' חי' הר"ן חולין יא ב.
  264. עי' חולין שם, ורש"י ד"ה אברים אברים.
  265. עי' גמ' שם.
  266. עי' חולין יב א.
  267. ע"ע חיבי מיתות בית דין ציון 234 ואילך וע' מכה אביו ואמו.
  268. עי' גמ' שם יא ב.
  269. עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה בבית האסורין.
  270. עי' חולין יב א.
  271. ע"ע רוצח.
  272. ע"ע חיבי מיתות בית דין ציון 211 ואילך וע' רוצח.
  273. ע"ע טרפה (א) ציון 121 ואילך.
  274. ע"ע כבוד המת: איסור ניוולו.
  275. עי' גמ' שם יא ב.
  276. עי' חולין יב א.
  277. דברים יט יט.
  278. ע"ע טרפה (א).
  279. ע"ע הנ"ל ציון 168 ואילך. עי' גמ' שם, ותוס' ד"ה וכי.
  280. עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה וכי תימא.
  281. ע"ע עדים זוממים, ושם, הלימוד לכך. עי' גמ' שם.
  282. עי' גמ' שם.
  283. עי' חולין יב א.
  284. עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה דלמא במקום נקב.
  285. עי' גמ' שם.
  286. עי' חולין יא ב - יב א.
  287. עי' רש"י שם יב א ד"ה פסח: אלא ודאי הלמ"מ הא סמכינן ארובא "אפי' " היכא דאפשר, וסותר לרש"י שבציון 292, וצ"ב; עי' יבין שמועה לרשב"ץ פ"ג, בשמו: " אפי' " בדאפשר למבדק.
  288. רש"י שם ד"ה פסח, בפי' הא'; סמ"ק סי' רא, בשמו.
  289. שמות כג ב. עי' חולין יא א.
  290. עי' ציון 212 ואילך.
  291. עי' רש"י שם, בפי' הב'.
  292. עי' רש"י חולין נ ב סוד"ה מאי (הב'), שכ' שלמדים מהכתובים הנ"ל על רוב שאינו לפנינו, במקום שאפשר לברר הספק (עי' ציון 369), וסותר לרש"י שבציון 287, וצ"ב; עי' רא"ש חולין פ"א סי' טז: לא שמעינן דאזלינן בתר רובא היכא דאפשר לברר הדבר.
  293. עי' יבמות סא ב, במסקנה, בד' ר' אליעזר בברייתא שם. ועי' גמ' שם בהו"א, שפי' שר' אליעזר חייש למיעוטא.
  294. עי' רבינא בבכורות כ א, בד' ר' ישמעאל במשנה שם יט ב, ועי' ציון 319, שי"מ בע"א.
  295. יבמות סא א וקיט א וקדושין פ א ונדה יח ב, בד' חכמים שבציון 309 ואילך; עי' ר' יצחק בר יוסף א"ר יוחנן בע"ז מ ב, בד' חכמים שבציון שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת.; עי' חולין פו א, בד' חכמים שבציון הבא ואילך.
  296. עי' יבמות טז ב.
  297. ציון 362 ואילך.
  298. ע"ע דבר שאין בו דעת להשאל ציון 38 ואילך.
  299. ע"ע הנ"ל ציון 40.
  300. עי' חכמים בטהרות פ"ג מ"ח, ורע"ב שם, ועי' תוספ' טהרות פ"ג: ארבע ספיקות וכו', ותוס' חולין שם ד"ה רוב.
  301. חכמים בטהרות שם.
  302. ע"ע ציון 40.
  303. ע"ע הנ"ל ציון 39.
  304. ס' הישר שם.
  305. עי' גמ' שם ושם ושם; עי' רע"ב טהרות שם.
  306. רש"י קדושין שם ד"ה מיעוט.
  307. ע"ע חזקה (ב).
