פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצו א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רצו א

סעיף א[עריכה]

אחד המפקיד או המשאיל או המשכיר את חבירו בעדים או שלא בעדים, דין א' יש להם, כיון שהודה זה מפי עצמו שהפקיד בידו או שהשאילו או שהשכירו הרי זה נשבע שבועת השומרים, שאין אומרים מגו לפוטרו משבועה, אלא לפוטרו מלשלם. וי"א דאמרינן מגו לפטור משבועה, אלא שאין זה מגו טוב לכן לא אמרינן ליה (טור בשם הרא"ש ור"ן ר"פ הנשבעין והמגיד פ"ב דשכירות).

בשבועות מה,ב, אומר רמי בר חמא שמועיל מיגו, ושבועת השומרים קיימת רק כשיש עדים שהפקיד אצלו, ויש עדים שלא החזיר לו (קצת משמע שם שרבא חולק). אולם הראשונים שם כותבים שלא קיי"ל הכי, כי מכל הש"ס לא משמע הכי, דלא אישתמיט שום תנא ואמורא לומר ששבועת שומרים היא רק כשיש עדים. הרמב"ן מוכיח זאת מהסוגיא בב"ק סג,א, האומרת ששומר אבדה הטוען טענת גנב משלם תשלומי כפל, והרי אין תשלומי כפל אלא כשנשבע שבועת השומרים שנגנבה, ובשומר אבדה אין עדי הפקדה.

הסיבה שלא מועיל מיגו: ר"ח,ר"י מיגש,רמ"ה,רמב"ם,שו"ע: מיגו לא פוטר משבועה.

ע"ש,ש"ך: כי כשאדם רוצה לשקר ולהיפטר מממון, אינו נרתע מלהישבע לשקר, ואפילו מעדיף טענה שתצריכו שבועה, כי ע"י השבועה יראה כדובר אמת. לפיכך אין לו מיגו שלא טען הטענה שאינה מצריכה שבועה[1].

סמ"ע: קשה לחז"ל להוציא ממון ממוחזק, ולכן מיגו מועיל למוחזק להיפטר, אך לחייב שבועה לא קשה. ש"ך: מיגו מדאוריתא ולא מחז"ל, ודחוק לומר שהתורה הקלה בממון ולא בשבועה.

ט"ז: סברא זו לא מועילה למ"ד שאמרינן מיגו להוציא.

ט"ז: מיגו הוא סברא טובה, אך כל מה שאפשר לברר מבררים, ולכן כשמוטלת עליו שבועה, רוצים שגם ישבע.

רא"ש,ר"ן,רמ"א: מיגו דהעזה לא פוטר משבועה.

סמ"ע: דוקא בשבועה מהתורה. לכן בשותפים שהשבועה מדרבנן מועיל מיגו דהעזה.

ש"ך ע"פ תוס': רק במקרה שמאמינו מתחילה (כגון שמלוה לו או מפקיד אצלו) נחשב העזה (אם בטענה שיכול היה לטעון היה מכיר בשקרו, ובטענתו העכשווית לא). לכן בשותפים מועיל מיגו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. צ"ע לפי"ז מה הטעם להשביעו אם אינו חושש לשקר, ואולי י"ל שברגע שיבוא להישבע בפועל ירתע.