פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מב ג

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט מב ג

סעיף ג[עריכה]

מתיקון שטרות להתבונן בואוי"ן וזייני"ן שלו שלא יהיו דחוקים בין התיבות, שמא זייף והוסיף וא"ו או זיי"ן; ולא יהיו מרוחקים, שמא מחק אות אחת, כגון ה"א או חי"ת, והניח רגלה אחת במקום וי"ו, וכל כיוצא בו, מדקדקים בו בכל לשון (טור כאן) ובכל כתב. לכן צריך הסופר ליזהר בכתיבת השטר שיהיו אותיותיו דומות זו לזו, ויהיה הכתב מיושר ושוה בכל דבריו, שלא ירחיק האותיות זו מזו יותר מדאי, ואל ידחוק הכתב יותר מדאי, ואל ידחוק במקום אחד וירחיק במקום אחר. לפיכך אין העדים רשאין לחתום, עד שידקדקו היטב בכל אותיותיו. ולפיכך כשיבא השטר לפני הדיין, צריך לעיין בכל אותיותיו, ולדמות אות לאות, ואם רואה בו שום שינוי לא יגבה בו עד שיבדוק הדבר היטיב. (וכל דבר שנוכל לתלות במחק, תלינן) (נ"י פ' גט פשוט). ואם צריך לכוף בעל השטר ולהכותו כדי שיודה, יעשה, כדי שיוציא הדין לאמיתו (עפ"י ב"ב קסז,א). ויש מי שאומר דה"מ היכא דאתי לאפוקי מיורשים או מלקוחות, דקי"ל טוענים ליורש וללוקח; אבל היכא דאתי לאפוקי מלוה או ממוכר ומנותן גופייהו, ולא טוען נתבע (טענות דשייכא) כההיא ריעותא דאשתכח בשטרא, לא טענינן ליהא (רמ"ה).

אותיות דחוקות ורווחות: נ"י – מוטב לקיים אותיות דחוקות ורווחות, אולם בדיעבד כשר. ראיה – מסופר בגמ' שאביי כפתיה ואודי, משמע שלולא היה מודה היה נאלץ אביי להכשיר את השטר. הגר"א – דוקא שאר השטר כשר, אולם את השינוי הניכר לא יגבה[1].

א. טענינן: רמ"ה,שו"ע: דוקא ביורשים ובלקוחות הדיין טוען עבורם שהשטר נראה מזוייף.

טור: הדיין טוען עבורם גם כשאינם יורשים או לקוחות.

סמ"ע: הבין שהם חלוקים.

ש"ך: אינם חלוקים. הטור עוסק דוקא במקרה שהנתבע אמנם אינו טוען מזוייף אך מ"מ טוען שאינו חייב, ואילו הרמ"ה עוסק במקרה שאינו טוען כלום.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. לכאורה מראיית הנ"י מהגמ' לא משמע כן, כי מן הסתם הויכוח בין התובע לנתבע שם לא היה על כל השטר שאכן היה אמיתי אלא רק על התוספת, ולצורך גביית התוספת נאלץ אביי לכופו, וצ"ע.