  308. עי' ציון 399 ואילך. עי' גמ' שם ושם ושם, בד' חכמים. ועי' תוספ' טהרות פ"ג: תינוק שנמצא עומד וכו', ועי' תוס' קדושין שם, בשם ר"ת.
  309. עי' ברייתא יבמות סא ב וקיט א.
  310. ע"ע יבם; יבמה ציון 400 ואילך.
  311. ע"ע אשת אח ציון 2 ואילך.
  312. גמ' שם קיט א, בד' חכמים.
  313. עי' תוס' יבמות לו ב ד"ה הא ומרדכי שם רמז כ, בשם ר"י.
  314. עי' תוס' בכורות כ ב ד"ה חלב; עי' ראשונים שבציון 100.
  315. תוס' שם.
  316. ציון 408 ואילך.
  317. עי' ראשונים שבציון 100.
  318. משנה יבמות קיט א, לפי גמ' שם א-ב. ועי' תוס' חד מקמאי שם א, בשם רב האי ובד' רי"ף שם (מד ב), שלמסקנה המשנה גם לד' חכמים.
  319. עי' רבא בבכורות יט ב - כ א, בד' ר' ישמעאל במשנה שם יט ב, ועי' ציון 294, שי"מ בע"א.
  320. תוס' חולין יא א ד"ה ליחוש ותוס' רא"ש שם, בד' ר"ע במשנה מכות ז א, לפי גמ' שם, ועי' תוס' מכות שם ד"ה דלמא ובכורות כא א ד"ה (כ ב) חלב, בשם ר"ת, שפי' בע"א, וכ"מ מתוס' חולין שם, בשם ר"ת; תוס' חולין שם ושו"ת הרי"ד סי' יב, בד' ר"ע בברייתא בכורות כ א, לפי ר' חנינא בגמ' שם ב, במסקנה, ועי' תוס' בכורות שם, שנ' שפי' בע"א.
  321. תוס' חולין ותוס' רא"ש שם, בד' ר"ט במשנה מכות שם, לפי גמ' שם, ועי' תוס' מכות שם ובכורות שם, בשם ר"ת, שפי' בע"א.
  322. יבמות סא א וקיט א וקדושין פ א ונדה יח ב, בד' ר"מ שבציון 329; ע"ז לד ב, בד' ר"מ במשנה שם כט ב; עי' ר' יצחק בר יוסף א"ר יוחנן בגמ' שבציון 352, בד' ר"מ במשנה שם מ ב, ועי' ירו' שם פ"ג ה"א, שפי' ד' ר"מ בע"א; חולין יא ב, בד' ר"מ; גמ' שם פו א, בד' ר"מ שבציון 325. ועי' ירו' דמאי פ"ב ה"א, בהו"א, שהאמורא ר' אלעזר חש למיעוט, ובמסקנה שלא חש, שא"כ לעולם אין להתיר לגר (ע"ע) לבוא בקהל, שיש לחוש על כל גר שמא הוא עמוני או מואבי האסורים לעולם לבוא בקהל (ע"ע מואבי; עמוני ציון 148 ואילך, ועיי"ש ציון 179 ואילך, וע"ע הנ"ל ציון 238 ואילך, מח' הראשונים בספק עמוני ומואבי אם מותר לבוא בקהל), ועי' חולין יא א, שר' אלעזר הביא מקור לכך שהולכים אחר הרוב ואין חוששים למיעוט.
  323. עי' חולין יב א, בד' ר"מ; עי' תוס' שם יא ב ד"ה ליחוש ותוס' רא"ש שם, בד' ר"ע ור"ט, ועי' ציון 211.
  324. ציון 350 ואילך.
  325. עי' טהרות פ"ג מ"ח, ורע"ב שם.
  326. קדושין פ א וחולין פו א-ב, בד' ר"מ שבציון הקודם.
  327. עי' רש"י קדושין שם סוד"ה סמוך מיעוטא.
  328. עי' תוס' חולין שם ב ד"ה סמוך, בשם רבינו חיים.
