מיקרופדיה תלמודית:זוגות

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - הקפדה מלעשות דבר שתי פעמים מחשש סכנה

עניינו ומקורו

לא יאכל אדם תרי (שנים) - זוגות (רש"י ורשב"ם ד"ה תרי) - ולא ישתה תרי (ברייתא פסחים קט ב; רי"ף שם), ולא יקנח תרי (ברייתא שם. ברי"ף השמיט), והשותה כפליים דמו בראשו (ברייתא שם קי א), שהוא בא בכך לידי סכנה (ראה גמרא שם קט ב, וראה שם קי א בכמה עובדות) על ידי מזיקים (שם ושם[2]), ועל ידי כשפים (שם קי ב).

יש מהגאונים שכתבו שיש בדברים אלה מפי נביאים או הלכה למשה מסיני (ערוך ערך שב ב בשם גאון, על פי גמרא שם קי ב המובאת מיד), ואמרו: שתי ביצים, שני אגוזים, שני קשואים, ודבר אחר - עוד פרי אחד (רשב"ם) - הלכה למשה מסיני[3], ונסתפקו חכמים מה הוא הדבר האחר, וגזרו חכמים בכל הזוגות מחמתו (רב דימי פסחים קי ב), ולא גזרו אלא בדבר שגמרו בידי שמים, כאותו פרי שבשבילו גזרו, אבל כל שגמרו בידי אדם, כגון שתי קערות או שתי ככרות, אין בו משום זוגות (גמרא שם[4]).

מתי הזוגות מזיקים

אכל או שתה שתים, יזהר שלא יעשה צרכיו - תשמיש המטה - אחד כך (פסחים קי א בבאור הברייתא) עד זמן מרובה (רשב"ם שם ד"ה הכי), שמא יחלש מחמת תשמיש, וכיון שעומד בזוגות - יורע (גמרא שם, ורש"י ורשב"ם. וברשב"ם: מיתרע מזלו, וראה רש"ש שמא יחלה).

יש מהראשונים שכתבו שאין זוגות מזיקים אלא כשיוצאים לדרך אחר הזוגות, אבל לעמוד בביתו אין בכך כלום (רש"י ורשב"ם בפירוש הגמרא שם), והישן אחר הזוגות כיוצא לדרך הוא (גמרא שם), וכן היוצא לבית הכסא כיוצא לדרך הוא (שם).

נמלך

נמלך - שכששתה כוס ראשונה לא היה בדעתו לשתות יותר, ואחר כך נמלך לשתות - אין בהם משום זוגות (פסחים קי ב), ואינם מצטרפים (רש"י שם ריש עמוד א ד"ה אמאי), ולכן אורח אין בו משום זוגות (גמרא שם ב) שאינו יודע אם ישקוהו עוד, ועל כל כוס הרי הוא כנמלך (רשב"ם שם ד"ה אורח), אלא אם כן הוא אורח שיודע שיתנו לו כל צרכו (שיטה מקובצת בבא מציעא פו ב).

אשה שאינה חשובה, שאינה קבועה לשתות, כאורח דומה (גמרא שם ורשב"ם ד"ה אשה), וכן המשמש מטתו שתי פעמים, הוא כנמלך (גמרא שם א), שבתשמיש ראשון גמרה ביאתו ובטלה תאוותו (רשב"ם שם ד"ה נמלך).

אופנים נוספים שאין לחוש בהם לזוגות

ראה פני השוק בין כוס לכוס, הרשות בידו (פסחים קי א, ורש"י ד"ה בזמן), יש מהראשונים סוברים שהוא הדין ישן או יצא לבית הכסא בין כוס לכוס (רבינו חננאל שם בפירוש הגמרא).

חנות אין בה משום זוגות (גמרא שם ב), יש מפרשים ששתה בשתי חנויות, ואין אומרים שדומה לשתי כוסות (פירוש א ברש"י ורשב"ם שם ד"ה חנות); ויש מפרשים שאם שותה זוגות בחנות אין המזיקים מקפידים, שאינה קביעות (פירוש ב שם).

