פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סו כו

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט סו כו

סעיף כו[עריכה]

י"א שאם כתב לוה למלוה: משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך, ומכרו למי שהיה נולד בשעת הלואה, שוב אינו יכול למחול (ראב"ד,שו"ת רשב"א). ויש אומרים שאף על פי כן יכול למחולא (רמב"ן,רא"ש[1]). הגה: י"א הא דמוכר שטר חוב יכול למחול, היינו שהמוכר לא היה חייב ללוקח, או שיש לו במה לפרוע. אבל אם היה חייב לו ואין לו במה לפרוע, שמעכשיו הלוה משועבד ללוקח, כמו שיתבאר לקמן סימן פ"ו, אינו יכול למחול (מרדכי פ"ב דכתובות אות קמב וס"פ האשה שנפלו). ויש חולקיןב (רמב"ן תוספות והרא"ש ע"ל סי' פ"ו). ואם הקנה לו החוב עצמו אגב קרקע, יש אומרים דאינו יכול למחול, וי"א דיכול למחול (מרדכי פ' הכותב שתי הדעות). וי"א דאין כאן קנין כלל, דאינו נקנה באגב ולא בחליפיןג (בית יוסף לדעת הרמב"ם) וע"ל סימן ר"ג סעיף ט'.

א. משתעבדנא לך ולכל דאתא מחמתך:

ראב"ד,שו"ת רשב"א: המוכר לא יכול למחול. ראייתם מגיטין יג,ב שבהו"א הגמרא כותבת שהטעם שמעמ"ש מועיל הוא שהרי זה ככותב מראש משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך, משמע שהוא משועבד לבאים אחריו כאילו הלווה ישירות להם.

רמב"ן,רא"ש: יכול למחול.

שו"ע: י"א כרשב"א וי"א כרא"ש.

סמ"ע: כרשב"א.

ש"ך: כרא"ש.

ב. כשהמוכר היה חייב ללוקח: מרדכי: אם המוכר היה חייב ללוקח ואין לו ממה לפרוע אינו יכול למחול כיוון שהלווה כבר היה משועבד ללוקח מדר' נתן. הש"ך כתב שמדובר דוקא במקרה שהיה חייב לו עוד לפני מכירת השט"ח וכן שלא נתן את השט"ח כפרעון על חובו (אלא מכרו לו ונוצרו כאן שני ערוצים שדרכם חייב לוי לראובן, הראשון דרך שדר"נ והשני דרך השטר[2]), אך אם מתחייב לו רק כתוצאה מהמכירה או אם נתן את השטר כפרעון יכול למחול אף אם אין לו ממה לפרוע.

רמב"ן,רא"ש[3]: יכול למחול.

רמ"א: הביא כאן את שתי הדעות.

ש"ך: פסק כמרדכי. וכתב שכן פסק השו"ע בסי' פו,ה שבשדר"נ אין שמעון יכול למחול ללוי וכן סתם הרמ"א שם ולא השיג.

ג. הקנאת חוב באגב: רמב"ם,שו"ע רג,ט,ש"ך: לא מועיל.

מרדכי: מועיל, וי"א שהמוכר לא יכול למחול וי"א שיכול.

רמ"א: כאן הביא את שתי הדעות, ובסימן רג,ט לא השיג. הש"ך כתב שצ"ע מדוע הרמ"א הביא כאן שתי הדעות ואילו בסימן רג,ט לא השיג, ומ"מ כתב שיש לפסוק ע"פ סתימתו שם.

הקנאת עיסקא באגב: קצות – אפשר להקנות אפילו את חלק המלווה באגב כיוון שנחשב קצת כפקדון, וכיוון שכן המקנהו באגב אינו יכול למחול. הוכחתו היא מדברי הנ"י בשם הרא"ה בסוף פ' הגוזל קמא שהעמיד את הסיפור של רב פפא (שהקנה באגב תליסר אלפי זוזי) בעיסקא.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. דברי הראב"ד הובאו ברא"ש על כתובות פו,א (וכן בנ"י בב"ב סט,א) ושם חלק עליו.
  2. הבהרת המקרה: לוי לווה מאה ₪ משמעון בשטר, אח"כ שמעון לווה מראובן מאה ₪ ואח"כ מכר לו את השטר שעל לוי תמורת שמונים ₪ נוספים. ראובן זכאי כעת לגבות מאה ₪ מלוי בגין שטר החוב ומאה ₪ נוספים זכאי לגבות משמעון עבור חובו, ואותם זכאי לגבות גם מלוי מדין שדר"נ (אך אז לא יוכל לגבות ממנו גם את שטר חובו כיוון שכבר פרע חובו).
  3. המרדכי והרא"ש על כתובות יט,א