  329. עי' ברייתא יבמות סא ב וקיט א.
  330. יבמות שם ב, בפי' המשנה שם א: היתה לה חמות וכו', שלא תסתור למשנה שם: האשה שהלך וכו'; ע"ז לד ב.
  331. עי' תוס' בכורות כ ב ד"ה חלב, בד' ר"מ, ע"פ נדה לב א; עי' תוס' רא"ש חולין יא ב, בד' ר"מ; עי' הגמ"ר כתובות רמז שח, בשם רבינו יצחק, בד' ר"מ.
  332. משנה ע"ז כט ב, לפי גמ' שם לד ב, ורש"י שם כט ב ד"ה וגבינות בית אונייקי.
  333. רשב"ל בגמ' שם לד ב, בד' ר"מ שבציון הקודם.
  334. עי' גמ' שם, בד' ר"מ שבציון 332, לפי רשב"ל שבציון הקודם.
  335. עי' תוס' נדה יח ב סוד"ה מיעוטא, בשם ר"י.
  336. ציון 23 ואילך. ושם ציון 26 ואילך, שאין הדברים אמורים אלא במקום שאי אפשר לברר בענין אחר, כפי שהוא סובר לגבי הליכה אחר הרוב (עי' לעיל ציון 236). וע"ע הנ"ל ציון 795 ואילך.
  337. עי' רש"י חולין נ ב ד"ה מאי (הב'); עי' תוס' יבמות קיט א ד"ה מחוורתא חולין יא ב ד"ה לרבי ובכורות כ ב ד"ה חלב ורא"ש חולין פ"א סי' טז, ע"פ חולין יא ב: לר"מ דחייש למיעוטא הכי נמי דלא אכיל בישרא, ולא נכתב: היכי אכלינן; עי' שו"ת הרי"ד סי' יב, ע"פ גמ' שם; עי' מרדכי חולין רמז תקפ, בסתם ובשם רש"י; עי' מאירי חולין יא א.
  338. עי' תוס' יבמות שם; פסקי תוס' חולין סי' לה; עי' שו"ת הרי"ד שם; מאירי יבמות סא ב.
  339. רא"ש שם.
  340. רמב"ם אבוה"ט פט"ז ה"ג.
  341. עי' רמב"ם יבום פ"ו ה"ג; עי' מאירי שם; עי' טוש"ע אה"ע קעב יב. ועי' ריא"ז שבע' יבום ציון 1146, שפסק בע"א, וצ"ב.
  342. פהמ"ש לרמב"ם טהרות פ"ג מ"ח; תוס' שם ושם ושם ורא"ש שם, ע"פ חולין שם.
  343. עי' רע"ב שם; עי' כס"מ אבוה"ט שם, בד' רמב"ם שבציון 340.
  344. עי' ציון 318. עי' תוס' יבמות שם.
  345. עי' הגמ"י שחיטה פי"א הי"ג, בשם תוס', ועי' ציון 313.
  346. עי' מרדכי חולין שם, בשם ר"י הלוי, ועי' ציונים 318, 351 ואילך. ועי' הגמ"י שם, ועי' שלט"ג ב"ב יב א בדפי הרי"ף אות א, שנ' שהעתיק משם ונ' שלא דייק בהעתקתו, ועי' כנה"ג כללי רובא וחזק ומגו וחזקה סי' ה, שנ' שהעתיק מהשלט"ג.
  347. עי' ציון 340.
  348. עי' ציון 300 ואילך.
  349. ציון 44 ואילך.
  350. עי' ציון 322 ואילך.
  351. כ"מ מרש"י יבמות קיט א ד"ה רבי מאיר, בפי' גמ' שם, ע"פ חולין ו א, וסותר לרש"י שבציון 360, וצ"ב; עי' תוס' בכורות כ א ד"ה ואיבעית, ע"פ גמ' שבציונים 237 ואילך, 352; כ"מ ממרדכי בשם ר"י הלוי שבציון 346.
