פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט לט ד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט לט ד

סעיף ד[עריכה]

אם הלוה מוחה בעדים שלא יכתבו לו שטר, יש אומרים שאין כותבים (רא"ש[1]); ואפילו קנו מידו שלא יוכל למחות בהם מלכתוב, אינו מועיל (שו"ת רא"ש). (ועיין לקמן סי' רמ"ג סעיף ז') ואם יאמר המלוה: כיון שאינך רוצה שיכתבו לי שטר תחזיר לי מעותי, שומעין לו (רא"ש). ואם עידיו רוצים לילך למדינת הים, יש מי שאומר שהולך לפני ב"ד וכותב לו, אבל העדים אין רשאים לכתוב (הגה"א). ויש אומרים שאפילו עומד וצווח: אל תכתבו לו שטר, כותבים לו על כרחו, אף על פי שאין עדיו רוצים לילך למדינת הים (שו"ת רשב"א). יש מי שאומר דלא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד, אלא כשקנו ממנו בפני המלוה, אבל אם קנו ממנו שלא בפני המלוה, אין כותבים (רמב"ן). (ויש חולקין בזה) (נ"י פ' גט פשוט בשם הרשב"א והרא"ה).

עשו קנין והלווה אינו רוצה שטר: רא"ש: אין כותבים, ואז המלווה רשאי לחזור בו ולומר שהתכוון להלוות רק על דעת שיכתב שטר. הגה"א,שו"ע – אמנם אם עדיו רוצים ללכת למדה"י בי"ד כותבים לו, אך העדים עצמם אינם רשאים לכתוב. נאמר בב"ב עז,א: אמר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה. וכותב הרא"ש שזכו בשדה משמע בקנין סודר ובכל זאת יכול לחזור בשטר, ומה שאמרנו שסתם קנין לכתיבה עומד, הכוונה היא שאין צריך להימלך בו כי מסתמא מסכים, אך אם מתנגד בפירוש אין כותבים. והטעם שיכול להתנגד לכתיבה הוא שיוצא עליו קול שיש עליו שטרות וזה גורם להוזלת נכסיו. בדברי התוס' בש"ס מצאנו מספר דעות, או שיכול לחזור רק במכר ולא במתנה או להפך או שיכול בשניהם, וכן דעת הרא"ש.

שו"ת רשב"א: כותבים בעל כרחו. הסמ"ע כתב בשם הרשב"א שדוקא במוכר או בלווה כותבים בע"כ, אך נותן מתנה יכול למחות. אמנם הש"ך כתב שהרשב"א כתב כן רק בתחילת דבריו אך במסקנתו חזר מכך.

שו"ע: כאן כתב שי"א כרא"ש וי"א כרשב"א, ובסי' רמג,ז הביא רק את דעת הרא"ש. ואף כתב שם את דברי הרשב"ם, שאפילו אם כבר כתבו את השטר עדיין יכול לומר להם לא לתת אותו.

כשהקנין לא נעשה בפני המלווה: רמב"ן[2],שו"ע: אין כותבים. במשנה בב"ב קסז,ב נאמר שכותבים שטר ללווה אע"פ שאין המלווה עימו, אך אין כותבים למלווה אם אין הלווה עימו. הרמב"ן הקשה על הסיפא פשיטא, וענה שהיא מוסבת על הרישא, שאם בא הלווה ועשה קנין שלא בפני המלווה, אין יכול אח"כ המלווה לבוא ולבקש שיכתבו עבורו שטר.

רא"ה,רשב"א: כותבים. הרמ"א כאן הביא שיטתם ומשמע לכאורה שפוסק כמותם, אמנם הש"ך סקמ"ג הוכיח מהרמ"א בסע' יג שפוסק כרמב"ן.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ב"ב עז,א וסנהדרין פ"ג סי' כז; ההגה"א בסנהדרין.
  2. דברי הרמב"ן, הרא"ה והרשב"א הובאו בנ"י פ' גט פשוט דף עז,ב בדפי הרי"ף.