ארבע כוסות שבליל הסדר

ארבע כוסות שתיקנו חכמים לשתות בליל פסח (ראה ערך ארבע כוסות) אין בהן משום זוגות מהטעמים הבאים:

  • משום שנאמר בו לֵיל שִׁמֻּרִים (שמות יב מב) - לילה המשומר ובא מן המזיקים (רב נחמן במסכת פסחים קט ב).
  • משום שכל אחת ואחת מצוה בפני עצמה היא (רבינא בגמרא שם; רי"ף שם), ואין מצטרפים זו לזו (רש"י ורשב"ם שם קי א ד"ה מצוה).
  • משום שכוס של ברכת המזון מצטרפת לטובה - להוציא את הראשונים מידי זוגות - ואינה מצטרפת לרעה - שאם שותה כוס רביעי אחריה אינה מצטרפת לזוגות - (רבא בגמרא שם קט ב, וראה שם ברש"י ורשב"ם).

המסופק אם שתה זוגות

אם אינו יודע אם שתה זוגות אם לא - ללשון אחד בגמרא ישתה, שאם שתה זוגות הואיל ודעתו לצרפם מצטרף לטובה, ואם לא שתה זוגות הרי הוא נמלך ואינו מצטרף לרעה (פסחים קי ב: זוגי לחומרא, לפירוש רש"י ורשב"ם ד"ה זוגי); וללשון שני לא ישתה, שכיון שישתה מגלה דעתו שמקפיד על זוגות (ראה להלן: המקפיד על כך, שתלוי בקפידת האדם), ושמא מקודם לא שתה ועכשיו ישתה ומצטרפים (גמרא שם: ואמרי לה לקולא לפירוש רש"י ורשב"ם ד"ה ואמרי).

וגאונים כתבו ששני הלשונות נחלקו אם חוששים לספק זוגות (תשובות הגאונים אסף תרפ"ט עמ' 109 בפירוש הגמרא שם).

עד כמה כוסות יש לחוש לזוגות

עשר כוסות אין בהן משום זוגות - וכל שכן ביותר (רשב"ם שם קי א) - שכן תיקנו חכמים עשר כוסות בבית האבל (ראה ערך הבראה), ואם היה בהן משום זוגות לא היו חכמים עומדים ומתקנים דבר שבא על ידי כך לידי סכנה (פסחים קי א[5]).

בשמונה בשש ובארבע נחלקו האמוראים: יש אומרים שיש בהם משום זוגות, ויש אומרים שהשביעי או החמישי או השלישי לטובה מצטרף ולא לרעה, שכיון שבירכם בברכת כהנים בתיבה שביעית שלום, או בחמישית ויחונך, או בשלישית וישמרך, סברא היא שמבטלת הזוגות שהיו לפני כן, ולא יבוא על ידיה היזק להצטרף לזוגות עם מה שאחריה (גמרא שם ורשב"ם).

ובכל אלה שאין בהם משום זוגות - עשרה שמונה וכו' - הדברים אמורים בחשש מזיקים בלבד, אבל כשיש שם נשים כשפניות ויש לחוש לכשפים, חוששים אף בהם (גמרא שם ב, ורש"י ורשב"ם).

אופנים של צירוף לענין זוגות

שתי כוסות של יין ואחת של שכר, אינה מצטרפת - להוציא מזוגות; שתים של שכר ואחת של יין - מצטרפת (פסחים קי ב) הואיל והיין חשוב יותר משכר (רשב"ם שם ד"ה כל).

כוסות שלפני האכילה ושבתוך האכילה מצטרפות, אבל שתים על השולחן ואחת אחר הסעודה אינה מצטרפת לבטל הזוגות (מסקנת הגמרא שם).

יין מזוג ומשקה אחר מזוג מצטרפים (גמרא שם) בין לרעה בין לטובה, שכיון ששניהם מזוגים הם כמין אחד חשובים (רשב"ם שם ד"ה כל).

על אדם חשוב, שיש לו להיזהר ביותר בזוגות, ראה ערך אדם חשוב.

המקפיד על כך

בעיקר חשש זה של זוגות אמרו שבארץ ישראל לא הקפידו על כך (פסחים קי ב), וכלל הדבר: כל המקפיד - מקפידים עמו להזיקו (רשב"ם שם ד"ה כל), וכל שאינו מקפיד - אין מקפידים עמו (גמרא שם), אלא שיש מהראשונים שפירשו שכל המקפיד היינו כשמקפיד יותר מדאי, וכל שאינו מקפיד היינו שאינו מקפיד כל כך (ראה רשב"ם שם).