  352. עי' ר' יצחק בר יוסף א"ר יוחנן בגמ' בע"ז מ ב, בד' ר"מ במשנה שם, ועי' ירו' שם פ"ג ה"א, שפי' ד' ר"מ בע"א.
  353. עי' תוס' בכורות שם, ע"פ גמ' שבציון 355 ואילך.
  354. עי' טהרות פ"ג מ"ח, ורע"ב שם.
  355. קדושין פ א וחולין פו א-ב, בד' ר"מ שבציון הקודם.
  356. עי' רש"י קדושין שם סוד"ה סמוך מיעוטא.
  357. עי' תוס' חולין שם ב ד"ה סמוך, בשם רבינו חיים.
  358. עי' ציון 330 ואילך.
  359. עי' ציון 335.
  360. כ"מ מרש"י יבמות שם ד"ה מה לי, וסותר לרש"י שבציון 351, וצ"ב; עי' תוס' שם ד"ה כגון; עי' שו"ת הרי"ד סי' יב; עי' מרדכי חולין רמז תשלז; עי' חי' הר"ן חולין יא ב. ועי' תוס' נדה יח ב סוד"ה מיעוטא.
  361. עי' ציון 337 ואילך.
  362. עי' ציון 295 ואילך.
  363. עי' ציון 350 ואילך.
  364. עי' חולין יב א.
  365. רש"י שם ד"ה פסח, בפי' הא'; סמ"ק סי' רא, בשמו; רא"ש חולין פ"א סי' טז, בפי' הא'.
  366. שמות כג ב. עי' חולין יא א.
  367. עי' ציון 212 ואילך.
  368. עי' רש"י שם, בפי' הב'; עי' רא"ש שם, בפי' הב'.
  369. עי' רש"י שם נ ב סוד"ה מאי (הב'), ועי' גליון הגרי"ב שם, שתמה מרש"י יב א שם.
  370. עי' ציון 337 ואילך.
  371. עי' ציון 295 ואילך.
  372. עי' רמב"ן חולין יא ב; עי' רשב"א שם יב א.
  373. עי' חולין שם.
  374. עי' רמב"ן שם.
  375. עי' רמב"ן שם יא ב.
  376. רשב"א שם יב א.
  377. עי' בכורות כ א.
  378. עי' רמב"ן שם יא ב ורשב"א שם יב א, בפי' מח' רבא ורבינא שבציון הבא ואילך.
  379. בכורות יט ב - כ א, לפי תוס' יבמות קיט א ד"ה רבי ותוס' רא"ש שם ורשב"א חולין יב א ור"ן שם יא א (ג א).
  380. ע"ע בכור בהמה טהורה ציון 500 ואילך. ושם ציון 505 ואילך, שי"ח. ושם ציון 512, שההלכה כחולקים. עי' ר' ישמעאל במשנה בכורות יט ב.
  381. עי' רבא בגמ' שם יט ב - כ א.
  382. עי' רש"י שם כ א ד"ה רובא דתלי במעשה; עי' הל' בכורות לרמב"ן שם (יג ב); עי' ר"ן חולין שם.
  383. רמב"ן חולין יא ב.
  384. עי' בכורות כ א.
  385. הל' בכורות לרמב"ן שם (יג ב).
  386. עי' רמב"ן חולין יא ב.
  387. ע"ע הנ"ל ציון 500 ואילך.
  388. עי' רבינא בבכורות שם.
  389. עי' רמב"ן שם; רשב"א שם יב א.
  390. עי' רמב"ן חולין יא ב; עי' רשב"א שם ט א ויב א.
