פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רלב כג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כג[עריכה]
המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, אם אין להוכיח אם קנאו לחרישה או לשחיטה, כגון שהוא אדם שהוא קונה לזה ולזה, וגם אין הוכחה בדמים, כגון שנתייקר הבשר כדמי שור לחרישה, אינו מקח טעות שיכול לומר: לשחיטה מכרתיו, אע"פ שהרוב קונים לחרישה ולא אזלינן בתר רובא להוציא מיד המוכר. אבל אם עדיין המעות ביד הלוקח, לא מבעיא אם רובם קונים לחרישה, אלא אפילו כי הדדי נינהו, המוציא מחבירו עליו הראיה. ואם הלוקח אינו רגיל לקנות אלא לחרישה, והמוכר מכירו, הרי זה מקח טעות. ואם אינו רגיל לקנות אלא לשחיטה, מסתמא לשחיטה קנאו. ואם הוא רגיל לקנות לשחיטה ולחרישה, אם יש הוכחה בדמים, אם נתן דמי שור לחרישה אומרים לחרישה קנאו והוי מקח טעות; ואם נתן דמי שור לשחיטה, אומרים לשחיטה קנאו. הגה: כל מקום דהוי מקח טעות וצריך להחזיר לו דמיו ואית ליה זוזי, צריך ליתן לו מעות, דהוי כבעל חוב (נ"י ריש פרק המוכר פירות); ודלא כי"א דיכול ליתן לו קרקע (תשובת מיימוני דמשפטים סימן י"ג בשם ר"י).
ב"ב צב,א: איתמר: המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן - רב אמר: הרי זה מקח טעות, ושמואל אמר: יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך. וליחזי אי גברא דזבין לנכסתא - לנכסתא, אי לרדיא - לרדיא! בגברא דזבין להכי ולהכי. וליחזי דמי היכי נינהו! לא צריכא, דאייקר בישרא וקם בדמי רדיא. אי הכי, למאי נפקא מינה? נפקא מינה לטרחא. רב אמר: הרי זה מקח טעות - בתר רובא אזלינן, ורובא לרדיא זבני; ושמואל אמר לך: כי אזלינן בתר רובא - באיסורא, בממונא לא. הלכה כשמואל.
תוס',רא"ש,ר"ן: אע"ג שקיי"ל בב"ב עז,ב כרבנן, שאין הדמים ראיה, זה דוקא כשהדמים מכחישים את עיקר הלשון.
החזרת הדמים: נמוק"י,תשובות מיימו',רמ"א: אם יש לו מעות חייב להחזיר מעות כמו בע"ח ואינו יכול להחזיר מטלטלין או קרקע. ראיה - הגמ' אמרה שנפק"מ לטירחה, ואם יכול לתת לו את השור במקום מעות, הטירחה בכל אופן תהיה של הלוקח.
ר"י: דינו כנזקים שיכול לתת לו קרקע.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.