פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה תב ב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה תב ב

סעיף ב – דין שמועה רחוקה[עריכה]

מועד קטן כ ע"ב[עריכה]

אמר ליה {ר' חייא לרב}: אבא קיים {האם אביך (אייבו) עדיין חי (שאייבו היה אחיו של ר' חייא מהאבא)}? אמר לי: אימא קיימת!? {עד שאתה שואל על אבי תשאל על אמי (שהיא אחות של ר' חייא מהאמא)}. אמר ליה: אימא קיימת? א"ל אבא קיים {עד שאתה שואל על אמא, עוד לא עניתי לך מה עם אבא (רמז לו ששניהם מתו)}!? - אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי, והולך אחרי כלי לבית המרחץ. שמע מינה תלת: אשמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל בושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד גושמע מינה מקצת היום ככולו.


  • וכ"פ השו"ע ע"פ הרמב"ן והרא"ש: "השומע שמועה רחוקה, אין צריך לנהוג כל דין אבלות, אלא דיו בחליצת מנעל, ואין צריך לא עטיפה ולא כפיית המטה, ומותר במלאכה, רחיצה וסיכה ותשמיש המטה ובתלמוד תורה, ואם אין לו מנעלים ברגליו צריך שיכפה מטתו או יעטוף ראשו, שצריך שיעשה מעשה שניכר בו שעושה משום אבלות; ואם היה עוסק בתורה או במלאכה, או שהיה רוחץ וסך, ובאה לו שמועה, מפסיק שעה אחת משום אבלות, וחוזר למה שבידו, אבל אם היה לבוש תפילין, אינו צריך לחלצן[1], ומ"מ אינו יוצא ידי אבלות בהפסק זה, וצריך שיעשה מעשה שניכר שעושה משום אבלות, כגון חליצת מנעל או כפיית המטה ועטיפה; ומיהו בחדא סגי".

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]

  1. וביאר הש"ך (ס"ק ב), משום שאף בשעה שהוא אבל, יכול להניח תפילין, מיום השני והלאה. ושמועה רחוקה אינה חמורה מאבלות שבעה.