  391. עי' תוס' יבמות קיט א ד"ה רבי; עי' רמב"ן בהל' בכורות כ א (יג ב) וחולין שם ומלחמות קדושין נ ב (כא ב); עי' רשב"א חולין שם ושם; עי' ר"ן שם יא א (ג א); עי' מהרי"ט בשו"ת ח"ב אה"ע סי' כח וחי' קדושין שם, בשם תוס' ורמב"ן במלחמות; עי' כנה"ג כללי רובא וחזקה ומגו וחזקה סי' ד, בשם גמ' פ"ב בבכורות (עי' ציון 384 ואילך) ותוס' יבמות שם ורמב"ן במלחמות שם ומהרי"ט שם ושם.
  392. עי' ציון הקודם.
  393. עי' ציון 384 ואילך.
  394. מהרי"ט אלגאזי בכורות כה א (יד ב בדפי הרמב"ן) אות (יד א) כט, בד' רש"י שם כא ב ד"ה אישתבוחי משתבח ליה, לגי' תוס' שם ד"ה אשתבוחי ורא"ש שם פ"ג סי' ג, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א; רעק"א בשו"ת מהדו"ק סי' קסב וגליון שו"ע יו"ד סי' ב ס"ב, בד' רמב"ם שחיטה פ"א הי"ב.
  395. מהרי"ט אלגאזי שם, בד' רש"י שם, לגירסתנו (ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א) ובד' תוס' שם ורא"ש שם, בפי' הב'; בינת אדם שער רוב וחזקה סי' ד, במסקנה; רעק"א שם ושם, בד' תוס' חולין ט א ד"ה ואסורה (ותוס' רא"ש שם) ורשב"א שם.
  396. עי' ציון 337 ואילך.
  397. עי' ציון 295 ואילך.
  398. ב"ח יו"ד סי' יח; עי' שכנה"ג כללי רובא וחזקה סי' ג, בשמו.
  399. עי' קדושין פ א.
  400. עי' כתוב שם לראב"ד שם נ ב (כא ב).
  401. עי' לעיל ציונים 215, 287 ואילך, 365 ואילך, וע' חזקה (ב) ציון 8 ואילך. עי' תוס' רבינו שמואל ב"ר יצחק (נד' בשיטת הקדמונים) שם פ א.
  402. עי' ציון 300 ואילך.
  403. עי' גמ' שם.
  404. עי' תוס' רא"ש חולין יא א, בדחיית הי"מ.
  405. עי' תוס' חולין יא א ד"ה מנא, בשם רבינו חיים; תוס' רבינו שמואל ב"ר יצחק (נד' בשיטת הקדמונים) קדושין פ א, בשם הר"ר יעקב בר' נתן.
  406. ע"ע שעיר המשתלח.
  407. עי' תוס' רא"ש חולין שם, בשם הר"מ.
  408. רא"ש יבמות פט"ז סי' א וחולין פ"א סי' טז ומרדכי יבמות רמז פב, בשם ר"ת, ליישב העולה מהגמ' שאין הלכה כר' מאיר (עי' ציון 337), עם ר' יוחנן בבכורות כד א, שפסק כרשב"ג, ולא מטעם של רוב ומיעוט, ועי' רא"ש יבמות שם, שדחה, ועי' תוס' יבמות קיט א ד"ה מחוורתא ושו"ת הרי"ד סי' יב ורא"ש יבמות שם ובכורות פ"ג סי' ב, והג"א חולין שם, בשם ר"י, שיישבו בע"א, ועי' מעיו"ט חולין שם סק"מ.
  409. עי' שו"ת אהלי תם (נד' בס' תומת ישרים) סי' ע; עי' כנה"ג כללי רובא וחזקה ומגו וחזקה סי' א, בשם תומת ישרים.
  410. עי' ציון 300 ואילך.
  411. עי' ציון 325 ואילך.
  412. עי' רא"ש חולין שם, בשם ר"ת.
  413. עי' שו"ת אהלי תם שם; עי' כנה"ג שם סי' ב, בשם תומת ישרים (עי' ציון 409).
  414. עי' שו"ת מהריב"ל ח"א סי' יז, בד' תוס' והרא"ש ורוב הפוסקים, וצ"ב; עי' כנה"ג כללי רובא וחזקה ומגו וחזקה סי' יא, בשמו.
