מיקרופדיה תלמודית:זריקה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - זריקת דם הקרבנות על המזבח

גדרה

נתינת דם על המזבח

זריקה במובן הרחב כוללת כל דם הקרבנות הניתן על גבי המזבח (ראה פסחים עז ב ועוד), אף אותם שדינם בנתינה (ראה זבחים יג א, ועוד. וראה ערך מתן דמים), או בהזאה (ראה יומא כד ב, ועוד. וראה ערך הזאה (לכפרה)), אבל נתייחד השם זריקה לקרבנות שכתוב בהם בתורה זריקה (ראה להלן: מצותה)[2].

הנתינה היא באצבע בנחת ומקרוב (ראה ערך מתן דמים), וההזאה היא באצבע ובכח מרחוק (ראה ערך הזאה), והזריקה היא בכלי, במזרק, ולא באצבע (ראה רש"י פסחים פט א ד"ה פסח, וזבחים לז א ד"ה מנין; תוספות זבחים נג ב ד"ה העולה; רמב"ם מעשה הקרבנות ה ו).

ההבדל בין זריקה לשפיכה

הזריקה והשפיכה שתיהן בכלי והרבה בפעם אחת (ראה מלבי"ם ויקרא א ה מ, ובאילת השחר שעח), אלא שהזריקה מרחוק (רש"י זבחים לז א שם ובעוד מקומות; תוספות פסחים קכא א ד"ה כשתימצא), והשפיכה מקרוב, שעומד אצל היסוד ושופך בנחת (ראה ירושלמי פסחים ה ו וקרבן העדה שם, וראה רש"י פסחים קכא א ד"ה שירי דם ותוספות שם. וראה מלבי"ם שם).

יש מפרשים שנחלקו אמוראים בירושלמי אם זריקה היא בכלי או באצבע (פני משה על ירושלמי פסחים שם), ויש מפרשים שנחלקו אם הזריקה כעין שפיכה הרבה בבת אחת, או כעין הזיה, היינו בכלי אבל מעט מעט (קרן אורה זבחים לז א).

ויש מפרשים שרבי יוסי ב"ר יהודה ורבי אלעזר ב"ר שמעון סוברים שגם השפיכה מרחוק, אלא שזריקה היא ממנו ולהלאה, כנגדו, ושפיכה מלמעלה למטה, אלא שהלכה כחכמים (חסדי דוד לתוספתא זבחים ו ד).

מרצפת העזרה

הזריקה היא כשהכהן עומד על הרצפה למטה, ולא כשעומד על המזבח (תורת כהנים ויקרא א פרשה ד).

מצותה

הטעונים זריקה

דם העולה (ראה ערכו) והשלמים (ראה ערכו) והאשם (ראה ערכו) טעון זריקה (ויקרא א ה ושם יא, בעולה; שם ג ב, בשלמים; שם ז ב, באשם). וכן התודה (ראה ערכו) ואיל נזיר (ראה ערכו), שהם כשלמים (ראה ערכים: תודה; איל נזיר; שלמים).

הבכור, יש סוברים שדמו בזריקה (רש"י זבחים לז א ד"ה מנין ותוספות ד"ה תרי), ויש סוברים שהוא בשפיכה (רמב"ם מעשה הקרבנות ה יז; שיטה מקובצת שם אות מא)[3].

בפסח ומעשר בהמה (ראה ערכו) נחלקו תנאים:

  • רבי יוסי הגלילי סובר שהם בזריקה כמו הבכור (פסחים סד ב, ורש"י וזבחים לז א, ורש"י ד"ה סבר);
  • רבי עקיבא ורבי יצחק סוברים שטעונים שפיכה (רבי יצחק בספרי במדבר קיח, רבי עקיבא בזבחים לז א ורש"י. וראה שם בדעת רבי ישמעאל). וכן רבי יאשיה סובר בשפיכה (ספרי שם). להלכה כתבו ראשונים שדינם בשפיכה (רמב"ם מעשה הקרבנות ה יז, וקרבן פסח א ו וג ט).

שינוי משפיכה לזריקה

הניתנים בשפיכה שנתנם בזריקה, לא יצא, שאין שפיכה בכלל זריקה (פסחים קכא א ועוד, וראה רש"י זבחים לז א ד"ה על הזבח). יש מפרשים שזו מחלוקת אמוראים בירושלמי (קרבן העדה פסחים ה ו); ויש מפרשים שלדברי הכל יצא, ומחלוקתם רק במהות הזריקה (קרן אורה זבחים לז א. וראה לעיל: גדרה, במחלוקת זו).

