פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שפט ו

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שפט ו

סעיף ו – מהו גיהוץ שנאסר לאבל[עריכה]

  • מה הגיהוץ שנאסר לאבל לעשותו בימי אבלו: (ב"י)
  • רבנו האי ורמב"ן – יישור הבגד על ידי אבן שמחליקים בו הבגד.

  • נימוק"י – כיבוס עם חומר שמוריד את הלכלוך, כגון אפר או נתר ובורית.

    • הכרעה: השו"ע הביא את שתי הדעות, ומשמע שחשש לשתי הדעות: "גיהוץ י"א צק"ל בלשון ערב {היינו אבן להחליק את הבגד}, וי"א דהיינו כיבוס במים ואפר או בנתר ובורית".
    • ובחזו"ע (ח"ב, דברים שהאבל אסור בהם כל ל' יום, עמ' שג) כתב כדעת כרבנו האי: "גיהוץ אסור כל שלושים יום, וגיהוץ היינו העברת מגהץ או אבן חמה על הבגד להחליקו, שעל ידי כך הוא מחזירו לחידושו".
    • וכתב הפני ברוך (סי' לא סע' ג, עמ' שלא): "אסור ללבוש בגדים מגוהצים כל שלשים, ונהגו איסור אפילו במכובסים בסבון, או בחומר כביסה, אבל המכובס במים לבד – מותר. ואם לבשם אַחֵר תחילה, אפילו זמן מועט - מותר ללבוש אפילו מגוהץ".

מתוך הספר שירת הים - לפרטים