פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מה ה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט מה ה

סעיף ה[עריכה]

מקום שנהגו שהסופר חותם על פי העד, שכותב: פלוני בר פלוני חתם במסירת קולמוס, או שכתוב בו: פלוני בר פלוני צוה לחתום, אם קבלו בני העיר עליהם לעשות עדותו כעדות העד, כשרא. ואם לא קבלו עליהם, אינו כלום (שו"ת רשב"א). כל שטר הבא לפנינו, שעדים מעידים על חתימת העדים, מקיימים אותו, שחזקה אין העדים חותמים על השטר אלא אם כן קראוהו ויודעים לחתום (ר' ירוחם). ואי איתנייהו לסהדי קמן, וקים לן בהו דלא ידעי למקרי, אי אמרי: אקרינן למאן דידע למקרי, סמכינן עלייהוב (גאונים). (ואי לא אמרי הכי, דייקינן בסהדותייהו ע"פ, אי מכווני אשטר, מקיימינן להוג) (טור).

א. קיבלו עליהם: הרשב"א מנמק שמועיל כיוון שהרי זה כאומר נאמן עלי אבא.

מורשה חתימה של בע"ד: בשו"ת הרשב"א כתב שגם לווה המתחייב בכת"י יכול למנות שליח שיחתום במקומו. וכתב על כך הש"ך שבכך מועיל אפילו במקום שאין מנהג, ודוקא לגבי עד העושה שליח יש בעיה משום שאם אין מנהג הוי עד מפי עד. לעומתו, הקצות חילק בין שטר ראיה שמועיל (למשל כתובה, שכבר חייב מתנאי בי"ד והכתובה נועדה רק לראיה) לבין שטר התחייבות ושטר הקנאה שאינו מועיל בלי מנהג[1], ואילו הנתיבות כתב שבכל מקרה אינו מועיל כיוון שאם אין מנהג אין שם שטר עליו וממילא גם אינו יכול להוות ראיה. הקצות הוכיח דבריו מהגה"א[2] הכותב שלפי ר"מ הסובר עדי חתימה כרתי, גט שחתמו הסופר פסול. הנתיבות דוחה ששם התורה גזרה שהקנין יגמר ע"י חתימת עדים, ובעדים לא מועילה שליחות מטעם עד מפי עד.

ב. קראו בפנינו: הש"ך מקשה שהרי לפסיקת השו"ע בסע' ב, לא מועיל לתת לשניים שיקריאו בפניו, ומיישב ע"פ דבריו לעיל, שהיינו דוקא לכתחילה אך בדיעבד כשר. ושעה"מ יישב שדוקא כאן כשר משום שהעדים לפנינו ואנו בודקים אותם אם הם מכוונים עדותם, אך במקרה שא"א לבודקם השטר פסול.

ג. אם ידוע שלא קראו בפניהם: סמ"ע: פסול אפילו אם מכוונים עדותם. ישנם שלושה דינים: א. אומרים שקראו בפניהם – כשר. ב. אומרים שלא קראו – פסול. ג. לא ידוע אם קראו – בודקים אם מכוונים עדותם.

ש"ך: אם מכוונים עדותם כשר, כיוון שסו"ס ידוע שלא נעשה שום זיוף[3].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. הקצות נימק שכל זמן שעוד לא חתם לא נתחייב ולכן לא שייך בכך שליחות. ולא הבנתי דבריו.
  2. גיטין פרק ב על סי' יב
  3. אמנם דעת הש"ך לעיל בסע' א ששטר היכול להזדייף פסול אף במקרה שידוע שלא נעשה בו זיוף, אך יש לחלק שזה דוקא במקום שלאחר חתימתם ניתן עדיין לזייף, אולם כאן השטר עצמו לא ניתן לזיוף, אלא שבשעת החתימה העדים לא ביררו מה כתוב, ולו היו מבררים היו יכולים לחתום ללא חשש.