שינוי מזריקה לשפיכה

הניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה, נחלקו תנאים בדבר: לרבי ישמעאל יצא, שזריקה בכלל שפיכה, ולרבי עקיבא לא יצא (פסחים קכא א, וראה זבחים לז א). ויש גורסים בדעת רבי ישמעאל: זריקה בכלל שפיכה ושפיכה בכלל זריקה, ומפרשים שכל הקרבנות בין בזריקה ובין בשפיכה והכל אחד (תוספות פסחים שם וזבחים שם, בשם רבנו חיים, והקשו על זה).

להלכה פסקו ראשונים שיצא (רמב"ם פסולי המוקדשים ב ב). ולכתחילה לדברי הכל לא יתנם בשפיכה (פסחים פט א; רמב"ם קרבן פסח ג ט).

שינוי בין זריקה ומתן אצבע

נתן בזריקה את הניתנים באצבע, לא יצא (תוספתא זבחים א ח. וראה רמב"ם פסולי המוקדשין ב ח, ובמרכבת המשנה שם, וחזון יחזקאל לתוספתא שם[4]).

הניתנים בזריקה שנתן באצבע, יש מהאחרונים שכתב שיצא (מרכבת המשנה פסולי המוקדשין ב ח בדעת הרמב"ם שם; חזון יחזקאל לתוספתא זבחים ו ב), ויש שכתבו שלא יצא, שביד לא נקרא זריקה (חסדי דוד לתוספתא שם א).

מכלי שרת

הזריקה היא מכלי שרת (ראה ערכו. זבחים לב א; רמב"ם פסולי המוקדשין א כד). אבל אין צריך לזרוק דוקא באותו הכלי שקיבל, שאף אם עירה את הדם לכלי אחר - כשר (משנה למלך מעשה הקרבנות יג יב).

במנין המצוות ובברכת המצוות

יש ממוני המצוות שמנו את הזריקה במנין המצוות (הלכות גדולות מנין המצות קצד ההזיות). ורוב הראשונים סוברים שאין חלקי העבודות נחשבים למצוות מיוחדות (רמב"ם בספר המצוות שורש יב, וגם הרמב"ן שם חולק).

אם מברכים עליה ברכת המצות (ראה ערכו), יש תולים במחלוקת אם זו מצוה בפני עצמה (ראה רמב"ן שם. וראה ערך ברכת המצות), ויש שכתבו שלדברי הכל מברך עליה (מגלת אסתר שם בדעת הרמב"ם; משנה למלך מעשה הקרבנות א א).

כל דם הנפש

מצוה להמתין מלזרוק עד שיתקבל כל דם הנפש (תוספות בבא קמא עו ב ד"ה כל העומד).

חשיבותה

מארבע עבודות

זריקה היא אחת מארבע העבודות - שחיטה (ראה ערכו), קבלה (ראה ערכו), הולכה (ראה ערכו) וזריקה - המעכבות את הכפרה (זבחים יג א. על הולכה אם מעכבת ראה ערך הולכה), והמכשירות את הקרבן (ראה רש"י זבחים שם ב ד"ה אף חטאת, ושם כח ב ד"ה מה הרצאת), והמביאות לידי אכילה (זבחים יג א).

הרצאת הקרבן

עיקר הרצאת הקרבן הוא בזריקה שהיא סוף ארבע עבודות המתירות (רש"י כח ב שם), ואין הכפרה אלא בדם (זבחים ו א ועוד).

התרת הקרבן לאכילה ולהקטרה

הזריקה מתירה את בשר הקרבן לאכילה, שנאמר וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ (דברים יב כז), ואחר כך וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל (שם. פסחים עז ב, וראה ערך אכילת קדשים).

וכן מתירה את האימורים להקטרה על המזבח, ובעולה את בשרה למזבח ואת עורה לכהנים (זבחים מג א, ושם מד א).

כשאבד בשר הקרבן

נשרף או נאבד הבשר, ולא השתייר כזית לאכילת אדם או מהאימורים למזבח, נחלקו תנאים:

  • רבי יהושע אומר אינו זורק את הדם, שאם אין דם אין בשר, ואם אין בשר אין דם (פסחים עז א ועוד), שצריך שהבשר יהא קיים (שם ורש"י ד"ה הא כתיב. וראה שם שני לימודים לרבי יהושע), ואם זרק - לא הורצה (רמב"ם פסולי המוקדשין א לא).
  • רבי אליעזר אומר זורק הדם אף על פי שאין בשר (פסחים שם).