יש גורסים שלחשוש על כל פנים צריך (גמרא שם לגירסתנו[6]) אפילו מי שאינו מקפיד, שאם לא היו מקפידים עמו כלל לא היה לחכמים להזכירו בתלמוד אלא היה להם לומר לא יזהר אדם בזוגות שלא יקפידו עמו (רשב"ם שם).

חשש זה בזמנינו

מן הגאונים יש שכתבו שדברים אלה שאמרו, משום סכנת מזיקין היו נהוגים בו, ועכשיו אינם מרובים כבאותו זמן (ערוך ערך אספרגוס, בשם רב האי גאון), וכן כתבו ראשונים שאין העולם נזהרים עכשיו על הזוגות שאין 'באלו המלכיות' המזיקין (תוספות יומא עז ב סוף ד"ה משום)[7].

ויש מהראשונים שכתבו שבאותם זמנים היו העם נמשכים אחר דברים המוניים, וכל שלא היה בו סרך עבודה זרה ודרכי האמורי לא חששו חכמים בהם לעקרם, וכל שכן במה שהיתה הרגילות אצלם כל כך שהיה טבעם מקבל בענין חיזוק או חולשה, וכמו שהעידו על המקפיד שמקפידים עמו, וממין דברים אלו שהיו רגילים להיזהר מן הזוגות, ומצד אותם ההבלים הוצרכו חכמים לרוב רגילותם לתת טעם לדבריהם כשתיקנו ארבע כוסות - אם משום שליל שמורים הוא, אם משום שכוס של ברכה אינה מצטרפת לרעה (ראה לעיל: ארבע כוסות שבליל הסדר. מאירי פסחים קט ב), וכן בפוסקים (ברמב"ם ובטור ושו"ע) לא הוזכר חשש זוגות, וכן כתבו אחרונים שלא שמעו שבזמננו מקפידים בזוגות (ערוך השלחן יו"ד קטז יז, אלא שסיים שאם יש מקפידים יתנהגו כמו שכתב, והביא כל הדינים)[8].

אולם יש שהחמירו להיזהר מזוגות (ראה ספר אוצר החיים קיב, בשם הדברי חיים שאמר שאין נכון לברך על זוגות, וראה בספר דרכי חיים ושלום רפז שהמנחת אלעזר הקפיד מאוד בשתיית זוגות, וראה גם בספרו שו"ת מנחת אלעזר ג סו ב).

הערות שוליים

  1. יב', טורים טז-יט.
  2. וראה מהרש"א חידושי אגדות שם, ובדף קי, ורבנו בחיי בספר שולחן ארבע א שהחשש הוא משום אמונת השניות.
  3. ראה בהגהות מהרי"ץ חיות לחגיגה ג ב שביאר שאין כוונת הגמרא להלכה למשה מסיני כפשוטה, שאם כן איך אמרו שם שמי שאינו מקפיד על כך אין מקפידים עליו (ראה להלן: המקפיד על כך), אלא כוונת הגמרא שדין זה חזק כהלכה למשה מסיני, והוכיח כן, וכעין זה כתב בתפארת ישראל יומא ב יב. וראה שדי חמד ה לה.
  4. ראה ערוך השלחן יורה דעה קטז יז שבמאכלים בלבד תלוי בגמרו בידי שמים.
  5. וראה שם בתוספות ד"ה עשרה שלמאן דאמר כוס של ברכה אינו מצטרף אין זו ראיה.
  6. וראה דקדוקי סופרים שם שבכמה כתבי יד אין גירסא זו.
  7. וראה עוד תוס' חולין קז ב ד"ה התם, וכן כתב בתשב"ץ תקנ שמהר"ם לא הקפיד על זוגות הן לאכילה והן לדבר אחר.
  8. וראה שו"ת יביע אומר ח"א חיו"ד סי' ט אות ב, וח"ג חאו"ח סי' ב אות ד, וח"ד סי' א אות ד, וח"ה סוסי' א, וח"ט חאו"ח סי' ד.