פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנב א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רנב א

סעיף א[עריכה]

מתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה, ואין אחר זוכה בדבר שצוה לו, בין במקרקעי בין במטלטלי, אלא לאחר מיתה. לפיכך מוציאין אפי' לכתובת בנין דכרין ולמזון האשה והבנות מיד אלו שצוה לתת להם, שהרי במיתתו נתחייבו הנכסים בכתובה ובמזונות, ואלו שנתן להם לא יקנו אלא לאחר מיתהא. הגה: ודווקא שאין נכסים גבי יורשיו (נ"י ס"פ י"נ). ואחד שנתן במתנת ש"מ ושמעה אשתו ולא מיחתה, ואח"כ חזר ונתן ואז מיחתה אשתו, אין גובאת כתובתה ממתנה זו, שהרי המתנה הראשונה קיימת, ולא אמרינן דשנייה בטלה הראשונה, דהרי לא חזר בראשונה רק בא להחזיקה (מרדכי ריש אלמנה ניזונית ופ' מי שמת). וי"א דאע"פ ששתקה בשעת המתנה גובאת כתובתה ממתנתו (מרדכי שם ומהרא"י בפסקיו סימן פ"ו) ועיין בא"ה סימן ק'.

ב"ב קלג,א: אמר רב הונא: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר, רואין, אם ראוי ליורשו - נוטלן משום ירושה, ואם לאו - נוטלן משום מתנה... למאי הלכתא? סבר רב אדא בר אהבה קמיה דרבא למימר: אם ראוי ליורשו - אלמנתו נזונית מנכסיו, ואם לאו - אין אלמנתו נזונית מנכסיו, אמר ליה רבא: מיגרע גרעא? השתא בירושה דאורייתא אמרת: אלמנתו נזונית מנכסיו, במתנה דרבנן לא כל שכן! (גרסת הגאונים: אטו יורש מיגרע גרע?)

רי"ף,רא"ש,רמב"ם,רשב"ם,שו"ע: אלמנה ניזונת ממתנת שכ"מ. רא"ש - גם לפי גירסת הגאונים יש לפרש כן.

גאונים: לפי גירסתם פירשו - אטו יורש מיגרע גרע? אלא בין כשמתנת השכ"מ משום ירושה בין משום מתנה אין אלמנתו ניזונת ממתנתו.

↵↵ מלוה ע"פ: ר"י מיגש,רשב"א: לומדים מהסוגיא הנ"ל שגובים מלוה ע"פ ממתנת שכ"מ, שהרי גם בכך אפשר ללמוד בק"ו מירושה דאוריתא.

א. רשב"ם,רמב"ם,שו"ע: הטעם שאלמנה גובה הוא שכתובה ומזונות חלים בשעה שהוא גוסס, ואילו מתנת שכ"מ רק לאחר מיתתו.

רשב"ם,סמ"ע: כתובה ומזונות הן תקנת חז"ל והם תקנו שיחול בשעה שהוא גוסס וכבר אינו בר קיימא, אך השכ"מ עצמו נותן מתנתו רק לאחר יציאת נשמתו, בגלל שמקוה שיש עוד תקוה שיעמוד.

רי"ף: בגלל שמתנתו חלה רק לאחר מיתה, אינה דוחה תקנה דרבנן של מזונות. הקצות מבאר שלשיטתו שני הדברים חלים ביחד, אלא שדברי הרב ודברי התלמיד - דברי הרב שומעין.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.