פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט נא ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
הוציא עליו שטר חוב בעד אחד, וטוען הלוה: פרעתי, הרי זה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע, ומשלם. טען ואמר: ישבע לי שלא פרעתי, הרי זה נשבע. אבל אם טען: לא לויתי, הרי זה נשבע להכחיש את העד, ונפטר (רמב"ם). וי"א שגם אם טען: פרעתי, נאמן בשבועה (רשב"א).
עד אחד בשטר: ירושלמי,שאילתות[1],ראב"ד: אינו נחשב כלום, והטוען כנגדו להד"ם או פרעתי נאמן בהיסת. והטעם הוא שנאמר "מפיהם" ולא מפי כתבם. הרא"ש, הרמב"ם והרשב"א סוברים שהבבלי חולק על הירושלמי, כיוון שבדיון לגבי ע"א בכתב וע"א בע"פ לא ציינה הגמרא שמדובר דוקא כשבאמת יש שני עדים בשטר אלא שהצליחו לקיים רק אחד מהם, כפי שהעמיד הירושלמי. והשאילתות פירש שבכך מדובר גם בבבלי אף שלא צויין זאת בפירוש.
רמב"ם: נחשב כעדות ע"א והטוען להד"ם חייב שבועת ע"א, ואף יש חזקת שטרך בידי ולכן הטוען פרעתי חייב משום משאיל"מ[2]. המ"מ תמה מדוע יש חזקת שטרך בידי הרי לא גובה ממשועבדים וא"כ דינו ככת"י, והב"י ביאר שעדיף מכת"י כיוון שכת"י לא נתפס אצל אנשים כשטר מחייב אלא מטרתו רק לזכרון דברים, משא"כ בשטר עם ע"א שהלכו והחתימו מישהו מהשוק, נתפס כשטר ממש, ולכן לא יפרע בלי לקחתו.
רשב"א: נחשב כעדות ע"א והטוען להד"ם חייב שבועת ע"א, אך אין בשטר כזה חזקת שטרך בידי ולכן הטוען פרעתי נאמן בהיסת.
שו"ע: סתם כרמב"ם וי"א כרשב"א.
ש"ך: כרשב"א.
קיימו רק אחד מעדי השטר: נתיבות מו,סק"ו: תלה דין זה במחלוקת הרמב"ם והרשב"א, שלפי הרשב"א גם בכך אינו חושש לקחת השטר כל עוד קיימו רק עד אחד[3], ונתן טעם נוסף לפטור, שעד אחד מחייב שבועה רק כאשר עצם טענתו היא ממונית, אך כאן אף שני עדים המעידים שלווה בשטר נאמנים לחייבו רק בגלל צירוף חזקת שטרך בידי מאי בעי, אך עצם טענתם בלבד עדיין אינה מחייבת ממון, ולכן עד אחד אינו מחייב שבועה, וממילא לא אומרים משאיל"מ.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ דברי הירושלמי והשאילתות הובאו ברא"ש על הסוגיא של עד אחד בכתב ועד אחד בע"פ (ב"ב קסה,א).
- ↑ בגלל החזקה אינו יכול לטעון פרעתי, כפי שהיה יכול לטעון כנגד עדים המעידים בע"פ שלווה, ואינו נפטר במיגו דלהד"ם משום משאיל"מ (אם היה טוען להד"ם היה חייב שבועת ע"א, וכל עוד לא נשבע הריהו כשני עדים המעידים שלווה).
- ↑ אמנם יש מקום לחלק, שכאן הואיל ומודה שהחתימות אמיתיות עליו לחשוש שבעתיד יקיים גם את החתימה השנייה, וכעי"ז ראה ש"ך בסימן נו,ד שהטוען פרוע ושליש טוען שלא נפרע, לדעת הש"ך השליש נאמן (שלא כבעה"ת והשו"ע) והטעם לכך הוא שהואיל והלווה מודה שיש ביד השליש לקיים – ודאי התכוון להאמינו.