פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סו יט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יט[עריכה]
ראובן שהיה לו שטר חוב על לוי, ואמר ליה: מנה יש לי בידך בשטר תנהו לשמעון, במעמד שלשתן, קנה שמעון אף על פי שלא נתן לו השטר, ונשתעבדו לו הלקוחות כמו שנשתעבדו (לראובן) אלא שאין שמעון הזוכה יכול להוציא גוף השטר מיד המלוה, אלא שמעון תובע ללוה, ואם יכפור או שהוצרך לגבות מהמשועבדים, בית דין כופין למלוה להוציא השטר, ודנין על פיו. ואם פרע הלוה לשמעון הזוכה, מוציאין גוף השטר מיד המלוה ומחזירין אותו ליד הלוה (בעה"ת).
הקנה מִלווה בשטר במעמ"ש: (במעמד הלווה, המלווה והקונה)
בעה"ת,שו"ע: נחשב שיש בידי הקונה מלווה בשטר אלא שהמוכר לא חייב לתת לו את השטר. לכן הוא גובה מלקוחות וכן אין הלווה יכול לכפור, ואם הוא כופר אנו כופים את המוכר להראות את השטר כדי לא לכבוש את העדות.
ש"ך: נחשב שיש בידו מלווה בע"פ, ולכן אינו גובה מלקוחות וכן הלווה נאמן לכפור ואין כופים את המוכר להראות השטר, אמנם יכול עדיין המוכר להקנות לו את השטר בכתיבה ומסירה ואינו נחשב כשטר פרוע. ואע"פ שבד"כ לאחר המחאה אין לממחה כלום על הנמחה, כאן כיוון שהשאיר הממחה את השטר בידו מסתמא הניחו על דעת שלא יתבטל עד שיפרע בברור. עיין הרחבה בסע' כט.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.