הלכה כרבי יהושע (רמב"ם פסולי המוקדשין א לא). ומודה רבי יהושע שאם נטמא הבשר, בדיעבד הורצה, שהציץ מרצה על הטומאה (פסחים שם ב; רמב"ם שם לד. וראה ערך ציץ), ובקרבן ציבור אף לכתחילה זורק (שם עח א; רמב"ם שם. וראה ערך הנ"ל וערך טומאה הותרה בצבור).

על בשר או אימורים שיצאו חוץ לעזרה אם הזריקה מועילה, ראה ערך יוצא.

על קרבנות שנפסלו אם הזריקה מועילה לעורותיהם, ראה ערך עורות קדשים.

על זריקה שמוציאה קדשי קדשים ממעילה ומביאה אימורי קדשים קלים לידי מעילה, ראה ערך מעילה.

על דין פגול שנקבע בזריקה, ראה ערך פגול.

זמנה ומקומה

מבעוד יום

אין זורקים את הדם אלא ביום (מגילה כ ב, ורש"י ד"ה להזייה; רמב"ם מעשה הקרבנות ד א). ובאותו יום שנשחט, וכיון ששקעה החמה נפסל הדם (זבחים נו א; רמב"ם שם).

כל היום כשר לזריקה (מגילה שם; רמב"ם שם ו. וראה ערך יום).

בסדר העבודות

זורקים את הדם לאחר שהתקבל בכלי והוליכוהו למזבח (ראה ערך קבלה, וערך הולכה), לפני הפשט ונתוח (ראה ערכו) והקטרה (ראה ערכו. רמב"ם מעשה הקרבנות ה יח. וראה ערך הפשט ונתוח, טעמים לדבר).

מקומה

זריקת הדם היא על המזבח החיצון (ראה ערך מזבח), שנאמר: עַל הַמִּזְבֵּחַ וגו' אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא א ה).

שתי מתנות שהן ארבע

זריקת דם העולה והשלמים והאשם היא בשתי מתנות שהן ארבע (זבחים נג ב, ונד ב, ונה א). ונחלקו תנאים כיצד:

  • חכמים סוברים שזורק כנגד הפינה מן הכלי, והדם מתפשט לשתי רוחות הפינה, וכן הוא עושה לקרן השניה שבאלכסון (זבחים נג ב, ורש"י שם);
  • רבי ישמעאל אומר, זורק מן הכלי למזבח ברוח זו של קרן, וכן ברוח השניה של הקרן, וכן לקרן שכנגדה באלכסון, ונמצא מן הדם לארבע רוחות של מזבח, מתנה לכל רוח (זבחים שם, ורש"י ד"ה נותן וד"ה אף כאן).

אף אמוראים נחלקו בדבר: רב אמר כרבי ישמעאל, ושמואל אמר כחכמים (זבחים שם).

הלכה כחכמים ושמואל (רמב"ם מעשה הקרבנות ה ו).

בקרבן תמיד

דם התמיד, שהוא עולה, זריקתו כשאר עולות (ראה תמיד ד א, ותוספתא זבחים ו ו; רמב"ם תמידין ומוספין א י, וראה אור שמח שם).

רבי שמעון איש המצפה סובר, שהיה נותן בקרן מזרחית צפונית כנגד הפינה - כחכמים, ובמערבית דרומית בשתי צידי הקרן - כרבי ישמעאל (יומא יד ב).

צפונית מזרחית ומערבית דרומית

זריקת הדם היא על קרן צפונית מזרחית, וקרן מערבית דרומית (תמיד שם), מפני שהיא טעונה יסוד (ראה להלן), ובקרן דרומית מזרחית לא היה יסוד (יומא טו ב).

ומתחיל מקרן צפונית מזרחית, שכל פינות שאתה פונה יהיו דרך ימין (ראה ערכו), ולכך מתחיל להקיף דרך דרום עד שמגיע למזרחית צפונית וזורק (יומא שם ורש"י).

למטה מחוט הסיקרא

זריקת דמים היא למטה מחוט הסיקרא שבמזבח (ראה ערך מזבח. זבחים י ב; רמב"ם מעשה הקרבנות ה ו), שהוא מחיצה להבדיל בין דמים עליונים לתחתונים (ראה זבחים נג א, וראה ערך מזבח).

כנגד היסוד

הזריקה היא כנגד היסוד, היינו שיסוד המזבח יהיה תחת מקום מתנת הדם (זבחים נז א, וראה תוספות שם נא ב ד"ה תן). והזריקה היא על הקיר שלמעלה מן היסוד, ולא על היסוד עצמו (זבחים נב א).

שלמות המזבח

ניטלה קרנו של מזבח וזרק, זריקתו פסולה (תורת כהנים דיבורא דנדבה פרשה ד), ואף בעולה שאינה טעונה קרנות (קרבן אהרן שם, וראה שם שאפילו נפגמה. וראה ערך מזבח).