  415. עי' ציון 399 ואילך.
  416. שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' כז, ע"פ תוס' חולין יא א ד"ה מנא; עי' כנה"ג כללי רובא וחזקה ומגו וחזקה סי' ג, בשמו (מורי הרב); עי' שו"ת נחלת דוד סי' כו, בשם הגר"ח מוואלזין.
  417. שו"ת מהרי"ט שם; עי' שו"ת נחלת דוד שם, בשם הגר"ח מוואלזין.
  418. עי' ערובין לו א וקדושין עט א ועוד. שו"ת מהרי"ט שם.
  419. עי' שו"ת מהרי"ט שם, ע"פ כתובות כז ב; עי' כנה"ג שם, בשמו; עי' שו"ת נחלת דוד שם, בשם הגר"ח מוואלזין.
  420. עי' שו"ת מהרי"ט שם; עי' שו"ת נחלת דוד שם, בשם הגר"ח מוואלזין.
  421. עי' שו"ת מהרי"ט שם; עי' כנה"ג שם, בשמו; עי' שו"ת נחלת דוד שם, בשם הגר"ח מוואלזין.
  422. ע"ע אין אדם פורע תוך זמנו ציון 4 ואילך.
  423. שו"ת מהרי"ט שם; עי' שו"ת נחלת דוד שם, בשם הגר"ח מוואלזין.
  424. רב הונא בביצה כה א וחולין ט א.
  425. עי' שו"ת נחלת דוד שם, בשם הגר"ח מוואלזין.
  426. עי' ציון 399 ואילך.
  427. ע"ע חזקה (ב) ציון 193 ואילך.
  428. ע"ע הנ"ל ציון 191 ואילך.
  429. עי' פנ"י כתובות לו א; עי' שו"ת חוט המשולש לר"א פריד ח"ג סי' כז; עי' חלק"י פתיחה ליו"ד ס"ב.
  430. עי' חלק"י שם.
  431. עי' ש"ש ש"ו סופ"ו.
  432. ע"ע אין הולכין בממון אחר הרוב. ושם ציון 3, שי"ח, וציון 7, שאין הלכה כדבריהם.
  433. שו"ת מהריב"ל כלל יב סי' עד, והובא בש"ש ש"ד פכ"ד ובדברי חיים אונאה סי' ה; טו"א מגילה ג ב באבנ"מ. ועי' קצה"ח סי' רפ סק"ב, בד' תה"ד סו"ס שמט, ודברי חיים שם, בד' רא"ש קדושין פ"ב סי' ח, שצידדו לומר כן, ודחו.
  434. קצה"ח סי' צא סק"ד, בד' ש"ך שם ס"ק לג סוד"ה ואם אין הדבר ידוע.
  435. ש"ש שם וקצה"ח סי' צא שם וסי' רפ שם. וע"ע חזקת מרא קמא ציון 180, שכ"מ מריטב"א כתובות טו ב (והובא בשטמ"ק שם).
  436. ע"ע חזקת מרא קמא ציון 2 ואילך.
  437. עי' לעיל ציון 399 ואילך.
  438. ש"ש שם וקצה"ח שם ושם.
  439. ע"ע חזקת מרא קמא ציון 6 ואילך.
  440. עי' קונה"ס כלל ו סי' יא.
  441. נחל יצחק סי' כה קונ' תפיסה ע"י שליח סי' ב ענף ד, בד' רש"י גיטין יד ב ד"ה מספקא להו וטו א ד"ה מספקא להו.
  442. עי' פמ"ג או"ח סי' שכה מ"ז סוסק"ז.
  443. ציון 100 ואילך.
  444. עי' רש"י ביצה י ב ד"ה רוב וקרוב וב"ב כג ב ד"ה רוב וקרוב.
