פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט ס א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט ס א

סעיף א[עריכה]

הבא לגבות חובו בשטר מהלוה, ולא הספיק כל הנמצא לו כנגד שטר חובו, ה"ז טורף מקרקעות שהיו לו בשעה שלוה מזה ומכרם או נתנם אח"כ. אבל קרקעות שקנה אחר שלוה מזה ומכר או נתנם, אינו טורף מהםא. ואם כתוב בשטר שהוא משעבד לו נכסין דקנינא ודאנא עתיד למקני, גובה גם מהם. אבל המטלטלין אין עליהם אחריות; אפילו מטלטלים שהיו לו בעת שלוה, שמכרם או נתנם לשעתו, אין בעל חוב טורף אותם. ואם כתוב בשטר שהוא משעבד לו מטלטלי שיש לו אגב מקרקעי דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי (ע"ל סימן קי"ג ור"ב), ה"ז טורף מהמטלטלים שהיו לו כשלוה, כשם שהוא טורף מקרקעות. ואם כתוב בשטר ששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי דקנינא ודאנא עתיד למקני דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, טורף אף ממטלטלים שקנה אחר שלוה ומכרם או נתנם, כשם שהוא טורף מהקרקעות, זהו דין הגמרא (ב"ב קנז,ב). ועכשיו אף על פי שנהגו לכתוב בכל השטרות שהוא משעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי, נהגו שאינו טורף מהמטלטלים שמכר או נתן או משכן, מפני תקנת השוקב. ואפילו למנהג זה, אם היה ללוה שטר חוב על אחד ומכרו, בעל חוב גובה ממנו, דלא שייך בשטרות תקנת השוק, דלא שכיחג. וכן אם נתן כל נכסיו לאחר ולא שייר לעצמו כלום, אומדנא דמוכח הוא שלהבריח עשה, ולא שייך ביה תקנת השוק (שו"ת רא"ש). (ועיין לקמן סימן צ"ט סעיף ו').

א. אחריות "דאיקני": רמב"ם[1],שו"ע: לא אומרים על-כך אחריות טעות סופר, במקרה שלא נכתב.

רשב"א,ריטב"א,רמ"א: אומרים אחריות ט"ס. ריטב"א,רמ"א – אא"כ כתוב בשטר שיעבוד נכסים ובכ"ז השמיט "דאיקני".

ש"ך: הכריע שבמלווה בשטר אומרים אחריות ט"ס ובמלווה ע"פ לא.

לשעבד דשלב"ל: ב"ב קנז: בעי שמואל דאיקני וקנה מהו [רשב"ם - מי שאני שעבוד מקנין]. להלכה שעבוד שאני ומועיל.

כשלא כתב דאיקני: ר"י מיגש,רמב"ם,שו"ע קיב: מה שיקנה לא משתעבד.

רשב"א,רמ"א קיב: משתעבד כיוון שאומרים אחריות ט"ס. ריטב"א,נ"י,רמ"א – אומרים כן דוקא כשלא כתב כלל השיעבוד, ולא כשכתב השיעבוד והשמיט "דאיקני".

חזרה משיעבוד דשלב"ל: רמב"ן: אינו יכול לחזור אפי' לפני שבא לעולם.

רשב"א,נ"י[2]: יכול לחזור קודם שבא לעולם, אך אחר שבא לא.

רמ"א סי' קיב: הביא שתי הדעות[3].

ע"ש: מסתבר כנ"י, שהרי גם לשעבוד אין מקום לחול כמו במכר. הש"ך דחאו שהרי גם הנימוק"י מודה שלאחר שבא לעולם לא יכול לחזור כדמוכח בגמרא, וא"כ ודאי ששעבוד שאני מקנין.

