פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט נא א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט נא א

סעיף א[עריכה]

עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה (בלא קנין) (טור), מצטרפים (כאמימר בב"ב קסה,א). ואם אמר זה שלא כתב עדותו: אני קניתי מידו על דבר זה ולא בא המלוה ולא שאל ממני לכתוב, שניהם מצטרפים לעשות המלוה בשטר, ואינו יכול לומר: פרעתי (רמב"ם). ואם אותו שמעיד על פה אומר: בפני נמסר השטר, הוי כשטר גמור לגבות בו ממשעבדי (רא"ש). הגה: ודוקא דיכולין למימר שנמסר גם כן לפני עד החתום, דהוי שני עדים דמסירה, אבל אם לא נמסר רק בעד אחד (ב"י בשם הרא"ש), אפילו היו כאן ב' שטרות שכל אחד חתום עליו עד אחד, ונמסר רק לפני עד אחד, אינן מצטרפין לטרוף ממשעבדיא (טור).

גמרא: עד אחד בכתב ועד אחד בע"פ, לדעת אביי פסול ולדעת אמימר כשר. פוסקים – הלכה כאמימר. כמבואר בסיכום על הסע' הבא, לדעת הירושלמי מדובר דוקא ביש שני עדים בשטר אלא שהצליחו לקיים רק אחד מהם, והשאילתות העמיד כן גם בבבלי, אולם לדעת הרמב"ם, הרא"ש, הרשב"א והשו"ע הבבלי חולק.

רשב"ם: לאמימר גובה ממשועבדים ולאביי מבני חורין.

רוב הראשונים,שו"ע: לאמימר גובה מבני חורין ולאביי לא גובה כלל. הנפק"מ לדעת אמימר היא שאי אפשר לטעון כנגדו להד"ם, ולגבי טענת פרעתי, הדבר תלוי במחלוקת המובאת בסעיף הבא.

כשהעד שבע"פ מעיד שהיה קנין: רמב"ם,שו"ע: הוי כשטר ואינו יכול לומר פרעתי. הטור גרס הוי כשטר גמור ומשמע גם לענין לטרוף מלקוחות, אמנם הב"י גרס כפי שכתבנו, ולפי"ז ביאר בכס"מ ובב"י שאינו יכול לטרוף מלקוחות, אמנם בב"י הוסיף שאפשר גם לפי גירסא זו לפרש כטור.

סמ"ע: כוונת הרמב"ם והשו"ע כטור. אחרת קשה מסי' לט,א שכתבו שאם עשו קנין גובה ממשועבדים אפי' ללא כתיבת שטר, ודחוק לומר שכאן מדובר שרק העד שבע"פ ראה הקנין. עוד קשה, לדעת הרמב"ם אפי' בע"א בכתב א"א לומר פרעתי כמבואר בסעיף הבא, וא"כ מה בא לחדש כאן שעוד נוסף עד בע"פ.

ש"ך: כוונתם כהסבר הכס"מ. ולא קשה מסי' לט כיוון שכאן מדובר שרק העד שבע"פ ראה הקנין, והכס"מ בעצמו תירץ כך ולא ראה בכך דוחק. ולגבי החידוש לעומת הסעיף הבא, כאן בא ללמדנו עיקר דין צירוף[1].

לכאורה המחלוקת בין הש"ך לסמ"ע אינה להלכה אלא רק באוקימתא, ולהלכה לכו"ע אם ידוע שהיה קנין גם בפני העד שבכתב אפשר לגבות ממשועבדים, אחרת לא.

כשהעד שבע"פ מעיד שנמסר בפניו: רא"ש,שו"ע: הוי כשטר גמור וטורף מלקוחות.

א. ידוע שנמסר רק בפני עד אחד: טור,רמ"א – לא גובים ממשועבדים. טור,סמ"ע – וגם לגבי גבייה מבני חורין יש להסתפק.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. יש להוסיף שיש נפק"מ בכך שנוסף כאן העד שבע"פ, והיא שאינו יכול לטעון להד"מ, ואילו בסע' ב נאמן בשבועה בטענת להד"מ. יתכן שזוהי כוונת הש"ך, וזהו הדין הבסיסי היוצא מכך שיש צירוף.