פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צב ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט צב ג

סעיף ג[עריכה]

וכן הפסול לעדות מחמת עבירה, בין עבירה של תורה כגון מלוה ברבית או אוכל נבילות וכיוצא בהם, בין של דבריהם^א כגון מפריחי יונים ומשחקים בקוביא, נקרא חשוד (משנה שם). וכל מי שחשוד ליקח ממון חבירו, חשוד על השבועה, ודוקא שיש עדים שלקח ממון חבירו, אבל בלא עדים אינו חשוד, דשמא (ספק) מלוה ישנה יש לו עליו שבשביל כך תפס אותו (ב"מ ה,ב).

א. עבירה מדבריהם: בשו"ע בסי' לד,ג מדובר על פסולי עדות ומבואר שיש נפק"מ בין עבירה מדבריהם לעבירה מהתורה, שבעבירה מהתורה (במקרה שגם נפסל מהתורה, למעט לאו שאין בו מלקות וכד') גם אם הכריזו על פסולו לאחר שכבר העיד לא מקבלים עדותו (אם המעשה שפסלו קדם לעדות) משא"כ בעבירה מדבריהם. הסמ"ע כאן ציין לעיין שם, ומשמע שר"ל שנפק"מ זו נכונה גם לענין שבועה. הבדל נוסף מובא בסימן שם ברמ"א, שבעבירה מדבריהם נפסל רק בעבירה שבממון.

המרים יד על חברו: מרדכי^[1],ב"י – נקרא רשע והריהו חשוד.

המזיק במזיד: מרדכי,ב"ח סי' לד,יב: נקרא רשע דחמס גם אם דעתו לשלם.

רש"ל: לא נקרא רשע גם אם אין דעתו לשלם (המחל' הובאה ברעק"א על סע' א). עיין בסיכום לסי' צ,ט שכן דעת הש"ך בסי' תיח,יח, ולכאורה המ"מ, הב"י והסמ"ע שם סוברים כמרדכי (לכל הפחות כשאין דעתו לשלם).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]