פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פז לה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פז לה

סעיף לה[עריכה]

אין נשבעין היסת על תביעת טובת הנאהא (מרדכי[1]). הגה: ולכן מי שתבעו חבירו שיחזיר לו ממון צדקה שהפקיד בידו והוא יחלקם לעניים, וזה משיב שכבר החזיר לו, פטור בלא שבועה, שהרי אין לתובע בזה אלא טובת הנאה (מרדכי פ' הדיינים).

צדקה: מרדכי,שו"ע: אין נשבעים על כך כיוון שטוה"נ אינה ממון. מרדכי – אפי' למ"ד שטוה"נ ממון, מ"מ לענין שבועה לא.

רמ"א: הביא דוגמא שאחד תובע מעות צדקה שהפקיד כיוון שרוצה לחלקם, והנפקד טוען שהחזיר אותם.

קשההשו"ע בסי' צה פסק שבשונה מהקדש, מעות עניים דינם כנכסי הדיוטות ונשבעים עליהם?

סמ"ע: משנה הגירסא ל"החזיק בו" במקום "החזיר לו", כלומר, שטוען שהוא החזיק במצוה לחלקם ואינו רוצה שחברו יחלק. זהו המקרה המובא במהר"ם, שהוא מקור דין זה, ושם חילק בין מקרה שכופר במעות עצמם שאז חייב שבועה, למקרה שמודה שנדר לצדקה אלא שרוצה לחלקם בעצמו ולא חברו יחלקם, שאז התביעה היא רק על טובת ההנאה.

ט"ז: שם מדובר שהקהל תובעים והם כיד העניים, משא"כ כאן שהמפקיד אינו בעל דברים של העניים.

הגהת חכ"צ: שם מדובר שקצוב כמה כל עני יקבל, ולכן זה נחשב כממון שיש לו תובעים (העניים), כמבואר בב"ק צג,א, ואילו כאן מדובר באינו קצוב.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. שבועות אות תשסז