  445. עי' גמ' שם; עי' רמב"ם גזו"א פט"ו הי"ח; עי' טור חו"מ סי' רס ס"ט; עי' רמ"א בשו"ע שם ח.
  446. עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  447. עי' גמ' שם כג ב - כד א, ורמב"ם וטוש"ע שם.
  448. רבא בגמ' שם כד א, בד' תני ר' חייא בגמ' שם, ועי' גמ' שם, שכן סבר רבא במסקנה.
  449. גמ' שם כג ב וביצה י ב.
  450. שמות כג ב. עי' ציונים 212 ואילך, 289 ואילך, 366 ואילך. רבינו גרשום שם; ר"ח שם; רש"י שם; פסקי רי"ד שם; נמוק"י שם (יב ב).
  451. דברים כא ג. עי' רבינו גרשום שם; עי' ר"ח שם; עי' רש"י שם; עי' פסקי רי"ד שם; עי' נמוק"י שם. וע"ע קרוב.
  452. ר' חנינא בב"ב שם.
  453. עי' תוס' שם ד"ה רוב, בשם ר"י; עי' נמוק"י שם.
  454. עי' גמ' שם כד א, בד' רבינא בגמ' שם.
  455. עי' תוס' כג ב שם, בשם ר"י; עי' נמוק"י שם.
  456. עי' תוס' שם, בשם ר"י, ע"פ גמ' שם כד א.
  457. גמ' שם כג ב, לפי ר"ח שם ויד רמ"ה שם, וריטב"א שם, בדעה הא' (וכ"מ מהגמ"י רוצח פ"ט ה"ו), ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א.
  458. ר' זירא בב"ב כג ב, לפי ריטב"א שם, בשם י"א, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  459. עי' ציונים 449 ואילך, 458.
  460. שאילתות שאי' סח.
  461. ע"ע קרוב.
  462. שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד אות ו. ועי' קוב"ש ב"ב סי' עח, המצדד שלסוברים שרוב עדיף מקרוב, קרוב אינו בירור אלא הנהגה, ולכן רוב, שהוא בירור - לסוברים כן (עי' ציון 64 ואילך) - עדיף ממנו.
  463. עי' ריטב"א ב"ב כג ב: אפשר.
  464. רי"ף ב"ב כג ב (יב ב); פסקי תוס' ב"ב סי' קב; עי' פסקי רי"ד שם כג ב - כד א; עי' מאירי שם כג ב; עי' הגמ"י רוצח פ"ט ה"ו, בשם ר"י; עי' הגמ"י שם ולח"מ מאכ"א פ"י הי"ג, בד' רמב"ם רוצח שם (ועי' ציון 472, שי"מ בע"א), ולח"מ מאכ"א שם, בד' רמב"ם גזו"א פט"ו הי"ח (ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א) ולח"מ מאכ"א שם, בד' רמב"ם שם (ועי' ציונים 472, 473, שי"מ בע"א).
  465. עי' פסקי תוס' שם.
  466. עי' רי"ף שם; הגמ"י רוצח שם.
  467. עי' ציון 448. כ"מ מהגמ"י שם (ובט"ס איתא שם: רב, ובהגמ"י ד"ק: רבא), וע"ע הלכה כבתראי: באמוראים. ועי' גמ' שם כד א, הטורחת ליישב שהן רב והן שמואל יכולים לסבור כר' חנינא, וע"ע הלכה: מתוך סוגיות התלמוד ציון 139 ואילך.
  468. עי' מאירי שם כג ב.
  469. עי' פמ"ג או"ח סי' שכה מ"ז סק"ז, ע"פ רמב"ם מאכ"א פ"י הי"ג וט"ז יו"ד סי' רצד ס"ק יז.
  470. עי' פמ"ג שם סוסק"ז.
  471. עי' אחרונים שבציון הבא ואילך.
