פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צ יב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט צ יב

סעיף יב[עריכה]

הא דבדברים העשויים להשאיל ולהשכיר בעל הבית נאמן, דוקא בשיש לו עדים שהכלים הללו היו שלו, וראו אותם עתה בידו. אבל אם לא ראו אותם עתה בידו, נאמן היוצא, במיגו דהחזרתים לך (רא"ש).

האם הגוזל את חברו צריך להחזיר בעדים? ראב"ד,רמ"ה,שו"ע: אינו צריך.

י"א[1]: צריך.

האם נאמן היוצא לומר שלקחם במיגו שגזלם והחזירם:

ראב"ד,שו"ע: נאמן. לכן במקרה של רב יהודה וכן בנסכא מדובר דוקא כשיש עדים הרואים שכעת החפץ עדיין ברשותו.

י"א: לדעתם צריך להחזיר בעדים וא"כ אין כאן מיגו.

ר' נתן בר' מאיר: אף שאי"צ להחזיר בעדים, מ"מ אינו נאמן במיגו, כפי שכתב הרי"ף לגבי אומן[2].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. הו"ד בבעה"ת.
  2. במלחמות ביאר הטעם באומן, שזוהי תקנה מיוחדת כי אחרת אף אחד לא ירצה לתת כליו לאומן. וכתב בהערות על הטור (שירת דבורה) שלפי"ז לא מובן הדמיון, אמנם הרי"ף נימק באומן שזהו מיגו להוציא, ולפי"ז מובן הדמיון.