פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עד ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עד ד

סעיף ד[עריכה]

המלוה את חבירו לזמן, ובא הלוה לפרעו תוך הזמן בפרוטרוט, דינר דינר, יש אומרים שאין המלוה יכול לעכב ולומר: תן לי כל חובי בפעם אחת, דאף פרעון של דינר דינר נקרא פרעון, אלא שיש למלוה תרעומת עליו (ב"מ עז,ב). ומיהו אם משכן לו שדהו, או אפילו שתי שדות, אינו יכול לכופו שיחזיר לו חצי המשכונא בחצי המעות (רמב"ן). (וה"ה אם הגיע הזמן, א"צ לקבל פרעון בפרוטרוט) (מרדכי פרק האומנים).

פרוטרוט: ב"מ עז,ב: אמר רבא האי מאן דאוזפיה מאה זוזי לחבריה ופרעיה זוזא זוזא - פרעון הוי, אלא דאית ליה תרעומת גביה, דאמר ליה אפסדתינהו מינאי.

שו"ע: אפילו לכתחילה אין המלווה יכול לדחותו. בבה"ב כתב שהרי"ף לא הביא דין זה ויתכן שסבר שהוא רק בדיעבד, אולם ברא"ש הבין שודאי נאמר אף לכתחילה.

ש"ך,תומים,נתיבות: דוקא בדיעבד אם כבר קיבל המעות אינו יכול להחזירם ולומר לו שיהיו בינתיים באחריותו, אך לכתחילה יכול לדחותו. הש"ך כתב שכן מוכח מהרי"ף, מהרמב"ם ומהרא"ש. הרא"ש כתב שדין זה יכול להילמד ממה שנכתב בגמ' קודם לכן "מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם חמש מאות זוז - קנה, ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים", והרי אין מכאן ראיה על לכתחילה כי יתכן שמדובר דוקא בדיעבד. הרי"ף והרמב"ם לא הביאו את דינו של רבא, ולכן נראה שגם סברו שהדין נאמר רק בדיעבד וא"כ כבר יכול להילמד מההלכה הנ"ל.

כשהגיע הזמן: מרדכי,שו"ע,רמ"א – המלווה יכול לדחותו. קשה על סוגייתנו מע"ז ד,א: "משל לאדם שנושה משני בנ"א, אחד אוהבו ואחד שונאו, אוהבו - נפרע ממנו מעט מעט, שונאו - נפרע ממנו בבת אחת", משמע שיכול לדחותו. המרדכי תירץ שמדובר שם כשהגיע זמנו^[1].

במלווה בשטר: תומים: אינו יכול לפרוע בפרוטרוט כיוון שיכול המלווה לטעון שפוגם את שטרו.

מצוות הראי"ה: יכול. הוכיח כן מהמרדכי לגבי "הגיע זמן", שכן לפי התומים אפשר להעמיד את הגמ' בע"ז בשטר ולא תהיה ראיה לדינו של המרדכי.

כשמשכן שדה: רמב"ן,שו"ע: המלווה יכול לדחותו.

ש"ך: מדובר אפילו כשאינו אוכל מהפירות וא"כ ה"ה במשכן מטלטלין.

ט"ז: מדובר דוקא באוכל פירות, ובמטלטלין אינו יכול לדחותו אלא חייב להשיב לו מקצת מהמטלטלין כפי שנפרע.

יש להקשות מהסעיף הקודם, ששם משמע שתוך זמנו באתרא דלא מסלקי יכול לדחותו אפילו אם בא לפרוע הכל. הש"ך עצמו תירץ שכאן מדובר שלא קבעו זמן, וכתב שכך משמע בבעה"ת שממנו מקור דין זה. אמנם הטור העמיד שמדובר שקבעו זמן, ויישבו הש"ך שכאן שפורעו רק באופן חלקי יכול המלווה לדחותו אפילו אם אינו אוכל מהפירות, כיוון שיכול לטעון שרוצה להחזיק במשכון כדי שהלווה יהיה לחוץ לפרוע הכל. עוד כתב שאפשר להעמיד כאן באתרא דמסלקי. הט"ז השיג על הסברו בטור וכתב שמדובר דוקא באינו אוכל פירות, ואמנם כן גם דעת הש"ך עצמו בבאור הסעיף, אך מ"מ נראה שסובר להלכה גם כהעמדתו בטור שה"ה באינו אוכל פירות במקרה שקבעו זמן ועכשיו תוך זמנו, שהרי בסיום דבריו כתב הש"ך שאין חילוק בין קרקע למטלטלין.

הקובע זמן לפרוע בתשלומים ועברו הזמנים: ר"ש יונה,רעק"א – המלווה לא יכול לכופו לפרוע כעת הכל בבת אחת אלא יתנו לו זמנים מחולפים לפי ראות ביה"ד.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]