פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שא ז

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שא ז


סעיף ז | המותר והאסור לצאת בו[עריכה]

הקדמה לסעיפים הבאים

  1. אחת מל"ט אבות מלאכה היא הוצאה מרשות לרשות, וכן לטלטל חפץ ארבע אמות ברה"ר.

  2. ישנם שלוש דרגות בדיני טלטול בגדים ותכשיטים:

    1. מותר לכתחילה: בגדים ותכשיטים שעל האדם, שכן התורה לא גזרה על האדם לצאת בשבת ללא בגדים.

    2. פטור ואסור: בגדים ותכשיטים שעל האדם אלא שיש חשש שהאדם יבוא לטלטלם באופן האסור. ובכמה אופנים חששו חכמים (ביה"ל):

א. כשיש חשש שהאדם יוריד את הבגד או התכשיט להראות לחברו.

ב. כשהבגד או התכשיט רפויים ויש חשש שיורידו מעליו.

ג. כשיש חשש שמא ילעגו על האדם ויוריד את הבגד או התכשיט מעליו.

ד. מראית עין.

ה. שמא תזדמן טבילה של מצווה והאישה תוריד את התכשיט או הבגד.

  1. חייב חטאת: דברים שאינם לבוש ואינם תכשיט נחשבים למשאוי.

  1. חיוב חטאת שייך רק אם הוציא כדרך שמוציאים בחול, אבל אם הוציא בשינוי, פטור ואסור (גמרא).

  2. גם דבר שהוא תכשיט או בגד גמורים, והוציא אותם בידו ולא כדרך לבישה, חייב חטאת על הוצאתם (משנ"ב וביה"ל).

  3. אם שכח חפץ עליו והוציאו ללא ידיעתו, אינו חייב עליו. וחיוב חטאת אינו אלא כששכח שהיום שבת או שמלאכה זו אסורה (וכך זה בכל מלאכות שבת) (משנ"ב).

רמב"ם וטור: כל דבר שאינו תכשיט ואינו דרך מלבוש, היוצא בו לרה"ר כדרך המוציאים חייב חטאת. וכל תכשיט שמונח בצורה רפויה, או תכשיט של אשה שמוציאה ומראה לחברתה, אסור מדרבנן לצאת בו[1]. וכל דבר שאינו עשוי ליפול ואין חשש שישלפו אותו להראותו, מותר לצאת בו.

☜ כך פוסק שו"ע.

  1. תכשיט רפוי אסור שמא יפול ממנו ויבוא לטלטלו (משנ"ב).

  2. אם שכח אצלו חפץ והוציאו בלי ידיעה, אינו חייב, כי מלאכת מחשבת אסרה תורה, ורק אם שכח שהיום שבת, או שכח שזו מלאכה אסורה חייב חטאת (משנ"ב).

  3. כל הפטור של 'דרך מלבוש' הוא רק אם אכן לובשו עליו, אבל אם מוציאו בידו בכל מקרה חייב חטאת (משנ"ב).

סוגי לבושים האסורים

המשנה (סג.) מונה מיני בגדים ולבושים שאסור לצאת בהם בשבת:

חרב, אלה, רומח, קשת, תריס (מגן), וכל כלי שאינו תכשיט - היוצא בו חייב חטאת.

קסדה, שריון, מגפיים ותפילין (מפני שצריך להסירם בבית הכסא): אסור לצאת מדרבנן.

עוד אומרת הברייתא (קמא:) שאסור לקטן לצאת במנעל גדול.

המשנה מוסיפה (ס.) שאסור לצאת במנעל יחיד בזמן שאין ברגלו מכה (כי יחשדו בו שנושא את הסנדל השני). בגמרא נחלקו האמוראים מה יעשה כשיש ברגלו מכה, לדעת רב הונא יצא עם סנדל ברגל שיש בה מכה, ולרבי חייא בר רב יצא עם סנדל על הרגל שאין בה מכה, [וכך פסקו רי"ף, רא"ש ורמב"ם (ועיין לקמן שיש ראשונים שחולקים)].

☜ טור ושו"ע פוסקים את כל הנ"ל להלכה.

☜ אחרונים: אין לצאת בסנדל כשיש לו מכה ברגלו כיוון שיש ראשונים (רז"ה ומהר"ם) שפסקו כרב הונא, אלא יילך יחף. ולנו שיש רק כרמלית, מותר לצאת עם סנדל על הרגל שאין בה את המכה כדברי השו"ע (ביה"ל).

  1. אסור לצאת בחרב אפילו אם היא חגורה על מתניו כי זה דרך הוצאתה בחול ואינו שינוי (משנ"ב).

  2. אסור לצאת בשריון, קסדה ומגפיים (למרות שהם מלבוש) כי יחשדו בו שהוא רוצה לערוך בהם מלחמה בשבת[2]. וגם בחדרי חדרים אסור (משנ"ב).

  3. משמע שמותר להניח תפילין בביתו, ורק לצאת בהם אסור. וכל זה אם אינו מניחם למצווה, אבל למצווה אסור. (עיין בסימן לא). (ולעניין טלטול עיין בסימן שח, ד, שהרמ"א התיר רק לצורך (שלא יגנבו וכדומה) והמג"א וט"ז החמירו ככלי שמלאכתו לאיסור).


הערות שוליים[עריכה]

  1. חז"ל גזרו במקרים הבאים: א. כשיש חשש שאשה תשלוף להראות לחברתה. ב. כשהבגד רפוי ויש חשש שיורידו מעליו. ג. כשיש חשש שמא יצחקו עליה ותשלוף. ד. מראית עין. ה. שמא תזדמן טבילה של מצווה ותשלוף (ביה"ל).
  2. קצת קשה לי, וכי בכל מלחמה יש איסור? הרי יש מלחמות שיש בהם מצווה ולמה לנו לחשוש שאנשים יחשדו שיוצא למלחמה אסורה? מה עוד שאם כן מדוע לא גזרו על טלטלום בכלל ואסרו רק לצאת בהם?