פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שד ד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שד ד

סעיף ד[עריכה]

מכאן אתה למד שהאחד שהעביר חבית גדולה שאין דרך כל הסבלים להעבירה ביחיד, שהוא פושע, ואם נשברה בידו משלם הכל. הגה: כל זה לשון הרמב"ם ודעתו, אבל יש חולקים וסבירא להו דכל שהוא קל לשנים אף על פי שהוא כבד לאחד לא מקרי פושע גמור, ואינו משלם רק מחצה (טור והמגיד ופ"ד דשכירות).

ב"מ פג,א: אתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא, הני דדרו באגרא ואיתבר נשלם פלגא, מאי טעמא נפיש לחד וזוטר לתרי, קרוב לאונס וקרוב לפשיעה (רש"י - דרך העולם שאחד מתחזק ונושא).

רש"י,רמ"א: מדובר שאחד נשא.← כששניים נושאים ודאי פטורים.

רמב"ם,שו"ע: מדובר ששניים נשאו, ואין לשאת יחד אלא משא שכ"א יכול לשאת לבדו.← כשאחד נושא ודאי חייב.

סמ"ע: מנמק שחייבים משום שאין מדרכן להתחבר בענין זה, ולכן הוי כנשאו אחד.

פתחי חושן: דוקא כשלא נשאו כפי שנושאים משא כבד, אחרת לא גרע משניים שנושאים משא כבד שפטורים.

ראב"ד: מדובר ששניים נשאו, וחייבים פלגא בגלל שקל לשניים, והנתקל במשא קל פושע הוא.← כשאחד נושא פטור.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.