פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סו מ

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט סו מ

סעיף מ[עריכה]

אם היה שומר שכר עליהם, ונגנבו או אבדו, אפילו בפשיעה, פטור מלשלם, אבל מפסיד שכרו עד שישבע ששמר כראוי (רי"ף,רא"ש). (וכל שכן ששומר חנם פטור מפשיעה). ויש מחייבים בפשיעה (רמב"ם). והסברא הראשונה היא עיקר, דפטורים על שטרות אפילו בפשיעה; אבל אם הזיק בידים, כגון שהשליכו לנהר או כדומה, חייבא (טור בשם הרי"ף והרא"ש ועיין בב"י). ואם קנו מידו שיתחייב בדין השומרים, חייבב (ב"מ נח,א) (ועיין לקמן סימן צ"ה וסימן ש"א ס"ד).

פשיעה: רמב"ם,רש"י: חייבים, פושע הוא מזיק. ראיה – לגבי ש"ח נאמר במשנה שאינו נשבע, ולא נאמר שאינו משלם. דחיית הרמב"ן: המשנה כתבה רק מה שנזכר בתורה, ובש"ח לא נזכרו תשלומים.

רי"ף,רא"ש,ראב"ד,רמב"ן,רשב"א: פטורים. ראיה א – פשיעה בבעלים פטור למרות שמזיק בבעלים חייב, א"כ פושע אינו מזיק[1]. ראיה ב - רואים בב"ק צג,א שבצדקה פטור אפילו בפשיעה[2].

שו"ע: פטורים ויש מחייבים.

רמ"א,פנ"י: פטורים.

ש"ך: חייבים.

זכרון יוסף,שב יעקב: ספיקא דדינא ואין מוציאים מהמוחזק.

נתיבות שא,א: גם למחייבים - רק מי שקיבל לשמור ופשע נחשב מזיק, אבל אדם אחר או שומר שלא עשה משיכה לא, שהרי אפילו הפורץ גדר בפני בהמת חברו פטור. וגם לפוטרים - דוקא כשנתרשל בשמירה, אבל אם הניחו ברה"ר שהוא מקום הפקר הנחשב אבדה מדעת, הוי מזיק גמור.

א. שומר בבעלים שמסר לשומר: מהרי"ק: פטור.

שו"ת הרא"ש: חייב, דהוי כאילו השליכו לנהר.

ד"מ סי' שא: הרא"ש עסק בשומר שמסר לשומר, וחולק על המהרי"ק. וברמ"א שא,א פסק: חייב ויש חולקים.

ש"ך: הרא"ש עסק בנתן לשני לגמרי, ובמסר לשמור מודה למהרי"ק (שהרי כתב בפרק המפקיד ששומר שמסר לשומר, אפילו פשיעה לא הוי).

נתיבות: אינם חלוקים. ברא"ש כתוב בפרוש שמסר לשמור, אך הוא עסק במקרה שקיים חשש שעדיין החפץ נמצא בידי השני, ובמקרה כזה נחשב הראשון מזיק, כיון שעשה מעשה בגוף החפץ וע"י מעשה זה אבד. אמנם המהרי"ק עסק במקרה שידוע שנאנס אצל השני, וא"כ לא ע"י מעשה של הראשון אבד, אלא ממילא, ולכן אינו נחשב מזיק.

ב. קנו מידו: ב"י,ש"ך: מדובר דוקא על ש"ש המתחייב בתשלומין, אך ש"ח אינו יכול להתחייב בשבועה. הש"ך הסביר שכוונתו שדוקא בתשלומים אפשר להתחייב ולא בשבועה משום שהוי קנין דברים, ולכן גם ש"ח יכול להתחייב בתשלומים ומאידך ש"ש אינו יכול להתחייב בשבועה.

ד"מ,סמ"ע,נתיבות: גם ש"ח יכול להתחייב בתשלומים ובשבועה. הנתיבות מבאר שהקנין הוא על התשלומים - הוא מתחייב לשלם אם לא ישבע.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. דחיית הש"ך: תשלומים על פשיעה נלמדים מסברא ואינם זקוקים לפסוק, ואין פסוק שבא למעט קרקעות במפורש אלא שהפסוק בא ללמדנו את שאר חיובי שומרים, ומכלל ופרט וכלל אנו למדים שקרקעות אינם בכלל, ולכן אין חייבים בקרקעות בגניבה ואונסים שלימדנו פסוק זה, אך על פשיעה הנלמדת מסברא חייבים, משא"כ פשיעה בבעלים שיש פסוק שמטרתו למעט מתשלומים וא"כ הוא מוסב אף על פשיעה. דחיית הנתיבות: מסתבר להעמיד את המיעוט של קרקעות וכו' רק לגבי השבועה שהיא נכתבה בפסוק (של ש"ח), ולא לומר שבא למעט גם תשלומים בפשיעה, כי מאחר שקיבל שמירה ופשע הוי מזיק. אמנם לגבי פשיעה בבעלים יש גז"כ שבפרוש פוטרת אף מפשיעה.
  2. דחיית הש"ך: שאני צדקה שהמיעוט הוא מ"לשמור - ולא לחלק" נמצא שאין לו כלל דין שומר משא"כ שטרות וכד' שהתמעטו מתשלומין. דחיית התומים: שאני צדקה שגילתה התורה דהוי ממון שאין לו תובעים.