פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סז כב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כב[עריכה]
אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקעא, ואפילו קרקע כל שהוא סגיב (משנה בשביעית י,ו), ואפילו אין לו אלא עציץ נקוב מונח על גבי יתידות באויר, אע"פ שאין מקום היתידות שלו, סגי; אפילו אין ללוה כלל, ויש לחייב לו או לערב, או למי שחייב לו, כותבין. ואפילו אין לזה ולא לזה, ויש למלוה או למי שחייב לו, מזכהו אפילו על ידי אחר (גיטין לז,א), ואפילו שלא בפניוג (רא"ש). הגה: מיהו אם הלוה לפנינו וצווח: איני רוצה לזכות בקרקע של אחרים, אין מזכין לו לאדם בעל כרחו (ר"ן פ' השולח).
א. הטעם שלא תיקנו כשאין קרקע: רש"י נימק שבמילתא דלא שכיחא לא עושים חכמים תקנה. ור' שמשון (במסכת שביעית) נימק שכשיש בידו קרקע נחשב יותר כגבוי ועומד ביד ביה"ד. וכתב הר"ן שנפק"מ בין הטעמים אם היתה לו קרקע בשעת כתיבת הפרוזבול ומכרה קודם השמיטה, שלפי רש"י מועיל וכותבים ולפי ר' שמשון לא.
ב. הטעם שמספיק כלשהו: רש"י: אפילו מקרקע קטנה יכול לפרוע חוב גדול, כמעשה דקטינא דאביי (כתובות צא,ב).
רשב"ם: אין אונאה לקרקעות, ולכן קרקע כלשהי שווה ככל החוב. התוס' לשיטתם הקשו שאע"פ שאין להם אונאה מ"מ ביטול מקח יש להם (בפי שניים).
ג. שלא בפניו: הרא"ש נימק שהקילו בפרוזבול שאע"פ שחוב הוא לו יכול לזכותו, ואילו הר"ן כתב שמכאן נראה שכל שהדבר עצמו זכות אע"פ שנמשך ממנו חוב שיתר על הזכות זכה, ובהסברו השני כתב כרא"ש.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.