פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עה ז

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עה ז

סעיף ז[עריכה]

מנה לי בידך, אין לך בידי כלום; או שטען: יש לי בידך כנגדו כסות או כליםא, או שאמר: אמת היה לך בידי אבל אתה מחלתו או נתתו לי במתנה, כיון שכופר בכל, פטור משבועת התורה ונשבע היסת (תוספתא,רי"ף). ואפילו שנים מעידים שהלוהו, ואינם יודעים שפרעו, נאמן בשבועת היסת לומר: יש לי בידך כנגדן או מחלת לי (שו"ת רשב"א) (ועיין לקמן סימן פ"ז כל חלוקי שבועת היסת).

שבועת היסת: בשבועות מ,ב אמר רב נחמן שמשביעין אותו שבועת היסת, ללישנא קמא אפילו כשאין דררא דממונא וללישנא בתרא דוקא כשיש דררא דממונא. ר"ת כתב שמספק אין להשביע כשאין דררא, אמנם הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם פסקו כלישנא קמא, ומהר"ם כתב שאף ר"ת חזר בו בסוף ימיו, וכן פסק השו"ע.

א. הרי"ף, בעה"ת והשו"ע פסקו תוספתא זו כפשוטה, לפיה נאמן במיגו דלהד"ם או דפרעתי לטעון יש לי בידך כנגדו כסות או כלים. אמנם המרדכי כתב שמכיוון שאלו שתי תביעות שונות עליו לשלם את חובו, ואח"כ יתבע את חברו על הכלים (הש"ך (קנ,סק"ג) מבאר שסברתו היא שמיגו מממון לממון לא אמרינן[1]. לגבי משכון מודה המרדכי שנאמן עד כדי דמיהן במיגו דלהד"ם, כנראה זה נחשב אותו ממון). והוכיח כן מהירושלמי בקידושין, שם מסופר שאחד חטף מחברו בגד בעד מה שחייב לו וחייבו שמואל להחזיר הבגד. את התוספתא תירץ ההגמ"ר שהכוונה היא שטוען שיש בידו חוב מנה תמורת הכלים שמכר לו. בבה"ב תירץ את הירושלמי שמדובר שיש עדים שחטף.

מיגו דהעזה: מהרא"י,ש"ך – נאמן גם לטעון אביך חייב לי כנגדו, ואע"פ שזהו מיגו ממעיז לאינו מעיז, בשבועה גם כזה מיגו מועיל, כפי שרואים בהנהו עיזי דאכלי חושלא (ב"ב לו,א).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. יש להעיר שהמרדכי מנמק דבריו ע"פ הגמ' בב"ק מו,ב האומרת שנזקקין קודם לתובע תחילה. ובפשטות אין זה נוגע למיגו מממון לממון, אלא שקודם דנים בדיון של התובע הראשון ורק אח"כ בתביעה הנגדית (יתכן אפי' שלפי המרדכי אח"כ כשיתבע בחזרה יהא נאמן במיגו הנ"ל). בהערות על הטור הביא שהתומים כתב שהש"ך ערבב שני ענינים, ויתכן שכוונתו למה שכתבנו.