פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פו ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
יש מי שאומר שאם מה שיש ביד לוי הם מעות בפקדוןא, יכולים ב"ד להתפישםב ולנגוש שיפרע לראובן, דכל שיש לו מעות אינו יכול לומר לו: טול קרקע (שו"ת רשב"א).
א. ואפי' אם עוד לא הגיע זמן הפרעון (סמ"ע).
ב. כלומר, אע"פ שיש ביד שמעון נכסים. והטעם הוא, שפקדון הריהו כמעות מזומנים, וכשיש ביד לווה מעות אינו יכול לסלק בנכסים (שו"ת רשב"א). והש"ך לשיטתו ביאר, שבפקדון אין פסידא, ולכן תמיד אפשר לגבותו.
לדעת הרש"ל, הש"ך והנתיבות הגבייה כאן היא מדינא דר' נתן, ואילו הקצות סובר שלא שייך שדר"נ בפקדון, כיוון שלרוב הפוסקים הנפקד משתעבד רק משעת פשיעה, אלא הגבייה פה היא משום שפקדון אינו מילי ולכן משתעבד ככל נכסי שמעון. הנתיבות דוחהו, שאמנם חיוב התשלומים כשהתקלקל הפקדון מתחיל משעת פשיעה, אולם כשהוא בעין יש חיוב הגוף (ולא שעבוד נכסים) להחזיר את הפקדון.
שאלה: ש"ך – דין שאלה כדין הלוואה ולא כדין פקדון, לפי שטובת הנאה שלו לזמן ששאל. אמנם יש הבדל בין שאלה להלוואה במקרה שהגיע זמן הפרעון, שבהלוואה אם אין המלווה לפנינו נראה שא"א לגבות מהלווה כשיש למלווה נכסים, כיוון שרשאי להחזיקם עד שהמלווה יתבענו (כשיש למלווה נכסים, שאז רשאי להאריך את זמן ההלוואה), ואילו בשאלה מיד עם תום השאלה חוזר החפץ לרשות המשאיל.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.