ש"ך: העיקר כרמב"ן. מסברא ומגמרא. מסברא, היאך יוכל לחזור הרי הלווה לו על דעת שישתעבדו נכסיו וכעת יפסידו. מגמרא, בב"ב קנז פשטו שאפשר לשעבד מכך ששטרי חוב מאוחרים כשרים ואם לא היה אפשר לשעבד היה חשש שיגבה מקרקעות שקנה לאחר שלווה. אם נאמר שאפשר למחול שוב יחזור החשש ועלינו לפסול שטרות מאוחרים.

ב. המנהג: שו"ת רא"ש,שו"ע: נהגו שגם אם שיעבד מטלטלין אגב קרקע אין גובים מהמטלטלין משום תקנת השוק. בזמן הגמ' לא היה שכיח לשעבד באופן זה, אך משהתרגלו לכתוב כן בכל השטרות בטלה תקנת השוק ולכן צריך לתקן מחדש שאף שיעבוד כזה לא יועיל.

ש"ך: שאר הפוסקים לא הזכירו מנהג זה וגם נראה שהרא"ש כתב כן דוקא לגבי הארץ ההיא שנהגו שם כך, ואף שם הוא היה מסופק אם אכן זהו המנהג, וכתב שאם אי אפשר לברר המנהג יש להעמיד הדבר על דין תורה, ונראה שאף השו"ע כתב כן דוקא לגבי המקומות שלו שנהגו כך, אולם בכל מקום שאין מנהג ברור כן אין לזוז מדין תורה.

סמ"ע – למרות המנהג ממשיכים לכתוב בשטר שמשעבד לו מטלטלין אגב קרקע, כיוון שזה מועיל לגביית שט"ח ולגבייה ממבריח וכן לגבייה מבע"ח מאוחר שקדם וגבה (עיין בהמשך שהש"ך חולק בבע"ח מאוחר).

תקנת השוק במתנה: רא"ש,שו"ע: כתבו לגבי גבייה ממשועבדים שיש תקנת השוק גם במתנה, ולכן אין גובים ממטלטלין שניתנו במתנה.

רשב"א: כתב לגבי המקבל חפץ גזול שאין תקנת השוק במתנה ועליו להשיב את החפץ לנגזל ללא תמורה.

ב"י,ד"מ: הבינו שנחלקו ולדעת הרא"ש גם במתנה יש תקנת השוק ולדעת הרשב"א לא.

ש"ך: לא נחלקו אלא כאן לענין גבייה ממשועבדים יש תקנת השוק גם במתנה, ולענין המקבל חפץ גזול אין תקנת השוק.

תקנת השוק בבע"ח מאוחר שקדם וגבה: ב"י,סמ"ע: אין תקנת השוק לבע"ח מאוחר שקדם וגבה, אלא הבע"ח המוקדם חוזר ומוציא ממנו אפי' מטלטלין שגבה.

מבי"ט,ש"ך: יש תקנה ולא גרע ממתנה. כמו שבמתנה אנו אומרים שאי לאו דהו"ל הנאה מיניה לא יהיב ליה מתנה, כך גם בפריעת חוב יש לומר שהיתה לו הנאה תחילה בכך שהלווה לו.

ג. שעבוד שטרות באגב: ש"ך – משמע מדברי הרא"ש והטושו"ע כאן שאפשר לשעבד שטרות אגב קרקע, ובשו"ת הרשב"א חולק ותימה שלא הביאו הב"י, ולקמן סי' סו סקכ"ו כתבתי שנראה לי כרשב"א ומ"מ צ"ע כיוון שהאחרונים כאן הביאו דברי הרא"ש בסתם.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. הלכות מלווה ולווה יח,א.
  2. ב"ב כד,א
  3. וכן בסי' רט, ואמנם מלשון הרמ"א שם משמע שלדעת הנ"י א"א כלל לשעבד דשלב"ל אך מעיון בדברי הנ"י עצמו מבואר כפי שכתבנו, וכן ביאר הסמ"ע בסי' ס,סק"ב את דברי הרמ"א הללו.