פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים ערב ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
No result
סעיף ו | יין צימוקים[עריכה]
הברייתא (צז:) מזכירה שמותר לקדש על יין צימוקים.
רי"ף, רא"ש, רמב"ם, טור וריב"ש: רק אם יש עוד לחלוחית בצימוקים ואם יסחטו אותם יצא דבש מהם - כשר. אבל אם יבשו לגמרי ורק על ידי שרייה במים יוצא מהם טעם - פסול לקידוש.
☜ שו"ע: יין צימוקים מקדשים עליו, רמ"א: והוא שיש בו לחלוחית בלא שרייה.
אופן עשייתו: כותש צימוקים ונותן עליהם מים ומניחם לתסוס, ואחרי שלושה ימים נקרא יין (ט"ז ומשנ"ב). ויש אומרים שצריך לסחוט את גוף הצימוקים, ואז לא צריך להשרות שלושה ימי במים (משכנות יעקב). ולכתחילה יש להזהר בזה (שער הציון).
צריך להזהר שהצימוקים יהיו לפחות אחד משישה (מלגיו) במים, אחרת אין זה יין ופסול (כמו שכתוב בסימן רד[1]) (בכור שור).
◄ לדעת הבכור שור: משערים את הצימוקים אחר שתפחו במים.
◄ לדעת היד אפרים ודרך החיים: משערים כזמן שנתן אותם במים.
◄ לדעת המשכנות יעקב: משערים רק את הלחלוחית היוצאת מהצימוקים בלי נפח הצימוקים עצמם, ואף צריך שיהיו אחד כנגד ארבע ביין.
☜ מי שיכול מצווה להזמין יין טוב ויפה לקידוש, אבל הלכה כדעת רוב הפוסקים שמספיק אחד לשישה כדברי הבכור שור (כנ"ל) (ביה"ל).
יש פוסקים שמקילים כל זמן שיש טעם יין במים (כיוון שהצימוקים הופכים את המים ליין) (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
ויש להדגיש שלדעת השו"ע שיעור היין שונה, אלא אחד לארבע.