פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עג ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח[עריכה]
הנשבע לחבירו לפרעו ביום פלוני, והגיע הזמן והמלוה איננו בעיר, הוא פטור עד שיבא המלוה או שלוחוא; אבל צריך שיהיו המעות בידו באותו יום, ואינו רשאי להוציאם (שו"ת רשב"א). הגה: והני מילי שנפטר כשאין המלוה בעיר, היינו דוקא כשלא היה המלוה דר במקום שהיה דר תחלה כשנשבע הלוה, או יצא משם, אבל אם הוא בעיר שהיה תחלה כשנשבע הלוה, צריך להוליכו אחריו, כי אדעתא דהכי נשבע תחלה (מהרי"ק שורש י"ז). וי"א דאפילו אם עקר דירתו ממקום למקום, אם אינו רחוק מן הלוה יותר מתחלה, צריך להוליכו אחריוב (מהרי"ק שורש קי"ב). מי שנשבע ליתן נדוניא לחתנו, ובתוך זה הרגיל קטטה עם בתו, ויש לחוש שירגיל יותר אם יתן לו, אין צריך ליתן לו (טור אה"ע סימן נ"ב). מי שנשבע לשלם לחבירו אף על פי שלא היה חייב לשלם לו, מכל מקום חייב לשלם מכח שבועתוג (תשובת הרא"ש כלל ס"ח סימן י"א וריב"ש סימן שמ"ד). ועיין לקמן סימן צ"ז סעיף ט"ו וסעיף ל' ולקמן סימן ר"ט סעיף ד'.
א. אשת ובני המלווה: רשב"א – אינו חייב לתת להם לפי שכשנותן להם אינו נפטר מהאחריות. ש"ך – ואם אשתו נו"נ חייב לתת לה למ"ד בסימן קכ שנפטר בכך.
ב. עקר דירתו למקום שאינו רחוק יותר: מהרי"ק,רמ"א: צריך להוליכו אחריו כדי לקיים שבועתו.
ש"ך: אינו צריך, ובפרט שקי"ל שלא עוברים על שבועה עד שיבטא בשפתיו, וא"כ השבועה מתייחסת רק למקום שנשבע עליו.
ג. כשהיה חייב קודם שנשבע: סמ"ע: אם מתבטל החיוב גם השבועה מתבטלת. הרא"ש והרמ"א עוסקים דוקא באדם שנשבע קודם שהתחייב.
ש"ך: אינה מתבטלת.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.