פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט נו ה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט נו ה

סעיף ה[עריכה]

שליש שהושלש שטר בידו שיפרענו ביום פלוני, ועבר הזמן, וטוען הלוה שפרעו בזמנו, או שמת הלוה הרי הוא בחזקת שאינו פרוע ומחזירו למלוה. ואם מת הלוה, לא יפרע אלא בשבועה, כדין הבא ליפרע מן היתומים. מי שחייב עצמו בשטר בקנין לחבירו, והפקידו החייב ביד אחר בסתם, ומת המפקיד, ה"ז לא יתננו למלוה וגם לא יחזירנו ליורשי לוהא (בעה"ת).

א. הפקיד שטר התחייבות בסתם: הטור נימק דין זה בשני טעמים. ראשית, יתכן שמא לווה בו ופרעו ואז הפקידו. שנית, יתכן שלא התכוון להתחייב בו, ולכן הפקידו ולא נתנו לזה שנתחייב לו. הש"ך הקשה על הטעם השני, שהרמב"ם כתב שהכותב שטר חוב על עצמו ונתנו בסתם לידי שליש אין שטר זה כלום, וסייגו הרא"ש בתשובה שהיינו דוקא בשטר חוב שמא כתב ללוות ולא לווה אבל במתנה בקנין ברגע הקנין זכה המקבל, ואין צורך שהשטר יגיע לידי המקבל (וכן דעת רוב הפוסקים, דלא כרי"ף). ויישב הש"ך ששם מדובר שעדי הקנין לפנינו וידוע שהקנה בסתם ולא התנה עימהם שלא יתנו השטר לידו, ולכן אנו אומרים שדעתו היתה להקנות מיד, אבל כשאין עדי הקנין לפנינו אנו חוששים שאמר להם לא לתת לזה שנתחייב לו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.