קרקע העזרה, אפילו לסוברים שכשרה להקטרה (ראה זבחים ס א לרבי יהודה, וראה ערך הקטרה (א)), מודים שפסולה לזריקה (זבחים שם).

החסיר מהמתנות

כל הדמים הניתנים על מזבח החיצון, שנתנם בזריקה אחת - כיפר (זבחים לו ב ורש"י; רמב"ם פסולי המוקדשים ב א), שנאמר וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ (דברים יב כז. זבחים שם; רמב"ם שם), ושפיכת הדם היא העיקר ושאר המתנות למצוה (רמב"ם שם. וראה זבחים לז ב לימוד אחר). ועובר בבל תגרע (ראה ערכו. זבחים פ א).

בבכור מעשר ופסח

הבכור והמעשר והפסח דמם טעון מתנה אחת (זבחים נו ב; רמב"ם מעשה הקרבנות ה יז), שבבכור לא נאמר סביב (זבחים נז א; רמב"ם שם), ומעשר ופסח נכללים בכתוב עם בכור (שם נו ב ועוד).

הוסיף על מתנה אחת, עובר בבל תוסיף (ראה ערכו. זבחים פ א ורש"י).

מתנה זו היא באיזו רוח שירצה ובלבד שיתן כנגד היסוד (זבחים שם; רמב"ם שם).

זריקה שלא במקומה

נתן את הדם על המזבח שלא במקומו, נחלקו אמוראים:

  • שמואל אמר שלא במקומו כמקומו דומה, ונתכפרו הבעלים, אלא שהבשר לא הותר באכילה (זבחים כו ב).
  • ורבי יוחנן סובר שאינו דומה למקומו, ולא נתכפרו בעלים (שם כז א).

הלכה שדם שהגיע שלא במקומו הרי הוא כמו שהגיע למקומו, בין דמים הניתנים למעלה מחצי המזבח שנתנם למטה, ובין דמים הניתנים למטה שנתנם למעלה, או הניתנים על מזבח החיצון שנתנם בהיכל - מלבד חטאת (ראה ערך דם חטאת. לקוטי הלכות זבחים כו ב) - וכן להיפך, וכן אם נתן על הכבש שלא כנגד היסוד, בשר הזבח פסול, אבל הבעלים התכפרו בו (רמב"ם פסולי המוקדשים ב י).

יש מהראשונים שהסתפקו בכבש המזבח, וכן הסתפקו בדמים הניתנים בחוץ שנתנם על מזבח הפנימי, ולהיפך (תוספות שם כו ב ד"ה אמר). ויש מן הראשונים שכתב שלא אמרו אלא כשלא שינה מלמטה למעלה, וכן אם נתן שלא כנגד היסוד לא כיפר (פירוש הראב"ד לתורת כהנים אחרי פרשה ח).

כנגד רוחב הקרנות

נתן במרחק מחוד הקרן במשך אמה אחת, כל שהוא כנגד רוחב הקרנות שלמעלה - כשר (תוספתא זבחים ו ו, וחסדי דוד שם). נתן הדם מן הקרן ולפנים - פסול (תוספתא זבחים שם; רמב"ם פסולי המוקדשים ב ט)[5].

יש שכתבו שרק הבשר פסול, אבל הבעלים נתכפרו, ששלא במקומו - כמקומו (מנחת בכורים לתוספתא שם. וראה חזון איש זבחים טז א, ובחומר בקודש ב ה בהגה).

אם צריך להשאיר מהדם כדי ליתן ליסוד, ראה ערך שיריים.

על איסור זריקה מחוץ לעזרה, ראה ערך העלאת חוץ.

על זריקה בבמה גדולה ובמה קטנה, ראה ערך במה.

הזורק

הכשרים לזריקה

הזריקה אינה כשרה אלא בכהנים (ראה יומא מט א, וזבחים יד ב, ובשיטה מקובצת ורמב"ם פסולי המוקדשין א כב), כשרים, יצאו חללים ובעלי מומים (תורת כהנים דבורא דנדבה פרשה ד. ראה ערך בעל מום (א) וערך חלל).

האשה, אפילו כהנת, פסולה לזריקה (קדושין לו א וב, ותוספות שם ד"ה הקבלות. וראה ערך אשה וערך בת כהן). וכן כל הפסולים לעבודת הקרבנות, פסולים לזריקה (ראה זבחים פד א, ורמב"ם פסולי המוקדשין שם).

על חיוב מיתה בידי שמים שיש בזריקת פסולים, ראה ערך זר.

