פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שי א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שי א


סעיף א | מוקצה מחמת מיאוס[עריכה]

נחלקו רב אחא ורבינא (קנז.) האם הלכה כרבי שמעון בכל הלכות שבת חוץ ממוקצה מחמת מיאוס, או שגם במוקצה מחמת מיאוס הלכה כמותו, ורק במוקצה מחמת איסור (שהיה אסור בין השמשות ומתוך כך נאסר לכל היום) אין הלכה כמותו. הגמרא בחולין (צג:) אומרת שבכל מחלוקות רב אחא ורבינא הלכה כדברי המקל. ולכן להלכה נפסק שמותר לטלטל מוקצה מחמת מיאוס.

רב (קמ:) אומר שתליא דבשרא מותר לטלטלו אבל של דגים אסור.

◄ רש"י: מדובר על הבשר והדג עצמם. שבשר ראוי לאכילה חי, ודג לא.

◄ רמב"ם[1]: מדובר על העץ שתולים בו את הבשר והדג. שבשל בשר אפשר להשתמש בעץ לאחר השימוש בו, ובדג אין העץ ראוי עוד לשימוש.

◄ רי"ף, רא"ש וטור: מדובר על העץ שהבשר והדג תלויים בו והדיון הוא מצד מוקצה מחמת מיאוס. רב סובר כרבי יהודה שאוסר במוקצה מחמת מיאוס, וקיי"ל להלכה שהלכה כרבי שמעון שמוקצה מחמת מיאוס מותר.

☜ שו"ע: מותר לטלטל העץ שמשמש לתליית דגים, כיוון שהלכה כרבי שמעון במוקצה מחמת מיאוס.

⤶ יש להסתפק אם כל טלטול מותר במוקצה מחמת מיאוס, או רק לצורך גופו ומקומו (פרי מגדים).

הערות שוליים[עריכה]

  1. הרמב"ם פסק שאסור לטלטל עץ שתולים בו דגים, ודעתו היא שרב אמר דבריו בין לרבי שמעון ובין לרבי יהודה, וכך כותב תוספות (קלט:, ד"ה תלא): 'ור' פי' לנו דלתלא דבשרא רגיל להיות בו תורת כלי אבל של דגים לא ולא משום מוקצה מחמת מיאוס דלא איירי שמעתין במוקצה מחמת מיאוס'. כלומר טעם האיסור אינו מטעם מוקצה מחמת מיאוס אלא מדין מוקצה מחמת גופו (כך נראה מדברי התוספות), ונראה שגם הרמב"ם סובר כך (ולא כרי"ף ורא"ש שסברו שרב דיבר אליבא דרבי יהודה).