פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שמ ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
השואל בהמה, חייב במזונותיה משעה שמשכה עד סוף ימי שאלתה. הגה: ויש אומרים דלא בענין משיכה, אלא מיד שנסתלקו הבעלים (טור כדעת הר"י והרא"ש) וע"ל ריש סימן רצ"א וש"ז. ואם כחש בשרה כחשא דלא הדר, חייב לשלם מה שפחתה בדמים. ואם היה הכחש מחמת מלאכה, פטור, וישבע שבועת השומרים שמחמת מלאכה כחשה.
ממתי מתחייבים באחריות (ובמזונות)? רא"ש,ר"י[1]: מהסתלקות הבעלים, אפילו קודם משיכה. ר"א שאמר "כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים", דיבר רק לענין יכולת חזרה מהשמירה. ראיה - בב"מ פ,ב נאמר שאם אמר הנח לפני הוי שומר חינם.
קצות סי' שז: מתחייבים מדין פועל, שתחילת המלאכה היא הקנין.
רמב"ם,נמוק"י,ש"ך: משעת משיכה. ר"א דיבר גם על שעת ההתחייבות.
שו"ע: בסי' רצא כתב שיש מי שאומר ויש מי שאומר. ובסי' שג וכן בסי' שמ כתב שצריך משיכה. ובסי' שז כתב בסתם משעת משיכה וי"א שאי"צ.
רמ"א: פסק כאן שאי"צ משיכה (ובשאר המקומות לא השיג).
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בב"מ, אך בב"ק כתב שצריך משיכה.