ביד ימין

אין הזריקה כשרה אלא ביד הימנית, ואם זרק בשמאל - פסול (זבחים כד ב וכרבי יוחנן, ושם צח א, וראה תוספות שם כד ב ד"ה והרי). רבי שמעון מכשיר זריקה בשמאל (שם כד ב). הלכה שפסול (רמב"ם פסולי המוקדשין ה יח, ושם ט טו).

על המחשבה שצריך לחשוב, ועל הקרבן כשחשב שלא לשמה, ראה ערך מחשבה בקדשים.

הדם

דם הנפש

הדם הכשר לזריקה הוא דם הנפש, היינו שהנפש יוצאה בו, שנאמר: כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר (ויקרא יז יא), ולא מדם התמצית (ראה פסחים סה א, זבחים כה א, ועוד). ואפילו לסובר שהוא דם גמור לענין איסור אכילתו (ראה ערך דם (א) דעת רבי יהודה), מודה שאינו מכפר (פסחים שם ועוד. על מהותם ראה ערך דם).

קבלה בכלי מהצואר

הדם כשר לזריקה אחר שהתקבל בכלי שרת (ראה ערך קבלה), מצואר הבהמה, והוליכו אצל המזבח (ראה ערך הולכה), אבל נשפך מהצואר לרצפה ואספו - פסול (זבחים כה א; רמב"ם פסולי המוקדשין א כה).

נשפך מקצת הדם מן הצואר על הארץ, וקיבל מקצתו מצואר הבהמה - כשר, אם הדם שהתקבל הוא דם הנפש (רמב"ם שם כו). נשפך לאחר שהתקבל בכלי ואספו - כשר (זבחים לב א; רמב"ם שם).

דם שקרש

דם שקרש, כתבו אחרונים שכשר, שאף על פי שכמו שהוא אינו ראוי לזריקה, שאינה זריקה המשתברת (ראה עבודה זרה נא א), מכל מקום אפשר לפורר אותו, והרי זו זריקה המשתברת (חזון איש מנחות כג ס"ק ח).

דם שהתבשל או נמלח

דם שבישלו, לדעת זעירי אינו ראוי לכפרה, שיצא מתורת דם, והוא הדין דם שמלחו, שמלוח הרי הוא כרותח (מנחות כא א ורש"י).

ונחלקו ראשונים: יש סוברים שלמסקנת הסוגיא אין טעמו אלא כשהוקפה ואינו ראוי להזאה, אבל לנתינה - כשר (ראה רש"י שם ד"ה והא דאמר, ותוספות שם בדעתו. וראה ערך דם (א)), והוא הדין לזריקה (לדעת החזון איש לעיל); ויש סוברים שאף למסקנה אינו ראוי לכפרה (תוספות מנחות שם ד"ה כאן). יש מי שכתב שבמלחו לדברי הכל הרי הוא כמים מפני שפסק כח הדם (קדושת יום טוב מנחות שם).

התערב בדם אחר

דם הניתן בשתי מתנות שהן ארבע שהתערב בדם אחר כיוצא בו, כגון דם עולה בדם שלמים, יתן הכל בשתי מתנות שהן ארבע (זבחים פ א ורש"י; רמב"ם פסולי המוקדשין ב יא).

התערב במים או ביין או בדם פסול, או דמים הניתנים למטה שהתערבו בניתנים למעלה, ראה ערך תערובת קדשים: בדם.

על דם שנפסל ביוצא חוץ לעזרה או בלינה, ראה ערך יוצא וערך לן.

על דם הניתן במתנה אחת שהתערב בדם של מתן ארבע ולהיפך, ראה ערך בל תגרע וערך עשה דוחה לא תעשה.

הערות שוליים

  1. יב, טורים תכב - תלט.
  2. אמנם לפעמים השתמשו בלשון הזאה לזריקה, כמו במגילה כ ב, ולפעמים משתמשים בלשון זריקה להזאה, ראה יומא כד ב.
  3. בדעת הרמב"ם נחלקו אם רק בדיעבד כשר בשפיכה, ראה לחם משנה שם, ובלקוטי הלכות זבחים נו ב בזבח תודה, ובמנחת בכורים וחזון יחזקאל על תוספתא זבחים ו ו, או שאף לכתחילה כשר, ראה מרכבת המשנה מעשה הקרבנות שם, וקרן אורה זבחים לז א, ואבן האזל שם.
  4. וראה חסדי דוד לתוספתא שם וחזון איש זבחים טז ס"ק א פירושים אחרים ברמב"ם.
  5. על דמים של חטאות הפנימיות והחיצוניות שנתן מן הקרן ולפנים, ראה ערך מתן דמים.