פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רמה א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | יהודי וגוי שקיבלו שדה יחד[עריכה]
הגמרא במסכת עבודה זרה (כב.) אומרת שיהודי וגוי השותפים בשדה, לא יאמר היהודי לגוי שיטול הגוי את שכר השבת והיהודי יטול כנגד זה יום מימי החול, (כי נמצא שהגוי עובד בשליחותו של היהודי בשבת). אבל אם התנו מתחילה מותר (כי נמצא ששבת כלל לא מוטלת על היהודי (רש"י)). ואם באו לחשבון אסור.
סמ"ג ותרומה: מותר ליהודי לקחת כנגד יום השבת אם התנו מתחילה שלא יהיה ליהודי חלק ביום השבת.
⤶ בית יוסף: ואין צורך שיאמר מפורש שאין לו חלק בשבת, אלא מספיק שיתנהגוי לוקח את שבת והיהודי יום חול אחר.
☜ שו"ע: גוי ויהודי השותפים בשדה או בתנור או מרחץ או כירים, או שותפם בסחורה, אם התנו מתחילה ששכר השבת ילך לגוי בין מעט ובין, וכנגד זה יקבל היהודי יום חול אחר - מותר.
אין צורך שיתנו מפורש בין רב ובין מעט, אלא רק שלא יתנו שיבואו לחשבון משני הימים (ביה"ל).
אם התנו כדין, ובשעת החלוקה לא נודע מה הרווח של כל יום- מותר לחלוק בשווה (מג"א).
כיוון שטעם האיסור הוא משום שהגוי עובד בשליחות היהודי, אם גוים באים ואופים בתנור השותפים, מותר כשזה בהבלעה, כיוון שהגוי לא עושה כלום בשביל היהודי (משנ"ב).
אם גוף התנור של היהודי והגוי אופה בו בלי תנאי:
◄ רבינו אלחנן והגהות אשרי: אסור, (ודומה למי שאומר לגוי שיסיק תנורו בשבת וישלם לו בכך שיסיק הגוי בשביל היהודי ביום חול והוי שכר שבת).
◄ לתוספות ושא"ר: מותר בהבלעה[1].
☜ מג"א ושו"ע הרב: החמירו כדעת רבינו אלחנן, אבל אם התנה ובהבלעה מותר. ויש מקילין גם אם לא התנו כשמדובר בהבלעה (משנ"ב).
❖ לא התנו, ובשעת חלוקה לא הזכיר היהודי שנוטל כנגד השבת (ספק הגמרא)[עריכה]
הגמרא מסתפקת כשלא התנו ולא אמרו שיטול היהודי כנגד השבתות, אם יכולים לחלוק חצי חצי או שהגוי יטול את השבת ובשאר יחלקו. והגמרא לא פושטת את הספק.
◄ לרמב"ם, רי"ף ☜ ושו"ע: אסור (ויטול הגוי שכר השבתות והשאר יחלקו).
◄ לרא"ש, רי"ו[2] ☜ ורמ"א (במקום הפסד): מותר.
⤶ מדובר כשהיהודי לא אמר לגוי לעבוד בשבת דווקא, כי אם אמר לו לעבוד בשבת, הרי שגילה דעתו שהוא שלוחו לעבוד בשבת ואסור (משנ"ב).
❖ התנו ובשעת החלוקה חלקו בשווה[עריכה]
הגמרא אומרת שאם באו לחשבון אסור, והכוונה שאם בשעת חלוקת הכסף היהודי אומר לגוי שיחלקו בשווה אסור (רש"י שם).
◄ רש"י, רמב"ם, רי"ו, סמ"ג, תרומה וטור: מדובר כשלא התנו, שאם נוטל היהודי כנגד השבתות נמצא שהגוי היה שליחו.
◄ ראב"ד: מדובר כשהתנו, ועם זאת אסור כי יוצא שהתנאי היה רק הערמה.
☜ מג"א מחמיר כדעת הראב"ד, שגם אם התנו אסור לחלוק בשווה. ויש מקילים בזה והאליה רבה נשאר בזה בצ"ע (משנ"ב).
❖ שותפות בתנור או ריחיים של מים ולא התנו[עריכה]
יש דברים שגם אם הגוי עובד בהם בשבת אין תועלת ליהודי ביום ראשון מהעבודה. הראשונים חולקים אם דבר זה מתיר חלוקה גם על שבת, למרות שלא התנו.
◄ לר"י: מותר (שאין תועלת בעבודת השבת ליום ראשון בשונה משדה).
◄ לר"ת, רמב"ם, סמ"ג, ר"י למסקנתו וטור: אסור (כמו שמרחץ נאסר).
☜ כך פוסק שו"ע.
❖ מרחץ שבכל השבוע היהודי והגוי מחממים יחד, ובשבת הגוי עובד בו לבד[עריכה]
◄ לר"ן ומסקנת הרמב"ם (ע"פ הב"י): מותר, כמו שדה שגוי שיורד לו לאריסות, שעם זה שהיהודי מרוויח, מותר (כי הגוי לא שליח של היהודי בשבת). ורק שהגוי ייתן לו את שכר השבת בהבלעה.
☜ כך פוסק רמ"א.
◄ לרמב"ם (בהווה אמינא): אסור כי לא התנו.