מילון הראי"ה:שכינה (גלות השכינה)

ערך זה עוסק בשכינה (גלות השכינה). אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך שכינה (פירושונים).

כשאין החפץ העז והטהור של האידיאלים האלהיים, והוצאתם אל הפועל במהלך הסטורי חי, קיים ומתמיד, מתגלה באומה [ע"ה קלח]. השכינה ירדה עם ישראל לגלות ושרתה בתוכם, והתענתה באשר התענו הם - האור האלהי, שהוא נשמת האומה השרשית, במעמדו הגלוי מחוץ לכלי המעשה המחזיקים אותו, שהאיר בתעופת נוגה בכנסת ישראל כל ימי הגלות בהם נשבר לגמרי הכלי - הנטיה הלאומית המעשית של כנסת ישראל, (הנטיה,) שהיא לבושה החיצון (הכלי) של הנטיה הרוחנית שלה; והאור - הנטיה הרוחנית של כנסת ישראל, אורה ונשמתה של הנטיה הלאומית, בצורתו המופשטת, ובפניה עצומה אך כלפי מעלה, שמש באומה רק לדאגה כללית איך להחזיק את הלאומיות הרוחנית הטהורה. לא הרחיבה הנשמה את מאוייה, אבל קבעה אותם במושג יראת אלהים, אמונתו, וזהירות התורה והמצות מצד שהם פקודי ד', "כצפור נודדת מקנה" [עפ"י א' קנח]. ע' במדור זה, שכינה, (חזרת השכינה).