  472. עי' פר"ח סי' סג סק"ג ופלתי שם סוסק"ג, בד' רמב"ם רוצח שם (ועי' ציון 464, שי"מ בע"א) וגזו"א שם (ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א), ופר"ח שם ופלתי שם וסי' א ס"ק יא, בד' רמב"ם מאכ"א שם (ועי' ציונים 464, 473, שי"מ בע"א), ופלתי שם וסי' א שם, בד' רמב"ם יו"ט פ"ב ה"ו.
  473. אהלי יאודה מאכ"א שם, בד' רמב"ם שם, ועי' ציונים 464, 472, שי"מ בע"א.
  474. שכנה"ג כללי רובא וחזקה סי' ב, ע"פ כתובות כח א ותוס' שם טז ב ד"ה וזו.
  475. עי' פנ"י קדושין סג ב; עי' ש"ש ש"ו פ"ז, בשמו, ונ' שהסכים לו.
  476. עי' שו"ת מהר"י מברונא סי' קעד, בד' מרדכי ביצה רמז תרנא; עי' שכנה"ג כללי רובא וחזקה סי' א, בשם מהר"י מברונא בשם המרדכי.
  477. שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' כז; עי' תומים כללי מיגו סי' צא-צב, בשמו, ונ' שפקפק בזה.
  478. עי' שו"ת מהרי"ט שם.
  479. עי' מרדכי שם, לפי שם יוסף יו"ט פ"א ה"כ.
  480. עי' שקלים פ"ז מ"ב.
  481. עי' רב שמעיה בר זירא בפסחים ז א, ורש"י ד"ה בהר הבית.
  482. עי' מרדכי שם.
  483. עי' שו"ת הרשב"א ח"א ח"א סי' תא: ואפשר; עי' תה"ד פסקים סי' קכט; עי' כנה"ג כללי רובא וחזקה ומגו וחזקה סי' י, בשמו.
  484. עי' בית יעקב כתובות ט ב, וסותר לנתה"מ שבציון 490, וצ"ב; עי' שערי תורה ח"א כלל טז פרט ב וכלל כד פרט ג, בד' שו"ת הרא"ש כלל פב סי' א וריטב"א כתובות כז ב, ועי' אמרי בינה טו"נ סי' כא אות ו, שדחה; עי' נחל יצחק סי' צא ס"ט ענף ה, בד' תה"ד סי' שיד; עי' ק"נ כתובות פ"א סי' יח סק"ל; עי' נובי"ת אה"ע סי' יד; תומים סי' מו סק"א.
  485. עי' ציון 399 ואילך.
  486. ע"ע מגו (א) ציון 946 ואילך.
  487. עי' ק"נ שם; נוב"י שם.
  488. ע"ע הנ"ל ציונים 214, 216 ואילך, 233 ואילך, 238.
  489. ע"ע אין הולכין בממון אחר הרוב ציון 3. עי' קוב"ש ח"ב סי' ח.
  490. עי' תומים כללי מיגו סי' לה וצ, בד' תוס' ב"ב צב ב ד"ה ואמאי, ועי' שו"ת בית דוד (טעביל) סי' יז ושו"ת שם אריה קונ' רוב וספק בממון אות לא, שדחו; עי' פנ"י בשו"ת (י-ם תשל"ג) סי' כד, ועי' פנ"י כתובות כז ב; עי' נתה"מ כללי מיגו סי' יב, וסותר לבית יעקב שבציון 484, וצ"ב; עי' שער משפט סי' לה סק"ב; עי' בית נאמן לרי"א חבר בית כא חדר ט; עי' שו"ת בית דוד שם; עי' שו"ת שם אריה שם.
  491. ע"ע אין אדם פורע תוך זמנו ציון 15 ואילך.
  492. ע"ע אין הולכין בממון אחר הרוב ציון 3. ושם ציון 7, שכן הלכה.
  493. עי' בית נאמן שם; עי' בית דוד שם.
  494. ע"ע מגו (א) ציונים 215 ואילך, 217, 224 ואילך, 236.
  495. שער משפט שם; שם אריה שם.