פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שג י
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף י[עריכה]
רועה שהניח עדרו ובא לעיר, בין בשעה שדרך הרועים להכנס בין בעת שאין דרך הרועים להכנס, ובא זאב וטרף, ארי ודרס, אין אומרים אילו היה שם היה מציל, אלא אומדין אותו אם יכול להציל על ידי רועים ומקלות, חייב; ואם לאו, פטור. ואם אין הדבר ידועא, חייב לשלם. הגה: ויש אומרים דאם נכנס בעת שאין דרך ליכנס חייב בכל ענין, דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס (טור והראב"ד). ועיין לעיל סימן רצ"א סעיף י"ב.
ב"מ צג,ב. בבריתא נאמר שאומדים אותו אם היה יכול להציל או לא. אביי סובר שש"ש ששמר כדרך שרגילים חייב, ולכן מעמיד הבריתא בנכנס בשעה שרגילים להיכנס, אך כשלא רגילים חייב אפילו אם לפי האומד לא היה יכול להציל. ואילו רבה סובר שפטור, ולכן מעמיד הבריתא בנכנס לעיר בשעה שלא רגילים להיכנס, והקשו עליו א"כ הוי תחילתו בפשיעה וחייב גם כשאומדים שלא היה יכול להציל, ועונה שמדובר שעלה בגלל ששמע קול אריה.
הראשונים מקשים, שהאונס כאן היה קורה גם ללא הפשיעה, ומדוע חייב?
הרי"ף עונה שהגמרא היא לשיטתם של רבה ואביי שחייבים אפילו בפשע ויצאה לאגם, אך להלכה אכן פטור. הראב"ד מתרץ שהפשיעה היא בכך שלא לקח עימו את העדר לעיר, והרא"ש מביא את הרי"ף ומוסיף שעוי"ל שלו היה נשאר היה מתקיים בו "ואת הארי ואת הדב הכה עבדך".
יוצאת מכך מחלוקת להלכה במקרה שנכנס בשעה שאין דרך להיכנס, והאומד הוא שלא היה מצליח להציל:
רי"ף,רמב"ם,שו"ע: פטור.
ראב"ד,עוי"ל ברא"ש,טור,ש"ך: חייב.
רמ"א: כאן כתב שחייב, ובסי' רצא לא השיג על השו"ע שכתב שפטור. ש"ך - יתכן שמחלק בין ש"ח לש"ש, אך יותר נראה שדעה זו מחייבת אף בש"ח, ונראה שזו כוונת הרמ"א באומרו 'ועיין לעיל סימן רצא'.
כדרך הרועים: רבה: ש"ש ששמר כדרך שרגילים השומרים פטור.
אביי,רב חסדא,רבה ב"ר הונא: חייב. בעה"ב טוען 'להכי שילמתי לך כדי שתשמור שמירה מעולה'. וכן הלכה.
תחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס: אביי מעמיד הבריתא בשעה שרגילים להיכנס, וסובר שש"ש חייב בכך. משמע שזו רמת אחריות כמו גניבה ואבידה, וקשה למה הדין הוא שאומדים אותו, ולא אומרים שחייב גם כשלא היה יכול להציל לו נשאר, הרי תחילתו בגו"א. תוס' מסיקים מכך שתחילתו בגו"א וסופו באונס פטור. וכן יש להוכיח מהרמ"א כאן שפסק כאן כראב"ד שיש זיקה בין האונס לפשיעה, ובכל זאת פוטר כשנכנס בשעה שרגילים להיכנס. הנתיבות לקמן סע' יד כתב שבמקרה שלולא הגו"א ודאי לא היה קורה האונס - חייב (נחשב כתחילתו וסופו בגו"א).
א. הטעם שחייב כשאינו יודע: ב"י,ע"ש,סמ"ע: כי מסתמא יכל לשכור רועים שיצילו. ע"ש,סמ"ע - ובש"ח פטור, כי אין מסתמא שיכל להשיג רועים שיסייעו בחינם.
ש"ך: מתשאיל"מ. ולפיכך גם ש"ח חייב.
קצות שמ סק"ד: הו"ל כאיני יודע אם פרעתיך, ואפילו לנימוק"י (הו"ד בב"י שם) הסובר שללישנא ששומר מתחייב משעת אונסים הוי כאיני יודע אם התחייבתי (וכן דעת הקצות עצמו), כאן שהרועה פשע קצת בכך שהניח העדר, משעת הפשיעה נחשב כאיני יודע אם פרעתיך (כך הדין בכל תחילתו בפשיעה). ועוד, בכל תחילתו בפשיעה חייב עד שיבורר בודאות שהאונס היה קורה גם ללא הפשיעה. לפי טעמים אלו נראה, שבאינו יודע חייב רק בעל בעידנא דלא עיילי אינשי.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.