פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עה כ
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כ[עריכה]
טענו: סבור אני שיש לאבא בידך מנה, בין שתובע ללוה עצמו בין שתובע ליורשיו, אין לו עליהם שבועה כלל, אלא חרם סתם. אבל אם טענו: ברי לי שמנה לאבא בידך, אם הודה מקצת, נשבע שבועת התורה, ואם כפר הכל, נשבע היסת (בין תבעו ללוה עצמו בין תבעו ליורשיוא) (טור) (כראב"י בשבועות מב,א).
גמרא: תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו, כיצד? אמר לו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס - הרי זה נשבע, וזהו שנשבע על טענת עצמו; וחכ"א: אינו אלא כמשיב אבידה ופטור. ור' אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור? אמר רב: בשטענו קטן. קטן, והאמרת: אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן! לעולם גדול, ואמאי קרו ליה קטן? דלגבי מילי דאבוה קטן הוא. ופסקו רוב הפוסקים כראב"י. עיין לקמן סע' כא שהרמב"ם, הרמב"ן והמהר"ם העמידו את מחלוקתם בטוען ברי מעצמו, ואילו הראב"ד העמיד בטוען אמר לי אבא.
א. סמ"ע,ש"ך - מדובר כשהיורשים טוענים ברי, ולכן אפשר להשביעם.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.