פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רמג סעיפים א - ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
No result
סעיפים א - ב | השכרת שדה או מרחץ לגוי[עריכה]
הגמרא במסכת עבודה זרה (כא:) אומרת שאסור להשכיר לגוי מרחץ בשבת כי הגוי עושה בו מלאכה שנקראת על שם יהודי (חושדים שהיהודי שכר את הגוי שיעשה מלאכתו בשבת). אבל מותר להשכיר שדה, כי אומרים שהגוי ירד להיות בה אריס ועושה מלאכת עצמו, (ומרחץ לא רגילים להחכירו).
תוספות, רא"ש, רי"ף, רמב"ם, סמ"ק, סמ"ג ותרומה: מותר להשכיר שדה, אך מרחץ אסור.
☜ שו"ע (סעיף א): אסור להשכיר לגוי מרחץ מפני שנקרא על שם היהודי וחושדים ששכר אותו וכל השכר הולך ליהודי (היינו שהגוי שכיר יום שאסור מדינא). אבל שדה שרגילים לקבלה באריסות, מותר להשכיר אותה לגוי כי יתלו שירד לה באריסות.
ליהודי מומר אסור להשכיר כלל כיוון שעובר על 'לפני עיוור', ודין זה שייך גם במרחץ וגם בשדה (משנ"ב).
למרות שמותר מעיקר הדין להשכיר לגוי מרחץ שהרי הגוי עובד בו עבור עצמו, אסרו זאת חכמים מפני שיחשדו שהגוי שכיר יום של היהודי לעבוד בשבת, אמנם מחוץ לתחום אין מראית עין ומותר [כמבואר בסימן רמד, א] (משנ"ב).
בכל אופן אסור להשכיר לגוי בחשבון יומי כיוון שנמצא שנוטל שכר שבת, ומותר רק אם משכיר לגוי לתקופה (משנ"ב).
מקור איסור אמירה לגוי:
◄ בית יוסף בשם הסמ"ג: ייתכן שהמכילתא לומדת מהפסוק 'כל מלאכה לא יעשה בהם' לאסור אמירה לגוי מהתורה.
◄ רמב"ן וגר"א: אין זו הנוסחא העיקרת. וכן כתבו האחרונים, שאינו אלא מדרבנן (שער הציון).
❖ השכרת תנור[עריכה]
◄ רמב"ן וטור: אסור להשכיר תנור לגוי כמו מרחץ, כיוון שאינו עומד לאריסות. בריחיים נהגו להקל כמו בשדה.
◄ רא"ש, רמב"ם, מגיד משנה, ור"ן (בשם ספר מתיבות): מותר להשכיר תנור וריחיים. וסיים הר"ן שהכל תלוי בזה כפי מנהג המדינה.
☜ שו"ע: תנור כמרחץ וריחיים כשדה.
⤶ והכל תלוי לפי מנהג המקומות (משנ"ב).
❖ אריסות[עריכה]
רמב"ם, רא"ש ור"ן: מותר לתת לגוי שדה באריסות למרות שהיהודי מקבל הנאה מעבודת הגוי, כיוון שהגוי עושה בשלו והיהודי נהנה ממילא. (וכל שכן שמותר להשכיר לגוי שדה בסכום ידוע מראש, כיוון שלא נהנה מעבודת הגוי כלל).
☜ רמ"א: מותר ליהודי להשכיר (שדה או ריחיים (משנ"ב)) למחצה שליש ורביע, למרות שהוא נהנה ממלאכת הגוי, כיוון שהגוי עושה בשלו[1]*.
⤶ הרמ"א מבאר את דין האריסות, ובאמת גם השו"ע מתיר בזה, אלא שהרמ"א כתב כך בהדיא (משנ"ב).
אריסות מותרת רק אם מקבל חלק מהתבואה עצמה. אבל אם מקבל הגוי שכר קצוב, אסור מפני מראית עין, שכשיראו שהיהודי נוטל את כל התבואה יחשבו שהגוי שכיר יום ולא אריס (משנ"ב).
אסור להשכיר מרחץ וריחיים אפילו אם הגוי מקבל מהרווחים והיהודי נוטל שכר השבתות, כיוון שהיהודי מקפיד על כל יום עבודה ומרוויח מעבודת השבת דווקא (לעומת שדה שאפשר להשלים את העבודה ביום אחר). וכיוון שאסור מדינא, אף אם נתפרסם הדבר שהיהודי שכרו לשנה (שמותר כדלקמן) בזה אסור. אלא אם כן ייתן חלק מהרווחים לגוי ואף נתפרסם הדבר, ונמצא שעושה הגוי בשביל עצמו (משנ"ב).
❖ אם ברור שמשכיר[עריכה]
הראשונים מזכירים מקרים בהם אין איסור להשכיר כיוון שברור שהגוי עושה לעצמו ואינו עובד עבור היהודי:
רבינו האי גאון: אם השכירו לכמה שנים מותר, כיוון שהתפרסם הדבר.
