פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פא ל
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ל[עריכה]
המתעסק בשל חבירו, ונותן לו ריוח בכל שנה, ולבסוף טען שלא היה שם ריוח ורוצה לחשוב מה שנתן לו בשביל קרן, אי יהיב ליה רווחא באפי סהדיא, א"נ מודה ליהב דכי יהיב ליה בשם רווחא א"ל, לאו כל כמיניה למיחשב ליה השתא לשם קרנא, וגבי ליה כוליה אע"ג דלא אמר: אתם עדי. (מיהו אם יוכל לברר שטעה טענתו טענה) (ב"י בשם התרומות). אבל אי יהיב ליה בסתמא, משתבע דלא הוה ביה רווחא, ויחשוב מה שנתן לו בקרן (עיטור). ויש מי שאומר אפילו נתן הריוח בפני עדים, אם לא אמר: אתם עדי, אפילו נתנם לשם ריוח, ישבע עכשיו שלא היה ריוח, וכל מה שנתן יעלה לו לשם קרןג (ראב"ד).
א. ואם לא נתן אלא רק אמר "אתם עדי", עיין בסע' כג שהש"ך פסק שנאמן לומר טעיתי במיגו דפרעתי (במקרה שיכל לטעון שחזר ופרע אח"כ אף את הרווח), וביאר כך גם בדעת הב"י והרמ"א (דלא כרא"ש). המהר"י בן לב פסק לגבי נתן כת"י, שאינו יכול לחזור ולטעון טעיתי אף לדעת הראב"ד, משום שהוי כאומר "אתם עדי", והש"ך דחה שאפילו ב"אתם עדי" נאמן לומר טעיתי במיגו דהחזרתי, אפי' לדעת העיטור.
ב. הסמ"ע ביאר שאינו נאמן במיגו, משום שזה מיגו דהעזה, והש"ך הסובר שאמרינן מיגו דהעזה, ביאר שיש כאן מיגו במקום עדים.
ג. ש"ך – אם יש שטר על הקרן, שאז לא היה יכול להיפטר בשום טענה, הראב"ד מודה לעיטור שאינו יכול לטעון ששיטה.
ש"ך – מוכח מכאן שהעיטור והראב"ד סוברים שטענת השטאה שייכת גם כשהודה מעצמו, כי דוחק להעמיד כאן בתבעו, ואפי' אם נעמיד בתבעו קשה, כי הטעם בתבעו לשיטתם הוא שיכול לטעון כשם ששיטית בי שיטיתי בך, וכאן שהתובע לא התעסק במעות והריהו שמא, לא שייך לומר כן. וא"כ קשה על השו"ע שהביא מחלוקתם, הרי לשיטתו שאין טענת השטאה כשמודה מעצמו, לא שייכת מחלוקתם.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.