פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שב ה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שב ה


סעיף ה | ריכוך בגד[עריכה]

בגמרא מובא (קמ.) שמותר לכסכס חלוק כיוון שמתכוון לרכך אותו.

לגבי סודר יש מחלוקת בגירסאות בגמרא, יש גורסים (רמב"ם, מגיד משנה, טור) שסודר אסור כיון שמתכוון ללבנו, ויש גורסים שגם סודר מותר (ראב"ד, רמב"ן, רי"ף).

טור: חלוק לאחר כיבוסו הוא קשה ורגילים לרכך אותו, ומותר בשבת כיוון שלא מתכוון לכיבוס[1]. אך סודר אסור כיוון שמתכוון לכיבוס והוי כמלבן[2].

☜ כך פוסק שו"ע.

רמ"א (על פי שבלי הלקט[3] ורי"ד): כובעים ובגדי פשתן דינם כסודר ואסורים (כיוון שהם קשים וריכוכם הוא ליבונם (משנ"ב)).

⤶ חלוק של פשתן הוא בגד פנימי, ומסתמא מכוון שלא ללבנו, ולכן מותר לכסכסו. אך אם מתכוון ללבנו, אסור (משנ"ב).

  1. אסור להשתמש בכלי המיוחד לשפשוף וריכוך, וכן אסור לעשות קמטים בדברים מכובסים על ידי כלים המיועדים לכך (משנ"ב).

  2. סודר נאסר בכסכוס בין מבפנים ובין מבחוץ (משנ"ב).


הערות שוליים[עריכה]

  1. יש להקשות: הרי זה פסיק רישיה, ומה יועיל זה שהוא לא מתכוון. ונראה לבאר:

    כיוון שמדובר כאן על בגד מכובס (רש"י וטור) אין כאן איסור תורה ורק דרבנן, וכיוון שלא ברור מספיק מה הוא עושה הדבר תלוי בכוונתו.

    אפשר להסביר על פי המגיד משנה שפסיק רישיה מותר כשניכר שלא מתכוון (ולא כמו שביארו בדעתו האחרונים שהוא דיבר רק על מתקן מנא, שהרי הבית יוסף הביא דבריו בסעיף א לגבי מלבן) וצ"ע בתירוץ זה.

  2. יש ראשונים שגרסו בגמרא להתיר סודר כמו חלוק, ועיין בבית יוסף. בביה"ל הביא ראיה לגירסא האוסרת.
  3. מדברי שבלי הלקט נראה שהחמיר רק בסודר של פשתן. אך מסתימת השו"ע שאסר כל סודר, נראה שאינו מחלק. וכן הרמ"א שכתב לאסור כובעים ושאר כלי פשתן, כוונתו להוסיף איסור ולא להקל בסודר שאינו מפשתן (ביה"ל).