◄ ב"י ורבינו ירוחם (בביאור דעתו): כיוון שהתפרסם הדבר שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכיר את התנור, חזר דינו להיות כמו שדה.
◄ מהרי"א: מאחר והשכירו הרבה שנים, חזר להיות כמכר ואית ליה קלא ואין לחשוש למראית העין יותר.
רא"ש (ע"פ דברי רב האי גאון): במקום שהרוב משכירים מותר להשכיר מרחץ או תנור בהבלעה[2]. אבל אם היה משכירו לימים אסור לקחת שכר שבת ויום טוב.
☜ טור ושו"ע: אם התפרסם שמשכיר, או שכך מנהג רוב אנשי המקום, מותר להשכיר אפילו מרחץ ותנור.
א. במרחץ וריחיים, שאם לא יעבוד הגוי היום אי אפשר להשלים למחר, עדיין אסור להוריד בקבלנות מדינא, גם אם התפרסמה השכירות (הקדמת המשנ"ב לסימן. (דין זה הוזכר לעיל)).
ב. רק אם רוב אנשי המקום משכירים מותר להשכיר, אך אם רק חצי מהאנשים משכירים אסור (ביה"ל).
❖ אם לא ניכר שהמרחץ של היהודי
הראשונים מזכירים מקרים בהם לא ניכר שהמרחץ של היהודי, ואין איסור בשכירות ובאריסות:
רב נטרונאי גאון: אם יהודי שכר (או קנה) מרחץ מגוי מותר להשכירו מיד לגוי, כי לא נקרא שמו עליו.
רבינו חננאל: מותר להשכיר לגוי מרחץ שרוחצים בו רק שכני הבעלים (אפילו במקום שאסור להשכיר מרחץ), כיוון שידוע שהשכירו לגוי.
☜ רמ"א פוסק להתיר בשני המקרים.
א. כשמשכיר: יש אומרים שצריך שישכיר מיד כמו בקנה בלי שישב בה. לאליה רבה ואחרונים מותר גם אם ישב בה כי לא נקרא שמו על המרחץ.
ב. מרחץ שרוחצים בו השכנים בלבד, מותר בשתי תנאים:
1. דווקא כשרוחצים רק שכני הבעלים ולא אנשים מבחוץ.
2. דווקא אם זה בביתו של הבעלים ולא ברשות אחרת. ויש מקילים גם ברשות אחרת (בשער הציון השאיר את דבריהם בצ"ע).
❖ המשכיר בדיעבד[עריכה]
◄ רב נטרונאי גאון: המשכיר מרחץ באיסור, שכרו מותר בדיעבד.
◄ רמב"ם ומרדכי: שכרו אסור בדיעבד.
☜ רמ"א: מביא את שתי הדעות ומכריע שאסור.
⤶ האחרונים מבארים, שלא פליגי: אם ההשכרה אסורה מדינא, כמו בשכר שבת, אסור בדיעבד. ואם רק משום מראית עין אסורה שכרו מותר (משנ"ב).
כשנוטל הגוי ממעות המרחץ
◄ תוספות ורבינו פרץ, סמ"ק והגה"מ בשם התרומה: הותר להשכיר שדה כיוון שהגוי נוטל חלקו מהפירות ודמי לשותפים, לעומת מרחץ שהגוי נוטל מעות בשכרו ולא שייך שייטול מגוף המרחץ שכרו ולכן אסור. לפי זה מותר להשכיר תנור שהגוי נוטל שכרו בלחם.
◄ רמב"ם ושאר הראשונים: מותר גם ליטול שכרו ממעות המרחץ כיוון שזה נחשב לפירותיו. ומה שהגמרא אומרת שלא עושים אריסות למרחץ היינו שאין זה משתלם אבל אם יעשה, מותר.
סיכום דין שכירות (כשעושה בהבלעה):[עריכה]
בשדה:
מותר להשכיר או להוריד באריסות. וקבלנות מותרת רק כשנותן לו חלק מהפירות עצמם ואין מראית עין.
במרחץ (רק אריסות ושכירות):
- אם נתפרסם הדבר שהוא משכיר לגוי.
- מקום שהרגילות היא להוריד לאריסות.
- אם קנה או שכר מגוי (ומיד – בקנה) והשכיר לגוי אחר.
- אם המרחץ ברשות הבעלים ורוחצים בו רק השכנים.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ * הנודע ביהודה (א, כט) התיר לתת לגוי להפעיל בית חרושת של יהודי בתמורת המשכורת הקבועה שלו ובנוסף לה ייתן לו בונוס על כל הצלחה וכך נמצא שהגוי עובד בשביל עצמו. והחתם סופר (או"ח כט) סובר שהתוספת צריכה להיות משמעותית מספיק כדי שהגוי באמת יעבוד עבורה (עיין פנה"ל כה ו, 7).
- ↑
יש גורסים "בקבלנות", אבל בבית יוסף ומהרי"א דחו גירסא זו.