פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פב י
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף י[עריכה]
הוציא עליו שטר מקויים, והלוה אומר: שטר מזויף הוא, או שטען: חוב זה רבית הוא, או: שטר אמנה הוא, או: כתבתי ללוות ולא לויתי, והמלוה עומד בשטרו ואומר שזה טוען שקר, ואמר הלוה: ישבע ויטול, אין שומעין לו להשביעו, אלא ישלם ואחר כך יטעון על המלוה במה שירצה, ואם יודה יחזיר לו, ואם כפר, ישבע היסת (רמב"ם).
אישתבע לי דאינו מזויף או אמנה או ריבית או נפל מידי ולא לויתי:
יש מהגאונים: חייב התובע להישבע.
ר"י מיגש,רמב"ם,שו"ע: אינו חייב, לפי שלאו כל הימנו לבטל השטר. רק בפרעתיך נאמן כיוון שמודה בשטר אלא שהשטר עומד לפרעון.
להשביעו היסת לאחר פרעון: רמב"ם,שו"ע: יכול. ש"ך – חוץ מבטענת מזויף, כיוון שהשטר מקויים ומוכח שאינו מזויף, וכן בגלל שצריך לטעון טענה על גוף המעות. לכן הטור לגבי שבועת היסת לאחר פרעון ציין רק את שאר הטענות ולא את טענת מזויף.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.