פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עט ט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עט ט

סעיף ט[עריכה]

אינו מוחזק כפרן, אא"כ כפר בבית דין^א ובאו שני עדים והכחישוהו^ב (רא"ש). אבל הטוען: לא היו דברים מעולם, וחייבוהו שבועה, וכשבא לישבע חזר וטען: פרעתי, או: איני יודע, או שטען הלוה: איני יודע, וחזר וטען: לויתי ופרעתי, הואיל ולא הכחישוהו עדים, אלא שמדקדק בשבועתו לעשותה כתקנה, כיון ששתי הטענות באות לפוטרו^ג, ישבע שאינו יודע, ויפטר. הגה: ואפילו במקום דאיכא למימר דמה שהודה משום שראה עדים שבאו, מכל מקום הואיל והודה קודם שבאו העדים, לא הוחזק כפרן^ד (בית יוסף מ"כ ומרדכי פרק הנשבעין). וכן אם היה קול בעיר שלוה, אם לא שהקול מפורסם^ה דאז הוי כאלו כבר באו עדים דמי (הג"א ס"פ המקבל ומרדכי פרק ח"ה), כמו שנתבאר לעיל סימן ע"ב סעיף י"ח. וכן אפילו הכחישוהו עדים, אם לא היתה הכפירה בבית דין, לא הוחזק כפרן. אבל אם התובע אמר לעדים שכפר בפניהם: אתם עדי שטען לא לויתי, ושתק הלה, אם חזר ואמר: פרעתיך קודם לכן, אינו נאמן. אבל אם אמר: פרעתיך אחר כך, נאמן.

א. כפירה בבי"ד: רי"ף,רא"ש^[1],רמב"ם,שו"ע: הוחזק כפרן רק אם כפר בבי"ד. קצות – דוקא בבי"ד של שלושה, ודוקא כשאחד מהם גמיר, דלא כמהרי"ט שכתב שאפי' שלושה הדיוטות.

ר' יונה: אפי' מחוץ לבי"ד.

ב. הכחשת עדים: רא"ש^[2],שו"ת רשב"א,שו"ע: הוחזק כפרן רק אם הכחישוהו עדים. הגה"א מנמק, שאם לא הכחישוהו הריהו נאמן לחזור מפטור לפטור משום מה לי לשקר.

רשב"ם: גם כשהכחיש עצמו.

ג. חזרה מאיני יודע אם פרעתיך: עיין סימן עה,ט שהרמ"א פסק שיכול לחזור ולומר שנזכר שפרע, והרש"ל והש"ך חלקו, וכן דייק הש"ך מהשו"ע אצלנו, שדוקא מפטור לפטור יכול לחזור, משא"כ מטענת איני יודע אם פרעתיך שמחייבת. ולבסוף יישב את הרמ"א שדוקא כאן אינו יכול לחזור בו כי חוזר וטוען שבתחילה שיקר, אך שם מדובר שהוא טוען שבאמת לא זכר בתחילה ורק כעת נזכר.

ד. ראה שעדים ממשמשים: המהר"ם והרמ"א כתבו שגם בכה"ג נאמן, כיוון שקיי"ל בב"ק עה,א כחכמים החולקים על רשב"א וסוברים שמודה בקנס פטור אף אם ראה שעדים ממשמשים ובאים, והב"י כתב שנראה שכן גם דעת ר"י מיגש והרמב"ם. והש"ך כתב שהרא"ש ורי"ו חלוקים, ונשאר הש"ך בצ"ע לדינא. ובמקרה שלא ראה שממשמשים ובאים מודה הש"ך שנאמן, שלא כרמ"ה המובא בטור בסי' פ.

ה. קול מפורסם: רמ"א: גם כשיש קול נגד טענתו הראשונה נאמן לחזור מפטור לפטור, אך כשיש קול מפורסם אינו נאמן.

ש"ך: לגבי קול מפורסם צריך עיון. בד"מ לא חילק בין מפורסם ללא, וגם לא מסתבר לחלק, ואינו דומה לסימן עב,יח כי שם נאמן רק מכח מיגו, וכשיש קול מפורסם אין מיגו כי ירא לטעון נגד הקול, אמנם אצלנו אף שהר"י מיגש פירש שנאמן לחזור מפטור לפטור רק מכח מיגו, מ"מ רואים שאינו חושש לקול, שהרי בתחילה טען כנגד הקול, וצ"ע.

קצות: גם בקול מפורסם נאמן. הטעם שיכול לחזור מפטור לפטור אינו מיגו (אף לר"י מיגש) אלא שכל עוד אין טענתו מחייבתו אין זו הודאת בע"ד, ולכן יכול לחזור בו, ולפי"ז ה"ה בקול מפורסם, כיוון שאין הקול מחייבו יכול לחזור בו. להלכה הכריע שאין להוציא מיד המוחזק.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]