פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עב טו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טו[עריכה]
כל היכא שהמלוה צריך לישבע שאינו ברשותו, אפילו שאמר: הריני משלם כפי שתבע הלוה ואיני נשבע, אין שומעין לו, דחיישינן שמא עיניו נתן בו (ב"מ לד,ב). ואם היה דבר שכל מינו שוה ומצוי בשוק לקנות כמותו באותן הדמים שרוצה לשלם, הרי זה משלם ואינו נשבע (רמב"ם). במה דברים אמורים, כשהשבועה מוטלת על המלוה לבד ואין על הלוה שום שבועה. אבל בזמן שהלוה נשבע כמה היה שוה, כדי ליטול או ליפטר, אז לא ינצל המלוה לעולם מלישבע שאינו ברשותו, (ואפילו מאמין הלוה למלוה) (ר"ן פ' הדיינים), אפילו אם ירצה לשלם והוא דבר המצוי לקנות, דחיישינן שמא יוציא את המשכון אחר שבועת הלוה, ונמצא שם שמים מתחלל (בעה"ת).
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.