פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מ א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט מ א

סעיף א[עריכה]

המחייב עצמו בממון לאחר בלא תנאי, אף על פי שלא היה חייב לו כלום, ה"ז חייב. כיצד, האומר לעדים: הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה, או שכתב לו בשטרא: הריני חייב לך מנה, אף על פי שאין שם עדיםב, או שאמר לו בפני עדים: הריני חייב לך מנה בשטר, אף על פי שלא אמר: אתם עידי, הואיל ואמר: בשטר, הרי זה כמי שאמר: הוו עלי עדים, וחייב לשלם אף על פי ששניהם מודים והעדים יודעים שלא היה לו אצלו כלום, שהרי חייב עצמו כמו שישתעבד הערב (רמב"ם). (וכ"ש כשכותב לאחד: קבלתי ממך כך וכך על החוב שלי שיש בידך, דהוי מחילה אע"ג דידעינן דלא קבל) (ב"י סימן ע"ג בשם הריטב"א).

כתובות קא,ב: אתמר: האומר לחבירו חייב אני לך מנה, רבי יוחנן אמר: חייב, ור"ל אמר: פטור. ה"ד? אי דאמר להו אתם עדיי, מ"ט דר"ל דקפטר? אי דלא אמר להו אתם עדיי, מ"ט דרבי יוחנן דקמחייב? לעולם דלא קאמר להו אתם עדיי, והכא במאי עסקינן - דא"ל חייב אני לך מנה בשטר, רבי יוחנן אמר: חייב, אלימא מילתא דשטרא כמאן דאמר להו אתם עדים דמי; ר"ל אמר: פטור. הלכה כר' יוחנן וא"כ בלי שטר מועיל אם אמר אתם עדי ועם שטר מועיל אפילו אם לא אמר. הראשונים נחלקו במה בדיוק מדובר.

רש"י: מדובר בשטר הודאה. א"א להתחייב בלא קנין אפילו אם יש שטר[1].

ר"ת,רמב"ן,רשב"א: מדובר בשטר התחייבות, ובהו"א של הגמ' (לפני שהגמ' העמידה בשטר) מדובר בהודאה בע"פ ולא בהתחייבות, שהרי אי אפשר להתחייב בדברים בעלמא. רא"ש – ובשטר אפשר למרות שלא היה קנין, בגלל שהואיל וטרח לכתוב שטר גמר ומשעבד נפשיה. אפשר להתחייב בשטר וא"א להתחייב בע"פ (ללא קנין).

רמב"ם,שו"ע: מדובר בהתחייבות בעל פה באומר "הריני חייב מנה בשטר", ובהו"א מדובר בהתחייבות בעל פה כשאינו אומר "בשטר". אפשר להתחייב בלא קנין אפי' בע"פ (וכשמתחייב בע"פ צ"ל "אתם עדי"). אך הרמב"ם והשו"ע מסייגים שדוקא כשמתחייב ללא תנאים אמנם המתחייב בתנאי צריך קנין גם לשיטתם.

ר"ן,ש"ך: הבינו שטעם הרמב"ם הוא שיותר קל להתחייב מאשר להקנות חפץ, ולהתחייב אפשר בדברים בעלמא בלא קנין. הר"ן הקשה מכמה מקומות בש"ס שרואים שא"א להתחייב ללא קנין, לדוגמא ערב מתחייב רק בההיא הנאה, וכן הגמ' אומרת שש"ח המקבל עליו אחריות כשואל זקוק לקנין, ולגבי ערב יישב הר"ן שאכן אין צורך בקנין ודברי הגמ' שהעמידה שם בקנו מידו הם לאו בדוקא אלא שזוהי ההקנאה השכיחה. הש"ך יישב ע"פ דברי הרמב"ם שאפשר להתחייב בלא קנין דוקא במקרה שאין תנאי, אך בערב ושואל (מתחייב אם יהיה נזק) ההתחייבות תלויה בתנאי ולכן צריך קנין. הש"ך התקשה שבשו"ע יש סתירה, לפי שכאן פסק כרמב"ם שאפשר להתחייב ללא קנין ואילו בסימן ס,ו כתב שהמתחייב בדשלב"ל חייב דוקא אם עשה קנין. התומים והנתיבות שם יישבו שדשלב"ל נחשב כתנאי, ואין לך תנאי גדול מזה – אם יבוא לעולם – ולכן צריך קנין.

הנתיבות כתב שבלשון הודאה כולם יודו שמתחייב בלשון קנין מטעם אודיתא, אך כאן שאומר "חייב אני" זו לשון התחייבות ולא לשון הודאה[2]. והנוב"י כתב שהודאה זה הקנין הגדול שבכל הקניינים ומועיל אף לדבר שאינו נקנה בשום קנין, כמוכח מנכסי איסור גיורא.

קצות: גם לדעת הרמב"ם אי אפשר להתחייב ללא קנין, וטעם הרמב"ם כאן הוא שאמירתו היתה בלשון הודאה וא"כ הרי שנעשה קנין אודיתא. בכך הקצות מיישב את קושיות הר"ן ואת הסתירה שבשו"ע, שכן בשאר המקומות מדובר על התחייבות שאינה בלשון הודאה ולכן יש צורך בקנין. אמנם קשה מלשון הרמב"ם והשו"ע שכתבו כאן "חייב עצמו כמו שישתעבד הערב", אך גם הש"ך עצמו כבר הסביר שאין כוונתו לדמות לגמרי אלא רק להוכיח שהסוגיא עוסקת בהתחייבות ולא בהודאה כדעת רש"י, והוכיח כן (כפי שהוכיח הרי"ף) מכך שהסוגיא מדמה זאת לערב.

סמ"ע,ש"ך: תמהו מדוע השו"ע והרמ"א לא הביאו דעות החולקים, שכן דעת רוב הפוסקים.

לסיכום, יש שתי נפקותות בין הרמב"ם לחולקים: א. לדעת הרמב"ם אפשר להתחייב ללא קנין (לפי הקצות דוקא באודיתא). ב. כשאומר "בשטר" אינו זקוק אפילו לומר אתם עדי, ולדעת שאר הראשונים רק אם נותן שטר בפועל אינו זקוק לכך.

א. כתב בשטר: ב"ח: מועיל דוקא אם כתב בכתב ידו או חתם.

ש"ך: לאו דוקא, שהרי עדי מסירה כרתי.

ב. כוונתו שאין עדי חתימה אולם יש עדי מסירה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. כך נקטו האחרונים בדעתו, ולכן הקשה התומים על רש"י מהסוגייא של שטרי אקנייתא ששם מבואר ברש"י שאפשר להתחייב בשטר. הרב פז ערער על כך, ואמר שגם רש"י מודה שאפשר להתחייב בשטר, אלא שסוגייתנו עוסקת בהודאה.
  2. משמע מלשונו שאודיתא הוי קנין, אולם במקור חיים כתב הנתיבות שאין זה קנין אלא הודאה ולכן לא יועיל באיסורים (וכן דעת הט"ז – ראה בקצות סי' קצד,ג)