פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שי ו

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שי ו


סעיף ו | ביטול כלי מהיכנו[עריכה]

הקדמה לסעיף

  1. חז"ל אסרו להניח כלי תחת מוקצה בשבת, משום שמבטל אותו משימוש בשבת. דבר זה נקרא 'ביטול כלי מהיכנו'.

  2. טעם האיסור: א. דומה לסותר הכלי (רש"י בדף קכח: וטור). ב. דומה למחברו בטיט ודמי למלאכה (רש"י בדף מב. ור"י מלוניל שם:). ג. עושה את הכלי למוקצה (רש"י בדף מג.). ד. אין זה כבוד שבת למעט שימוש בכלים המותרים בכך שאוסרם (ריטב"א בדף מג.).

המשנה (מב:) אוסרת לתת כלי תחת נר שיטפטף לתוכו השמן. רב חסדא אומר שלמרות שאסור להניח כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה (כמו כלי תחת השמן) מותר להניח כלי על הביצה כדי שלא תשבר. רבה ורב יוסף נחלקו בטעמו של רב חסדא (בחילוק בין הנחה מתחת להנחה מעל), רב יוסף אומר שרב חסדא אוסר משום ביטול כלי מהיכנו, אבל להניח מעל הביצה אין ביטול כלי מהיכנו.

רב יצחק אוסר גם ליטול כלי כדי לכסות בו ביצה כיוון שאין כלי ניטל אלא לצורך דבר המותר בטלטול בשבת.

◄ רי"ף, רא"ש, רמב"ם, ר"ן וטור: הלכה כרב חסדא וכביאור רב יוסף.

☜ כך פוסק שו"ע[1]*.

◄ הגהות מרדכי: הלכה כרב יצחק.

❖ נגיעה במוקצה על ידי הכלי[עריכה]

הירושלמי (ביצה ה, א) אומר שאסור לגעת במוקצה על ידי הנחת הכלי עליו.

◄ מגיד משנה: שמא יניד את המוקצה (ומדובר על ביצה שיכולה לזוז בקלות על ידי הנגיעה בה).

☜ כך פוסקים גר"א, באר הגולה, דרך החיים ומשנ"ב (אבל דבר שלא יכול לזוז אין איסור לגעת בו).

◄ תרומת הדשן: כיוון שאסור לגעת במוקצה כשזה לצורך המוקצה.

☜ כך פוסקים מג"א וט"ז.

הערות שוליים[עריכה]

  1. * האם יש איסור ליטול דבר מותר מעל בסיס לדבר המותר והאסור? השש"כ (כב, הערה מה) כותב שכיוון שאין מעשה בהנחת האיסור לא גזרו בזה משום ביטול כלי מהיכנו ומותר (והוכיח מהמשנ"ב בסימן רסה, ס"ק ו). לכאורה אפשר להוכיח דין זה מהגמרא שמצריכה ניעור הפירות (אילולא שהם ימאסו) מתוך כלכלה שיש בה אבן. עוד הביא שם בשם התהילה לדוד שאם ביטל כלי מהיכנו ונפל האיסור מהכלי, מותר לטלטל את הכלי מאחר שאין בו יותר איסור (ואין בזה משום בסיס ומיגו דאיתקצאי, שהרי האיסור לא היה שם בבין השמשות).