פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט מח א

סעיף א[עריכה]

סופר שבא לכתוב טופסי שטרות כדי שיהיו מצויים אצלו, הרשות בידו (כר"א בגיטין כו,א). ויכול לכתוב הכל: שם הלוה והמלוה והמעות, רק שיניח מקום הזמן, שלא יהיה מוקדם^א (תוס',דלא כרש"י). אבל שטר שנכתב על הלואה אחת, ונפרע, אינו יכול לחזור וללוות בו, אפילו אם הכל ביום אחד, שאינו מוקדם, שכיון שנמחל שעבודו אינו חוזר ולוה בו (כו,ב). ואם פרע מקצת חובו, אינו חוזר ולוה בו באותו שטר אותו מקצת, דהוי נמחל שעבודו לאותו מקצת (רא"ש^[1]). הגה: ויש מי שאומר הא דנמחל שעבודו, היינו הקנין הראשון; ולכן אם חזר וקבל קנין, יכול לחזור וללות בו (מרדכי פרק כל הגט אות שנה). ואפילו לא חזר והקנה לו, רק שחזר ומסרו לו בפני עדים, למאן דאמר עידי מסירה עיקר אפילו בשטרות^ב (מרדכי פרק הכותב אות ריח), ועיין לקמן סימן נ"א.

א. כתיבת התורף: רש"י,ש"ך: ר' אלעזר מכשיר רק כתיבת טופס ולא תורף.

תוס',שו"ע: אף תורף מלבד הזמן.

גבייה מבני חורין בשטר שנמחל שיעבודו: ע"ש,ב"ח,ש"ך: אפילו מבני חורין אין גובים (כלומר, יכול לטעון פרעתי). עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ולכן מכיוון שהשטר בטל לענין משועבדים בטל גם לענין בני חורין.

ד"מ סי' נה: גובים מבני חורין. וכן משמע בפשטות מהרמ"א שם, והסמ"ע עצמו סובר כש"ך אך ציין שמ"מ הד"מ כתב אחרת. מדברי הסמ"ע כאן משמע שלהלכה נוקט כד"מ ואילו בסי' נה,ב משמע שחולק, ואולי רק כתב שם דעת עצמו אע"פ שלהלכה לא רצה להכריע כנגד רבו.

שימוש חוזר בכת"י: ב"ח,עבוה"ג: אינו חוזר וגובה בו.

ע"ש,סמ"ע,ש"ך,תומים: חוזר וגובה בו. בכת"י אין שיעבוד קרקעות ולכן לא שייך נמחל שיעבודו.

שטר מאוחר שנפרע קודם הזמן הכתוב: נוב"י – נמחל שיעבודו ואין גובים בו (תשובה מבן הנוב"י).

אדם שכתב שני שטרי חוב: שער המשפט: אם אין שום תוספת בשטר השני ואינו נותן טעם לכתיבתו אנן סהדי שמחל על שיעבוד הראשון.

רדב"ז,חת"ס,פת"ש: לא מחל.

ב. מסירה בפני עדים: ש"ך – מלשון המרדכי משמע שאם היו בתחילה גם עדי חתימה צריך למסור שוב בפניהם, וטעמו שהעדים החתומים מעידים שחייב לו ובאמת כבר בטל חוב זה והרי זה כמזוייף מתוכו, והרמ"א קיצר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]